הורדתי 18 קילו. אתם בטח שואלים את עצמכם איך עשיתי את זה (ואם אתם לא, אז גם הטקסט הזה הוא ממש לא בשבילכם, זה בסדר), ועוד בזמן הקורונה והחגים כשכולם מתלוננים שהם יושבים בבית ומשמינים?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אחרי הקפאה ממושכת: מועצת התכנון ביו"ש מתכנסת
– לא סותר: ההפגנות שואפות לחסל את הדמוקרטיה
– חגי תשרי בימי קורונה: גן עדן לסובלים מהפרעות קשב
לאורך הדרך זיהיתי 18 תובנות שעזרו לי מאוד בדיאטה שארכה 18 חודשים (ועדיין לא הסתיימה…), ואין כמו אחרי החגים כדי להעלות אותן על הכתב במטרה לעזור למי מכם שתוהה איך מתחילים. ומי כמוני יודע. התחלתי מספר יפה של דיאטות בחיי. כמה מהן רלוונטיות גם לכלל הציבור? שאלה טובה, אבל לא אני זה שצריך לענות עליה. אני אסתפק בלחלוק אותן כאן, בתקווה שהן יעזרו למישהו לשטח את העקומה האישית שלו. מצידי תקראו לזה 'שיטת עדי ארבל'.
תובנה 1: זו חייבת להיות דיאטה שמחה
אני אוהב לאכול ובעיקר דברים טעימים ולא בריאים. אני אוהב מתוק, אני אוהב מלוח, אני אוהב חריף ואני שונא למנוע מעצמי אוכל שאני אוהב. פשוט לא רוצה לומר לא למה שבאמת טעים לי. ולכן המטרה שלי, קודם כל, היא להמשיך לאכול כל מה שאני אוהב ולהישאר אדם שמח. כדי לעשות זאת, הייתי מוכן לקבל החלטה ראשונה וחשובה – אני הולך לרזות בקצב איטי. מאוד.
תובנה 2: כל דיאטה צריכה תכלית
זו בעצם צריכה להיות התובנה הראשונה, אבל הסדר פחות חשוב. אצלי המטרה הייתה לשמור על קשר זוגי שעודף המשקל – שלי, לא שלה – היה בעוכריו. הקשר אומנם לא שרד לאורך זמן, אבל המומנטום כבר נוצר, והוא סייע גם בקשר שהגיע אחריו.
תובנה 3: לנצל כל מומנטום
מומנטום טוב, בתחילת הדיאטה וגם במהלכה, יכול להיבנות באמצעות אירועים מצמקי קיבה. לדוגמה: צום. מה עוד? קלקול קיבה (שהגיע לי ממש בזמן, עם ההצהרה על תחילת הדיאטה), הנגאובר (פעמיים, תודה ששאלתם) וקורונה (לא קרה לי, אבל אי אפשר בלעדיה). זכית באירוע כזה? כדאי לנצל אותו לשמירה על ההישג הדיאטטי, גם אם הוא הגיע מהסיבות הלא נכונות.
תובנה 4: לעשות כמה שיותר ספורט
הסוד של הדיאטה השמחה הוא בהוצאת יותר אנרגיה ממה שאני מכניס. ואיך אפשר להוציא אנרגיה? ספורט. איזה סוג של ספורט. לא משנה. כמה ספורט לעשות? כמה שיותר. אם אפשר, כל יום. כדי שזה יקרה, הייתי צריך למצוא כמה שיותר דרכים לעשות ספורט שמביא לי סיפוק. אצלי כדורגל זה החלום, שכבר למדתי בעבר שאם אני מגשים אותו 3 פעמים בשבוע, זה כבר מספיק כדי לרזות. אבל גם החלום הזה לא תמיד מתגשם (קורונה, תודה ששאלתם) אז מצאתי את עצמי הופך הליכות משעממות להליכות מרתקות, אם באמצעות חברים (הזדמנות להודות להם: תודה אחים ואחיות!), הסכתים משובחים (יש למישהו המלצה על אוזניות אלחוטיות?) או עם משימת חשיבה לדרך (ותודה לווטסאפ שמקליט לי את המחשבות). בימי סגר, אני מנצל את ההליכות לביקורי בית אצל חברים שגרים בכל רחבי ירושלים, וכך מרוויח אימון בהלוך ואימון בחזור.
תובנה 5: להפסיק לאכול בשעת ערב מוקדמת
זו התובנה שהכי פחות הקפדתי עליה, אדם חלש שכמותי, אבל זו שראיתי כמה היא הועילה במספר הפעמים המועט בהן גיליתי אופי חזק (וזמני).
תובנה 6: להתחיל לאכול כמה שיותר מאוחר ביום
כשאני מתחיל לאכול, התיאבון רק נפתח ואנחנו (להלן: אני) לא רוצים שזה יקרה. תוך כדי הדיאטה שמעתי על שיטת 16/8 שמציעה לאכול 8 שעות ולצום 16. לא התפתיתי לבדוק אותה (16 שעות צום כל יום? השתגעתי?!) אבל בימים בהם התחלתי לאכול יותר מאוחר, גם אכלתי פחות.
תובנה 7: לשתות מים
והרבה. נחמן שי אמר את זה כבר בתחילת שנות ה-90, כמה חברים לחשו לי את זה כששמעו על הדיאטה, ולי לא נותר אלא להודות להם ולהעביר את הטיפ הלאה. הטיפ הזה עוזר במיוחד במימוש התובנה הקודמת.
תובנה 8: לעשות מהקורונה לימונדה
לא יודע מה איתכם, אבל בימים כתיקונם אני צורך לא מעט (שלא לומר אלפי) קלוריות במסעדות, כנסים, אירועים, חתונות, אזכרות ושאר הזדמנויות של אכול-כפי-יכולתך, ואני יכול ברוך ה'. מתלבטים אם להתחיל דיאטה עכשיו? אני ממליץ להתחיל לפני שהקורונה תיעלם מחיינו חלילה וניאלץ לחזור לכל האירועים השמחים עם כמויות האוכל הלא הגיוניות.
תובנה 9: כשאין שטויות בבית הן הרבה פחות מפתות
אני מודה, גם לפני הדיאטה לא הרביתי להכניס שטויות הביתה, אבל מדי פעם זה קורה (לא שאני מתפתה לכל מיני מבצעים בסופר שמסתכלים עליי, או חלילה מאשים "חברים" שמפנקים אותי במיני תופינים), אבל את החולשה הזו שלי אני חייב להציג: אם יש לי משהו טעים בבית, אז אין לי משהו טעים בבית. כמה טעים ככה מהר הוא יישאב ללוע הארי. ולא. לנסות לאכול כל פעם קצת מהגלידה שהייתה במבצע לא באמת עובד, שהרי אין הקומץ משביע את העדי.
תובנה 10: למצוא איזה אוכל גורם לך להשמין ואיזה לא
לא יודע אם זה אישי או לא, אבל אני גיליתי שבצקים גורמים לי לעלות במשקל מהר מאוד, ולעומת זאת בשר ופירות הרבה פחות. בשלב כלשהו של הדיאטה החלטתי לנסות את דיי2, האפליקציה הידועה בשמה הלא רשמי "הדיאטה של מכון ויצמן", כדי לנסות ולגלות אלו מאכלים יותר טובים ואלו פחות לשמירה על רמת סוכר מאוזנת בדם. אני פחות התחברתי לשיטה, בין היתר כי מעט מדי דברים טעימים (בשר, אבוקדו, עגבניות שרי, אפרסקים, שקדים, אגוזים וקולה זירו, למי שרוצה לפנק אותי) גם עוזרים לי לרזות וגם לא מעלים לי את רמת הסוכר. אבל מי שרוצה לבדוק את נתוניו האישיים, שידע שיש הנחה לחברי קופת חולים כללית.
תובנה 11: לערב חברים. ולהתערב איתם
חברים יכולים לעזור לעשות ספורט. אפשר להכין איתם ארוחת ערב משותפת ובריאה. אבל הסיבה הכי חשובה בגינה צריך חברים: כדי שאפשר יהיה להתערב איתם. אף אחד לא אוהב להפסיד בהתערבויות (אלא אם זו התערבות על יציאה למסעדה עם מישהי ממש חמודה), אז קבעתי לעצמי יעדים והקפדתי למצוא חברה טובה שלא מאמינה בי כדי להתערב איתה. בתחילת הדיאטה זו הייתה התערבות עם בת הזוג דאז לפיה אם לא אעמוד בקצב מסוים של ירידה במשקל, איאלץ לצאת איתה לשופינג ולחדש את מלתחתי (ובכך להשלים עם גזרתי הלא חטובה בעליל). הניתוח הצליח, הדיאטה התחילה טוב, אבל הקשר מת. חיש מהר מצאתי חברה אחרת שלא מאמינה בי (זה היה קל), איתה ההתערבות הייתה בדיוק כמו שמתאים לי: בתחילת כל חודש אני קובע יעד (לא שאפתני מדי, אל חשש) לשקילת סוף החודש ואם אני לא עומד בו, אני חייב שעתיים של עבודות שירות משפילות בבית המתערבת. יותר משנה אחרי, ההתערבות הזו מוכיחה את עצמה מדי חודש. והחברה? מתוסכלת.
תובנה 12: מותר לשחרר מדי פעם
מכיוון שאצלי מועד השקילה הגורלי מגיע פעם בחודש (לועזי, למקרה ותהיתם), בתחילת כל חודש אני מאפשר לעצמי לשחרר ולהתפנק יותר מהרגיל (אבל לא מפסיק להתאמן חלילה!). אלה גם הימים בהם אני יותר נחמד, למי שרוצה לדעת.
תובנה 13: לוותר על ארוחות מיותרות
החברים הטובים שלי כבר יודעים שלא להזמין אותי לארוחת שבת בצהריים. מדוע? כי בשעות שהיא נערכת אני לא רעב (ותודות למי שמארחים אותי לארוחת ערב שבת, בה אני אוכל כמו גמל ונגד כל הכללים הכתובים לעיל), והדבר האחרון שחסר לי זו עוד ארוחה בה יושבים יותר מדי זמן ליד שולחן גדוש במיני מטעמים שאני לא יכול לומר להם לא (ולא רק בגלל הנימוס המתפרץ שלי). בקיצור, כך ויתרתי על הארוחה המיותרת בשבוע מבחינתי. עוד ארוחות שמבחינתי מיותרות: ארוחות בוקר. כן, אני יודע שאני פותח פה חזית עם כל הדיאטניות בעולם. אבל אם כבר אתן פה, אז איך זה שיש מלא תזונאיות ואף פעם לא פגשתי תזונאי ממין זכר? יכול להיות שזה מקצוע שהמין הנשי המציא נגדנו, המין הגברי?
תובנה 14: לשתות פחות שתייה ממותקת
טוב, לי זה קל. כבר שנים אני אוכל כמו בהמה, אבל שותה דיאט. האמת שמסיבות אחרות אני מנסה להפחית מכמויות הקולה (והספרייט) זירו, אבל אחד הגילויים המרעישים בחיי היה לגלות שגם יין נופל בקטגוריה של שתייה ממותקת. מאז, אני משתדל לשתות גם ממנו פחות. מהקוקטיילים עדיין לא נגמלתי.
תובנה 15: כשישנים לא מנשנשים
כן, ברור לי שאת זה כולם יודעים. וגם את זה שכשעייפים אוכלים יותר. ועדיין, גם לחובב שינה כמוני ראוי מדי פעם להזכיר שאם עייפים – פשוט הולכים לישון (ומנשנשים פחות). ואין על יקיצה טבעית. עם ובלי קשר לדיאטה.
תובנה 16: כשחם פחות רעבים
היציאה מהמשרדים הממוזגים בעבודה והמעבר לעבודה בדירתי הנעימה אך הלא ממוזגת הפילה לי אסימון נוסף. כשחם פחות רעבים. באמת. אז את הקיץ הזה שרדתי עם מאוורר (בלילות בלבד, כי כשאני ישן אני לא אוכל, למקרה שהתובנה הקודמת לא הופנמה) וקצת פחות אוכל תוך כדי היום. נראה לי שאחכה עוד טיפה עם הבקשה מבעלת הבית להתקין מזגן.
תובנה 17: להפוך את "חבל לזרוק" מחיסרון ליתרון
אם יש מצווה שאני מקפיד עליה עד מאוד, זה "בל תשחית". אם יש משהו טעים – אסור, אבל ממש אסור לזרוק אותו לפח, ואני אוכל אותו גם אם אני ממש שבע. כן, אני מכיר את גישת "בל תשחית" שמסרבת להתייחס לגוף שלנו כמו פח זבל, אבל איכשהו זה אף פעם לא שכנע אותי להפסיק לאכול משהו טעים שעלול חלילה להיזרק. על פניו, זהו עקב אכילס בכל התוכנית הגדולה של הדיאטה שלי. אלא שלאחרונה גיליתי איך להפוך את החולשה הזו ליתרון.
מה מתקלקל הכי מהר? נכון, פירות! וגם ירקות, אבל אותם אני פחות אוהב, אז נעזוב אותם בצד. כך שהחלטתי לדאוג שתמיד יהיו לי בבית פירות שאם לא אוכל אותם ייאלצו להיזרק, וכך אני אוכל אותם לפני כל מיני פיתויים אחרים (מעדני יוגורט עם פקאן מצופה שוקולד, אני מדבר עליכם!) שאיכשהו כן חדרו לי הביתה. היום שכללתי את השיטה עם רשימת תכולה תלויה על המקרר, שהתפתחה לטבלה, ובה אני מסמן מה אני אוכל כל יום כדי שחלילה לא אאלץ לזרוק אוכל לפח. הרשימה הזו אפילו קיבלה שם: רשימת חיסול.
תובנה 18: לשמור על מגמת ירידה
האם הגעתי כבר למשקל שאני מבסוט ממנו? שאלה טובה. אני מודה שאני שמח על המשקל הנוכחי, ואם היו מציעים לי להישאר בו לאורך זמן לגמרי הייתי לוקח. אבל אני גם מכיר את עצמי. אני לא יודע להישאר במקום, ולכן אני ממשיך. בקצב איטי.
מה עכשיו? אשמח לקבל תובנות מכם. יש לי עוד כמה קילוגרמים (לא) טובים להוריד.
