לפעמים נדמה כי כל מסעדות המישלן שבעולם לא ישוו לרגע שבו אתה מתיישב בחמישי בלילה לסיר צ'ולנט מהביל וקישקע נוטף שומן. לפיכך לא מפתיע שבשנים האחרונות קמו ל"מוכן ומזומן", "שלוימלה", "דייטש" ו"שטיסל" מתחרים גם מחוץ לגבולות הטבעיים של בני־ברק או מאה שערים. אחד מהם הוא קייטרינג "המרפסת" של עדי הרבסטמן, שפתח מדי חמישי פופ־אפ של בר־חמין עם אוכל יהודי מהשטעטעל, במושב נחלים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למען ישראל, צריך לשמור על הקרן קיימת
– על הגובה: כשיורד מבול בקניה לג'ירף יש יתרון
– ביידן או טראמפ, כך או כך זו סכנה לקהילה היהודית
כשהרבסטמן ראה עד כמה אנשים מתגעגעים לשמאלץ ולהרינג שלהם, הוא החליט שאם אנשים לא יבואו יותר אל הקידושים – הוא יביא את הקידוש אליהם, וכך נולד ה"קידש קיט" – ערכה משפחתית לקידוש של שבת בבוקר. או כמו שקורא לזה כל מי שנתקל במיזם: איך לא חשבתי על זה קודם. העת הקולינרית המשונה הזו הביאה עמה לא מעט קופסאות אוכל, אבל האמת שאריזה בפורמט אישי של המאכלים הכי קהילתיים שיש זה בהחלט גאוני.
אפשר לקבל את המארז בחמישי בערב או בשישי לקראת שבת – מה שמוביל אותנו לדיון הפילוסופי הבא: מהו הזמן האולטימטיבי לאכול חמין. ישנה כאמור אסכולת הזריזין למצווה, שממהרים להתארגן על גרסת חמישי בלילה. ישנם אלו שנשבעים בשם הנשנוש האסור מתוך הסיר בליל שבת, מאוחר־מאוחר כשכולם מסביב כבר הלכו לישון, כשהתקרובת רק חצי מוכנה ועוד ניתן להבחין בין המרכיבים השונים (מתברר שלא מדובר בעיסה חומה אחידה!). וישנם כמובן אלו שממתינים לתזמון המושלם – שבת בבוצר, כשבאופק קורץ לו הקינוח האמיתי של כל קידוש הגון, הלוא הוא השנ"צ המנדטורי. האמת היא שמבחינתי כל זמן הוא זמן לחמין, ואני מסוגלת לדגום גם את השאריות במוצ"ש (אין כפל צרבות), ראשון ושני כשכל השבוע מרגיש כמו שבת, אבל זה באמת כבר למיטיבי לכת.
מה עוד בערכה? מלבד מיתוג נאה ואריזה קשיחה תמצאו פה כמובן את מלך הקידושים – ההרינג. כאן הלכו על מטיאס אמיתי וכבוש ביתי. אודה ולא אבוש, אני לא בחורה של דגים מלוחים. תנו לי אותם כבושים בלימון כסביצ'ה, צרובים קלות כטטאמי, מגולגלים בסושי, אפויים, מבושלים או צלויים בגריל – רק לא מומלחים. הנסיינים שלצידי מיהרו לטרוף את המטיאס וקבעו שהדג הכבוש פחות מוצלח, אבל איכשהו גם הוא חוסל. שתי נקודות על הירידה לפרטים הקטנים שכללה גם קיסמים מיוחדים כדי לדלות את החתיכות החלקלקות במינימום לכלוך והסתבכות.
חוץ מזה יש כאן קורנישונים חמודים, קרקרים גנריים של אוסם והארבעס, הקטנייה שאף "שלום זכר" אינו שלם בלעדיה. גרגירי החומוס היו מפולפלים כמו שצריך ומבושלים במידה מושלמת – לא רכים ומתפרקים מדי מחד ולא קשים ומבאסים מאידך.
סוגרים את הסיפור צמד הקיגלים השמנמנים (או שמא קוגלים?), שהרי חוק טבע בלתי כתוב קובע שלא משנה היכן פגשת בקיגל תפוחי אדמה – התבנית שלו לעולם תהיה שמנונית. הקיגל עצמו טעים אך די סטנדרטי ואילו הלוקשן קיגל, הלוא הוא קיגל האטריות, משתייך לז'אנר המתוק־קרמלי עם טיפ־טיפת חריפות.
את כל האוכל למעט הדגים המלוחים מכינים במקום. המשלוחים התחילו באזור המרכז והשרון והתרחבו גם לאזור ירושלים, מודיעין ובהתאם לביקוש גם ליהודה ושומרון. הערכה מיועדת לחמישה סועדים, והאמת שמה שהיה הופך אותה למושלמת באמת זה בקבוק ויסקי ואיזו חלה טרייה מוויז'ניץ. ב"המרפסת" מספרים שזה בהחלט בתכנון, כמו גם קיט מיוחד לטבעונים וצמחונים עם חמין נטול בשר וממרחים מיוחדים במקום דגים, ואף אפשרות להזמין משהו מתוק לסיום (מי אמר בבקה שוקולד?).
אז אם בא לכם לפנק קרוב משפחה אהוב או חבר שנכנס לבידוד מבאס – נמצאה התשובה היהודית ההולמת.
בקיצור קידושא זוטא // אל תפספסו החמין המושקע // בשולחן ליד הילדים
motzash.food@gmail.com
