כל מי שדפדף במגזין אמריקני בשנים האחרונות נתקל, ככל הנראה, בכתבה אחת לפחות שעסקה בחשבון הנפש של עמק הסיליקון. אחרי כמה עשורים של חדשנות טכנולוגית ששינתה את פני האנושות, האנשים שהביאו לנו את וואטסאפ, גוגל, טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם מתפנים להתבונן על היצירה שלהם ולשאול כיצד נראה העולם החדש שהאפליקציות הן חלק בלתי נפרד ממנו. למגמה הזו, שאפשר לקרוא לה "אתיקה טכנולוגית", מצטרף "מסכי עשן: המלכודת הטכנולוגית", סרטו הדוקומנטרי של ג'ף אורלובסקי שפתח את פסטיבל סנדנס האחרון ועלה בשבוע שעבר לנטפליקס.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
יחמירו ענישה: צה״ל מאבד שליטה על המגפה בתוך היחידות
שיחות בלי שלום: משלחות מישראל ולבנון ידונו בגבול הימי
להבין את המטריקס: הסרט שחושף את האמת המפחידה מאחורי הרשתות החברתיות
הסרט מורכב מראיונות עם בכירים בעבר ובהווה בכמה מהחברות המשפיעות והחזקות ביותר בעולם הטכנולוגיה, שחושפים, ממקור ראשון, את הקרביים של האפליקציות בטלפון החכם שלנו, ואת המניפולציות שמופעלות עלינו כדי שנמשיך לגלול עם האצבע את הפייסבוק, כדי שניכנס שוב ושוב למייל שלנו גם אם לא התחדש שם כלום בשעה האחרונה, כדי שנפרסם עוד סטורי באינסטגרם. המרואיינים בסרט מקנים תוקף לדברים שרבים מאיתנו כבר ידעו: כמה הון וזמן מושקעים כדי ללכוד את תשומת הלב שלנו, כדי להזין אותנו בריגושים קטנים שאחריהם נרצה עוד ועוד.
את הנרטיב של הסרט מוביל טריסטן האריס, עובד גוגל לשעבר, בחור צעיר וכריזמטי שהקים מרכז לטכנולוגיה הומנית ומרצה בהתלהבות על נזקי הטכנולוגיה. האפליקציות שסביבנו, הוא מסביר, שינו את כללי המשחק בצורה דרמטית. פייסבוק, הוא מסביר, אינה דומה לאופניים: אופניים הם כלי, הם פשוט נמצאים שם; כשנרצה נרכב עליהם, כשלא – הם יישארו בצד. אבל רשת חברתית איננה כלי דומם וניטרלי: היא תובעת מאיתנו משהו, יש לה דרישות, היא חיה ונושמת, וכבר לא ברור מי שולט על מי. זו תובנה חשובה, אחת מני רבות בסרט הזה.
עיקר הכוח של הסרט הוא בבעיות שהוא מציג, במודעות שהוא קורא לכולנו לסגל. הוא גם עשוי להוביל את הצופים ליצור שינוי בחיים שלהם – להחליט שהטלפון נשאר מחוץ לחדר השינה, לשים אותו בצד בזמן שמשחקים עם הילדים. ועם זאת, יש בסרט כמה פגמים בולטים שמעיבים עליו. התחושה שמתקבלת בתום הצפייה היא שלפנינו סרט "יורים ובוכים".
המרואיינים שהתיישבו לפני המצלמה של אורלובסקי השקיעו את מיטב הכישרון שלהם כדי ליצור ולשכלל את האפליקציות הללו, הרוויחו הון, ועכשיו, אחרי האקזיט המוצלח, מתפנים לחשוב שאולי הם הלכו רחוק מדי. נכון שרק נקודת המבט שלהם, כמי שבאו מתוך המערכת, יכולה לתת מבט מקיף ואמין על הסוגיה, אבל הסרט חומק – לא באלגנטיות – מהעניין המוסרי הזה, ולא מאתגר את המרואיינים בשאלה המתבקשת: מה בעצם עשיתם שם כל הזמן הזה, איך שיתפתם פעולה עם מערכת שהיום אתם מצביעים על הסכנות שבה. העובדה שהסרט משודר ב"נטפליקס", שגם היא ביג־טק שנאבק על תשומת הלב שלנו – האלגוריתם המפורסם הוא רק דוגמה אחת – יוצרת צרימה בלתי נמנעת.
חולשה נוספת של הסרט היא הקטעים הדרמטיים שמשולבים בו. לצד הראיונות, מופיעות בסרט סצנות של חיי משפחה שסובבים סביב הטלפונים החכמים, וסצנות אחרות מציגות מין מרכז בקרה מדומיין שעוקב אחרי הפעילות של בחור אחד בטלפון החכם שלו, ומאכילה אותו, בזמן אמת, פרסומות, לייקים ותגובות – הפרוטוקולים של זקני סיליקון ואלי. מעבר לבעיית האמינות, הקטעים האלה מיותרים. הטשטוש בין דוקומנטרי לבדיון מתאים אולי לסדרות טרו־קריים; כאן הוא מזכיר יום עיון למורים עם קטעי תיאטרון על דילמות חינוכיות.
"מסכי עשן: המלכודת הטכנולוגית", נטפליקס, 4 כוכבים
