קשה מאוד להיות מוזיקאי בימים אלה. ההקפאה בשוק ההופעות שבשנים האחרונות הפך למוקד ההכנסות היחיד, הקשב הציבורי הנתון לחדשות ולדיווחים האפוקליפטיים, מצב הרוח הכללי – כל אלה מדללים עוד ועוד את רמת החמצן בדמו של ענף המוזיקה. ולמוזיקאים כמו חברי להקת "ניגון קוורטט", שמתכוונים להוציא אלבום בימים המדכדכים והמבלבלים הללו, קשה שבעתיים. ולמרות הכול, הם מתעקשים שלא לוותר על חלומם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מסתמן: פריצת דרך במו"מ להקמת קואליציה במוסדות הלאומיים
– ספינות המלחמה החדשות "סער 6" בדרך לישראל
– האם ישראל ולבנון בדרך להסכמות על גבול יבשתי?
שלוש שנים אינטנסיביות עברו על ארבעת חברי ההרכב, שמפרק ומרכיב מחדש ניגונים חסידיים עד שיוצא מהם סשן ג'אז מרשים. התקופה הזו כללה מאות שעות של חזרות, עשרות הופעות מתחת לרדאר וצבירת קהל מן הגורן ומן היקב – החל ממועדוני ג'אז מוכרים בתל־אביב ועד בתים פרטיים וספריות יידיש. אבל רגע לפני שהגיעו לפיק של המסע ולשחרור אלבומם הראשון, הגיע הנגיף ושינה את הכול. וכשאזור המחיה המוזיקלי שלך הוא מלכתחילה צנוע ולא ממש מתחרה עם סטטיק ובן־אל, המאבק קשוח עוד יותר.
כנהוג בימים אלו, אנחנו מקיימים את הריאיון בזום. מהחלונית השמאלית במסך ניבט אליי תום לב, נגן כלי נשיפה ואחד המנועים הראשיים של ההרכב. מאחוריו קירות העץ של קומת הגג שבה שוכן הסטודיו שלו, ועל פניו בולטים משקפיים אופנתיים. מהפינה הימנית של המסך משקיף עלינו עופר שניידר, המנוע השני של ההרכב. הקונטרבס שהוא מנגן עליו מציץ בפינת החדר, אך מבטנו נמשך אל פאותיו הארוכות והמסולסלות. שני חברים נוספים בהרכב שאינם משתתפים בשיחה הם יוסי לוי, המתופף, ומשה אלמכיאס, על הפסנתר.
בלי ציפיות מהשלטון
דקות ספורות אל תוך הריאיון, ברור שבני שיחי לא ממש מאמצים את הנרטיב המתמסכן שתפרתי עבורם, אם כי הם גם לא מתכחשים לתמונת המצב שהם שרויים בה כעת. הם כאן כדי לשנות מציאות, ולא רק כדי לסמן וי ולהיות עוד להקה שמוציאה אלבום. מבחינתם, הקורונה לא תכריע את שאיפתם להשפיע על עולם המוזיקה היהודית ולתרום בדרכם לעיצוב הדור הבא שלו.
"ללא ספק המקום הזה מאתגר מאוד", אומר תום. "היו לנו כבר הרבה הופעות סגורות לתקופה הזו שלפני יציאת האלבום. אז ברור שיש חששות, אבל אנחנו משתדלים ללכת באמונה פשוטה שתהיה סייעתא דשמיא. אנחנו מאמינים בפרויקט הזה ובקידוש ה׳ שהוא מביא איתו".
"אמנם מראש לא נכנסנו לפרויקט הזה בשביל להתעשר", מוסיף עופר, "אבל כדי שההרכב יוכל להתקיים הוא חייב להתחיל להחזיק את עצמו כלכלית. גם בלי המצב המוזר הזה, ההרכב היה מבוסס עד עכשיו על ההשקעות שלנו, גם בזמן וגם בכסף. מהבחינה הזו, המצב הנוכחי לא מאפשר כרגע להרכב להתפתח. לכן יצרנו גיוס כספים דרך הדסטארט, אני מזמין את הקוראים לחפש אותו ואני מקווה שהוא יאפשר לנו להוציא את האלבום הראשון שלנו למרות הכול".
בעיני עופר, לקול שלהם יש חשיבות דווקא בתקופה הזו: "הרבה אנשים נכנסים כעת לתרדמת, והאנרגיה שלהם הולכת על פחדים. חוסר הוודאות מטשטש ומחליש. אני מקווה שאנשים דווקא ישתמשו במוזיקה שלנו – דרך האלבום ודרך הערוצים האחרים – כדי להתחזק ולהתמקד בטוב שיש במציאות הזו. אנחנו אנשים מאמינים. לכל דבר יש תכלית, והיא הטוב המוחלט.
"באופן אישי", ממשיך עופר ומציג את נקודת המבט החיובית שלו, "אני מנצל את התקופה הזו להיות יצרני. במקומיות שנכפית עלינו יש גם ברכה, והיא היכולת ליצור בלי ההכרח של עבודה ונסיעות. אני משתדל לכתוב חומר חדש להרכב. היום רוב הזמן של מוזיקאים הולך על לייצר חומר ויזואלי לאינטרנט. זה קצת קשה להתרגל לזה כי אנחנו מוזיקאים ולא פרסומאים, אבל הנה התקופה הזו מאפשרת לי להפנות יותר משאבים גם לעניין הזה".
תום לב: יש לנו מסורת ישראלית נפלאה ומיוחדת שהולכת ונבנית פה בארץ, על סמך מקורות ישנים וחדשים, אבל 'מוזיקה יהודית' היא גם אקלקטית פשוט כי יהודי הוא יצור אקלקטי. זה התפקיד שה׳ נתן לנו, לאסוף ניצוצות קדושים
למרות הדימוי המתבקש של נגני ג'אז, שחשודים באופן אוטומטי באליטיזם, בני שיחי מחוברים למה שקורה בחוץ, מעורים בשיח האקטואלי ויש להם גם מה לומר עליו. "אני משתדל לא להתעסק בזה יותר מדי", אומר עופר. "אנשים משליכים הכול על השלטון ומפנים כלפיו את כל הפחדים והכעסים שלהם, בלי לקחת אחריות על דברים שהם עושים. החיבור הזה לא כזה מפתיע אותי כי הוא משקף איזה רצון לקהילתיות, אבל האמת היא שהבעיה היא אצלנו כחברה. לי אין שום ציפייה אופטימית מהמערכת הקיימת. הנהגה אמיתית היא הנהגה בעלת שיעור קומה רוחני, מנהיגים שאין להם מעצמם כלום וכל תכליתם זה לשרת את החברה מתוך אהבה עמוקה לבורא, לאדם ולבריאה. כדי להוליד מנהיגים כאלה צריך חברה שלמה שמכוונת לכך. אי אפשר לצפות מחברה ששקועה בשטויות, אנוכיות קיצונית ומודעות שטחית, להוליד הנהגה כזו.
"לי באופן אישי, המצב בחברה שלנו בהחלט נותן דלק ודוחף להשקיע במוזיקה שלנו. יש הרבה יותר שמחה וסיפוק בלעשות טוב מלצאת להפגין. אני מקווה שלהרכב שלנו תהיה השפעה חיובית מהבחינה הזו. אנחנו באים לקדם אחדות בחברה, להעלות את קרנה של הנשמה. מהתגובות של הקהל בהופעות שלנו אני מרגיש שזה עובד".
תמיד בתנועה
"אנחנו חברים טובים כבר שנים, הרבה לפני שהקמנו את ההרכב", מגולל תום את סיפור ההיכרות שהביאה להקמת המיזם המשותף. "שנים שאנחנו מנגנים יחד באירועים שונים, בין אם זה חתונה, הופעה, הקלטה או סשן. בתחום הזה יוצא לך להכיר הרבה מוזיקאים והרבה גוונים, אבל החיבור בינינו תמיד היה ברור לנו כי כולנו עברנו דרך הג׳אז שעיצב מאוד את האישיות המוזיקלית שלנו. ג׳אז מטבעו הוא מוזיקה מאולתרת, מוזיקה שהיא כל הזמן בתנועה, וככה תמיד כשניגַנו יחד בכל מיני הזדמנויות, אפילו כשזה לא היה ג׳אז, התחברנו אחד לשני על הבסיס הזה. שנים היינו אומרים אחד לשני 'חייבים לעשות עם זה משהו, לנגן ניגונים אבל בג׳אז, כמו שאנחנו באמת אוהבים'. אז הרעיון הוא ותיק, רק לקח קצת זמן להוציא את זה לפועל".
"יש משהו מיוחד בהרכב הזה", אומר עופר. "בכל ההרכבים שניגנתי עד עכשיו זה היה סביב עבודה כזו או אחרת. פה יש לנו חזון משותף של מוזיקת נשמה יהודית חדשה. חוץ ממשה, כולנו עובדים כמורים ומוזיקאים בחתונות והפקות, ולא תמיד מרגישים שאנחנו עושים מה שאנחנו באמת רוצים ומייחד אותנו כמוזיקאים. המסגרת הזו מאפשרת לנו למצות את היכולות שלנו כמוזיקאים מאלתרים ורגישים להרמוניות ולמקצבים עמוקים יותר ממה שנדרש בחתונות. יותר מזה, היא מאפשרת לנו לגלות יחד דבר חדש, ניגון חסידי חדש. נראה לי שהגילוי הזה והעוצמה שלו יוצרים את הווייב שאתה רואה בהופעות, את תחושת החיבור, ותוכל לשמוע אותם גם באלבום החדש".
זה הזמן לחזור ולהציג בצורה מסודרת את חבורת "ניגון קוורטט". המתופף הוא כאמור יוסי לוי, אב לשבעה וחסיד ברסלב שעבר כמה גלגולים בעולם הג'אז והרגאיי לפני שחזר בתשובה. בשנים האחרונות ניגן עם שורה של הרכבים ואמנים ברוק הישראלי ובהם להקת שבע, יובל בנאי, אסף איילון, יוסי פיין, להקת המדרגות ואהרן רזאל.
הפסנתרן, משה אלמכיאס, ממשיך בתקופה הזו את לימודיו ב־New England Conservatory היוקרתי שבבוסטון, ושמו מתחיל לצוץ מדי פעם בסצנת הג׳אז הבינלאומית. הוא גלוי הראש היחיד בהרכב, אך בא מבית מסורתי ותום מגדיר אותו בשיחתנו כבעל חיבור עמוק למקורות ו"לב חם וענק, מלא באהבה לבורא עולם". הם הכירו דרך חברים בעולם הג'אז, וכאשר תום שאל אותו ("בדחילו ורחימו") אם יתאים לו לנגן בהרכב של ניגונים מחצרות חסידים, משה הפתיע אותו וענה שהוא "בדיוק הפסנתרן שאתה מחפש ושלא תעז לקחת אף אחד אחר".
עופר שניידר, איש הקונטרבס, נשוי ואב לארבעה ופעיל בארגוני איכות סביבה. הוא תושב טלז־סטון כיום, ומשתייך לקהילה של חסידי אשלג. לפני שחזר בתשובה הגיע עד הלב הפועם של הג׳אז במעבה ניו־יורק, ורשימת הנגנים שעבד איתם כוללת שמות שמשתייכים לשורה הראשונה של הסצנה.
"גיליתי שם חבורה מדהימה של מוזיקאים שחיים את הג'אז של שנות הארבעים והחמישים, ומפתחים את זה הלאה", הוא מתאר. "את רוב דרכי כמוזיקאי עשיתי במסורת המוזיקלית של הג'אז. למוזיקה הזו יש קצת אלמנטים של מוזיקה דתית או של דרך רוחנית. כחילוני שחיפש רוחניות ולא מצא אותה ביהדות, זה מאוד דיבר אליי. אחרי החזרה בתשובה חשבתי שאני רוצה לעזוב את עולם המוזיקה ולהפסיק לנגן, אבל זה היה חזק ממני ולא באמת הצלחתי".
הרביעי ברשימה הוא תום לב המתגורר ברמת־גן, נשוי ואב לארבעה. למרות המראה הצעיר, גם מאחוריו קילומטראז' לא מבוטל בעולם הג׳אז. "בצעירותי המוזיקה הייתה כל עולמי", הוא מספר. "הייתי עוסק בזה מהרגע שקמתי בבוקר עד שהלכתי לישון, כל יום. בגיל 21 הגעתי ללמוד ב־BerkleeCollege of Music בבוסטון, ופניי היו מועדות אל הסצנה הבוערת של הג׳אז בניו־יורק. אבל שם קרה לי משהו. נתקפתי געגועים עזים למשהו שלא ידעתי לתת לו שם. בהתחלה קראתי לזה 'הבית' או המסורת שלי כישראלי. אחר כך, תוך כדי השנה השנייה שלי שם, התחלתי ללמוד על העומק שביהדות, על תורת הסוד, החסידות, ומשם התחלתי בתהליך של חזרה בתשובה.
"אחד הדברים היפים בהרכב הזה הוא שבאמת כל אחד מגיע מעולם אחר, ודווקא מהבחינה של הנגיעה שלו ליהדות", מתאר תום. "בגדול הגדרות הן ממני והלאה, אבל לצורך העניין יש בהרכב חרדי מברסלב, חסיד אשלג, כיפה סרוגה מרמת־גן ומסורתי מירושלים. אחד הדברים שלדעתי יוצאים במוזיקה שלנו ועוברים כמו חץ ישר ללב של המאזינים הוא האהבה והכבוד שיש לנו לכל אחד. דווקא הפלטפורמה הזו של מוזיקה 'חופשית' כמו ג'אז מאפשרת מנעד רחב מאוד של ביטוי להמון גוונים, מה שאי אפשר לעשות כשיש עיבוד מאוד ברור או מסגרת מוזיקלית פחות גמישה".
גם עופר מצידו מבקש להרפות מהגדרות ותבניות: "זה נכון שחוץ ממשה כולנו בעלי תשובה בכל מיני שלבים וצורות, אבל האמת שאנחנו קשורים אחד לשני בעיקר סביב המוזיקה. אני חושב שעבורי קצת מיושן לדבר על איזה מין תשובה או זרם ומקום מגורים. לדעתי אנחנו לקראת תקופה שבה המושגים האלה יאבדו משמעות".
ניחוחות מאוקראינה, בריזה מישראל
פריחת המוזיקה היהודית מעוררת לעיתים שאלות על הגדרתו וגבולותיו של הז'אנר. מה הופך את המוזיקה שלכם ליהודית, בשונה למשל ממוזיקה ישראלית? שאלתי את השניים.
עופר: "זו שאלה עצומה. אחרי שחזרתי בתשובה חקרתי את זה, מאוד רציתי להבין אם יש לנו מוזיקה שורשית שממש שייכת לנו. התחברתי עם חוקר המוזיקה היהודית פרופסור זאב פלדמן, מי שאחראי לתחיית הכליזמר בשנות השבעים של המאה הקודמת. עברתי עם זה הרבה תהליכים, אבל בקצרה אגיד שמבחינת החומר המוזיקלי עצמו אני לא חושב שיש דבר כזה מוזיקה יהודית. אני מאוד לא אוהב את המוזיקאים שמנפנפים בכל מיני תיאוריות מגלומניות על המוזיקה של הלויים בבית המקדש וכו'. זה בדרך כלל מגוחך מבחינה עובדתית־מדעית, ומאוד מנופח מבחינת המוזיקאים עצמם.
"היום אני מסתכל על הדברים אחרת. בעיניי מה שעושה את המוזיקה ליהודית זה הנגן עצמו. היהודי במוזיקה קשור להתכווננות של המוזיקאי ולהוויה שלו. זה בא לידי ביטוי בהרבה רבדים, אבל בצורה דקה מאוד. אני מרגיש את זה אפילו בחיבור של הנגנים בזמן הנגינה. כמו שאתה מוצא חיבור מיוחד בין ישראלים שחיים יחד בגלות, נגיד איזו חבורה בהודו או בניו־יורק – אתה רואה חיבור מיוחד, איזה חום ביתי ונשמתי".
תום מקשיב לדברים ומסכים, אבל רוצה להוסיף משהו. "אני חושב שיש לנו מסורת ישראלית נפלאה ומיוחדת שהולכת ונבנית פה בארץ, גם על סמך מקורות ישנים וגם על מקורות חדשים. אבל גם 'מוזיקה יהודית' היא אקלקטית, פשוט כי יהודי הוא יצור אקלקטי. זה התפקיד שה׳ נתן לנו, לאסוף כמה שיותר ניצוצות קדושים ואיתם לעבוד אותו.
"שוב, אחד הדברים היפים שקורים בהרכב הזה הוא שהמוזיקה שיוצאת היא חוצה גבולות ומגזרים. לצד הניחוחות העתיקים של אוקראינה, יש בה גם בריזה מרעננת של ארץ ישראל. אז היום אולי באמת הגיע הזמן לוותר כבר על החלוקה הזו. ללא ספק, מוזיקה יהודית החלה מאז שהתהווינו להיות עם ישראל. יחד עם זאת, מקורות ההשראה העיקריים שלנו בתחום הזה הם הניגונים החסידיים. אלו ניגונים שבמהותם באו להזכיר לנו את אותה הרוח של הניגון הישן ששכחנו. לאו דווקא דרך הלבושים החיצוניים של הניגון והאופי שלו, אלא יותר דרך הכוונה הפנימית שמתלווה אליו".
אבל בסופו של דבר אתם באים מעולם הג'אז, ובתחום הזה אנשים מכוונים מעבר לגבולות הארץ – לניו־יורק, לונדון, אמסטרדם. אתם מכוונים לשם גם בגלגול הזה שלכם?
תום: "נראה לי שהחלום הגדול הוא בעיקר לדעת שנגענו בנשמות שהתגעגעו במשך הרבה זמן לניגון ה'ישן־חדש' הזה. היינו רוצים לראות את עצמנו מצליחים להעיר לבבות, שאלמלא הניגון הזה היו יכולות להמשיך לישון. זה יכול להתבטא בהרבה דרכים – בין אם בהופעות גדולות בארץ, סיבוב הופעות בחו״ל, סדנאות, התוועדויות, אלבומים נוספים שנזכה להקליט וכו'. אבל כידוע, כל דבר בעולם שלנו צריך גם כסף. אז אנחנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו. הרבה מהפעילות שלנו ממומנת מכיסנו הפרטי. אנחנו מקווים בהמשך למצוא גם שותפים ואנשים שמאמינים ברעיון הזה כמונו, וכמובן פתוחים מאוד להצעות".
עופר: "אותי באופן אישי מעניין בעיקר לנגן לאנשים שלנו פה בארץ. זה לא כל כך קשור כבר לעלות על במות בחוץ לארץ, ומאז שחזרתי בתשובה בגיל 36 לא הייתי בחו"ל. אבל יש תופעה מוזרה ופרובינציאלית בחברה שלנו, שבשביל להצליח בארץ אתה צריך קודם להצליח בחו"ל. אולי זה השתפר קצת מלפני עשרים שנה, אבל זה עדיין מאוד מורגש. אז אולי לא תהיה ברירה ונצטרך להצליח בחו"ל קודם. בכל מקרה, יותר מעניין אותי לנגן לאנשים כאן מאשר באיזה פסטיבל בגרמניה או בצרפת, ואני מאוד אשמח אם יקרה משהו מפתיע ונוכל לדלג על השלב הזה. זה כמו ששמתי לב שבציבור הדתי־לאומי יותר קל להצליח אם אתה מוכר ונחשב אצל החילוני. זה בא ממקום לא מבורר לדעתי".
לחלום פחות על ניו־יורק
התובנה האגבית הזו על הציונות הדתית לא צומחת בחלל ריק. עופר ותום מכירים את המגזר מתוקף עבודתם כמורים למוזיקה במקומות כמו הישיבה המוזיקלית "כינור דוד" או בית הספר "מזמור", שבו תום משמש כמורה עד היום. נראה שתום מזדהה עם אופיים והווייתם של המקומות הללו יותר מעופר, שמשמיע ביקורת לא קלה.
עופר שניידר: אני מאוד לא אוהב את המוזיקאים שמנפנפים בכל מיני תיאוריות מגלומניות על המוזיקה של הלויים בבית המקדש וכו'. בעיניי מה שעושה את המוזיקה ליהודית זה הנגן עצמו, ההתכווננות וההוויה שלו
"יש הרבה חילונים עם כיפה בציונות הדתית, וזה מאוד מצער אותי", אומר עופר. "לפני שמונה שנים הגעתי לכינור דוד בפעם הראשונה, הייתי מעין שופט באיזה ערב שהם עושים. אני מגיע כבעל תשובה ורואה ילד עם גיטרה חשמלית שר איזה משהו של מגדאת' (להקת מטאל), ואחד אחר שר משהו של כוורת על בחורה. שאלתי את עצמי מה הולך פה. אחר כך בריאיון לפני שהתקבלתי לעבוד שם, הרב מוטי (הרשקופ, ראש הישיבה) שאל אותי מה החזון שלי. אמרתי לו 'תקשיב, אתה רוצה להביא בשורה חדשה לעולם המוזיקה? אתה רוצה לתת תוכן לדבר הזה שנקרא מוזיקה יהודית? אתם חייבים לשנות את הראש'. אמרתי לו בתמימות: 'תעזבו אתכם מכל הבגרויות ומה שאתם עושים שם, פשוט תלמדו תורה ותעשו מוזיקה. ככה תיגשו אל המוזיקה מתוך התורה ולא ממקומות אחרים'.
"זה עדיין לא קרה, אבל זה יכול לקרות. יש יסודות חיבור מאוד גבוהים במוסדות האלו, אבל צריך שזה יהיה חיבור לא לשם המקצוע, אלא ככלי להתחבר. אני ממש מקווה ש'ניגון קוורטט' יהיה סוג של אופק בדיוק בשביל תלמידים כאלו. שהם יראו מוזיקאי דתי שמבטא את הרגשות הדתיים שלו, שמגיע מלכתחילה מהמקום הזה של חיבור ועושה את המוזיקה ברמה הכי גבוהה. אני חושב שהתלמידים היותר חזקים מוזיקלית חולמים עדיין ניו־יורק".
תום: "אני חייב להעיר משהו. אנחנו כ'ניגון קוורטט' במסע ארוך לצאת לתודעה. בטווח הזמן של הקיום שלנו, שלושה הרכבים ב'כינור דוד' ניגנו קטעים שלנו, ועוד אחד ב'מזמור'. זה נכון שרוב החבר'ה הראש שלהם עדיין לניו־יורק, אבל יש כל מיני מקרים מעניינים אחרים. יש לי תלמיד שלמד אצלי בישיבת בר־אילן ואז עבר לכינור דוד. ילד מוכשר, גיטריסט מדהים לא רק לגילו. השנה הגעתי לכיתה ושאלתי איפה הוא, אמרו לי שהוא הלך לישיבת רמת־גן ללמוד תורה. זה מדהים כמובן שהוא הגיע למקום הזה, אבל הלב שלי חצוי קצת, כי אני לא בטוח שהוא יישאר גם מוזיקאי".
"שימחת אותי, תום", מגיב עופר, ומרים את ידיו בתנועת ניצחון משעשעת. "הוא יישאר מוזיקאי, אני מבטיח לך. בדיוק כמוני, הוא לא ישכח את זה גם אם הוא ירצה. והוא יהיה מוזיקאי טוב יותר, כי זה יגיע לו מהמקומות הנכונים".
"יש פה עניין חשוב מבחינתי", מבקש עופר להדגיש רגע לפני שאנחנו מנתקים את השיחה וקובעים להיפגש בהופעה של "ניגון קוורטט" אחרי הסגר. "הניגון מקרקע אותי ומחזיק אותי מכוון אל התכלית של הנגינה, התכלית היהודית האמיתית, שהיא החיבור עם הבורא, עם עצמי. עם חומר מקורי אני יכול לעופף לכל מיני מחוזות – גם כאלה שמפתחים את האגו שלי ולשכוח מהתכלית. השילוב הזה של ניגון כפי שהורידו לנו אותו גדולי החסידות, עם העיבודים והנגינה המקוריים שלנו, יוצר איזון חזק ומכניס הרבה חיות לניגון עצמו. אני מקווה שהבעל שם טוב ותלמידיו היו גאים במה שאנחנו עושים. הרעיון זה להכניס חיים וכוונה מחודשים לניגונים האלה".
