01 זיכרון ילדות תרבותי. נולדתי למשפחה יקית תרבותית. כילדים הושיבו אותנו סביב הפטיפון ומוכרחים היינו להאזין בקשב רב לתשיעית של בטהובן. בפרק האחרון מצטרף זמר טנור, אבא היה מתאר לנו תוך כדי התפתחות היצירה את יציאת מצרים ואת משה מדבר אל פרעה. מאז צלילים תמיד מספרים לי סיפור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שרת התפוצות הודתה למנכ"ל פייסבוק: "התייצבת לצד האמת"
– חברות מאיחוד האמירויות ישקיעו במרכז הייטק בשכונת ואדי ג'וז
– סקר: רוב הישראלים תומכים בטראמפ כנשיא
02 יוצר שאהוב עליך במיוחד. בכיתה ח' גיליתי את מתי כספי. יש לו אקורדים מסובכים ומעברים מתוחכמים ומופלאים. הפכתי לתלמיד, מעריץ ואולי סוג של חקיין. אני יונק השראה מהרבה אמנים, אבל השפה המוזיקלית שהוא גיבש היא עבורי פסגה אמנותית.
03 דמות מעוררת השראה. ר' שלמה קרליבך. מעבר לניגונים השמיימיים, אני חי ונושם את הסיפורים הקטנים, האנושיים. מספרים שבסוף המסע שלו לרוסיה בשנות השבעים ליוו אותו כולם למטוס, משוועים למזכרת מהחוויה היהודית שעברו. לאחד הוא נתן סידור ולאחר חומש, עד שלא נשאר לו כלום. והנה נדחף נער עם עיניים מתחננות, שלמה פשוט מסיר את הכיפה ונותן לנער המאושר. קרליבך עלה והתיישב במטוס ליד איש דתי שזיהה אותו והעיר בזלזול: "תתבייש! למה אתה הולך בלי כיפה?"
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. ובכן, הייתי עולה לעגלה בדרך לפונדק באוקראינה עם רבי נחמן! הייתי מבקש ממנו טיפים להתבודדות, שיספר את סוף מעשה הבעטלרס, שיסביר לי מיהי אותה בת מלך מסתורית, ושייקח אותי אל בין העשבים כדי לשמוע סוף־סוף את השירה שלהם. לסיום הייתי קם לריקוד חסידים והיינו שואגים בקול גדול "אין ייאוש בעולם".
05 עם מי היית מתחלף ליום אחד. קצת מסתכן, אך עם סבא שלי מרק רוזלאר ז"ל. ביום שהגרמנים העבירו אותו ממעצר לרכבת ארורה, הוא גילה רוח הקודש בנסיעה וקפץ מחלון קטנטן שהיה פתוח. אני מקווה שיהיה לי האומץ לעשות זאת במקומו, כי כל השבט שלנו חייב לו את הרגע הזה. הלילה שבין 11 ל־12 בפברואר 1943, ז' באדר א' תש"ג.
06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. מגיל חודש אני גר בסמטה קטנה בשוק מחניודה. כל יום בדרכי הביתה ואנוכי בדיאטה מתמדת, צריך להחליט ממה אני מתחמק. פעם מהריח המפתה של שלום פלאפל ופעם מהתבלוּן הסודי וריח הניחוח של סטקיית חצות ברחוב אגריפס.
07 מה מצחיק אותך. יכולתי לענות ספר של אפרים קישון שהיה לנו בילדות, או מערכונים של ג'קי מייסון, הקומיקאי היהודי ששמענו בקלטת באוטו של סבא מוריס ז"ל בניו־ג'רזי – אך אם תדחקו אותי לפינה אגלה שלפעמים כשאנחנו האחים, ריקה, יונתן, יהודה ואני נפגשים להעלות זיכרונות ומגיעים ל"מצב כפית", אז הצחוק הוא צחוק.
