העבודה על "משפט השבעה משיקגו" החלה עוד ב־2007 כפרויקט של הבמאי סטיבן ספילברג, אבל רצה הגורל וההפקה התעכבה שוב ושוב. כעת מגיע הסרט סוף־סוף, בחסות נטפליקס, ולפחות מבחינתנו לא יכול היה להיבחר עיתוי מוצלח יותר, שכן קשה להתעלם מהדמיון שבין האקלים הפוליטי המוצג בסרט לאירועי מחאת בלפור שאנו נמצאים בעיצומה זה חודשים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
בזמן שאנחנו שבויים בקורונה, המדינה נמכרת לעסקנים
הרשימה שלי: תמר איש־שלום עם הסדרות שאתם חייבים לראות
ביהמ"ש העליון: חצר אדמו"ר היא עסק, ה"תרומות" חייבות במס
העלילה מגוללת את אירוע משפטם של שמונה אזרחים (אחד משוחרר במהלך המשפט), מנהיגי קבוצות שונות של שמאל קיצוני, שהתקבצו למחאה נגד מלחמת וייטנאם במהלך הוועידה הדמוקרטית בשיקגו ב־1968. חודשים לאחר המהומות שפרצו במהלך ההפגנות, הנשיא הטרי ניקסון נתן הוראה לקיים את המשפט כטקטיקת הפחדה נגד ארגוני השמאל, והשמונה נתבעו בגין קשירת קשר למרות שלא נפגשו מעולם לפני אירועי המחאה.
זהו סרטו השני כבמאי של התסריטאי המבריק ארון סורקין, ששב לדרמת בית משפט לראשונה מאז "בחורים טובים" המשובח, תסריטו הקולנועי הראשון מ־1992. החדשות הטובות הן שכל המאפיינים המענגים הקבועים בכתיבתו של סורקין נמצאים גם כאן – הדיאלוגים השנונים והאינטליגנטיים שמקפצים במהירות של אליפות העולם בפינג־פונג, והתחבולות החכמות, שלא לומר וירטואוזיות, במבנה התסריט. סורקין אמן בייצור קונפליקטים והזדהות רגשית, והוא משיג זאת על ידי טלטול הצופים ללא הפסק בין שלל מערכות: לצד ההעמדה ההיסטורית של המאבק בממשל הוא צולל גם לריבים האידיאולוגיים בין שני מנהיגי המחאה, ואף מציף את ההתנגשויות המצפוניות של צוות התביעה הפדרלי.
אבל בתוך כל הגודש הזה נראה שאולי לראשונה בקריירה שלו הצליח סורקין למתן מעט את סגנונו, וזה לגמרי דבר טוב. כי על אף מעלותיו, לסורקין הנלהב יש נטייה ללחוץ חזק מדי על דוושת הצדקנות הליברלית המתחסדת, לעיתים עד לרמה מעיקה ממש. הפעם, לשמחתנו, סורקין בשליטה – ואפילו דמות סנגורם של הנאשמים, לוחם הצדק האידיאליסט ובדיוק הפוטנציאל ליצירת הבעיה שהוזכרה לעיל, עובדת היטב. זה קורה הרבה בזכות האיזון שמספק לו העזר כנגדו: השופט הופמן, שהוא כה מרושע ואטום עד שלא היה מבייש דמות של נבל בסרט קומיקס.
קצת חבל, אם כן, שסורקין אינו מוצלח בבימוי כפי שהוא בכתיבה. הוא עושה עבודה יעילה אך קורקטית רוב הזמן, וניתן רק לשער איך היה התסריט המשובח הזה ממונף אף גבוה יותר בידי במאי כמו ספילברג. הישג בימוי חשוב בכל זאת נרשם כאן בתחום הדרכת השחקנים: סשה ברון כהן האדיר מקבל בשעה טובה תפקיד דרמטי אמיתי (לא, אלי כהן התיאטרלי אינו עונה על הקריטריון הזה) וכצפוי עושה בו מטעמים, ואולי אף מרשים יותר הוא אדי רדמיין, שחקן מנייריסט ומעצבן עד בלי די, שמצליח לרסן את עצמו לכדי הופעה נסבלת.
"משפט השבעה משיקגו" מציע חוויית צפייה סוחפת ומרתקת, ועל הדרך הוא מספק גם שיעור חשוב בהיסטוריה ובאזרחות. יתרה מזאת, יש משהו מנחם ברוח אהבת האדם והאופטימיות המאפיינות את עבודתו של סורקין, שנוסכות תקווה – ולו רק לפרק הזמן הקצר של משך הצפייה – שגם כאן והיום הצדק והטוב ינצחו.
משפט השבעה משיקגו. ארה"ב 2020, במאי: ארון סורקין, 129 ד', נטפליקס  
