01 זיכרון ילדות תרבותי. את הסרט הראשון שאני זוכרת ראיתי בקולנוע פתוח בבית־דגן. זה היה לפני גיל שבע וחצי, כי כשהייתי בסוף כיתה ב' עברו הוריי מבית־דגן לבת־ים. הסרט היה "באין מולדת" עם שושנה דמארי ועסק בהגירת אנשים מתימן לישראל. בימים אלו אני כותבת מחזה על הילדים האבודים של המעברות, שרובם הגיעו מתימן. החיים והכתיבה – כולם הם סגירת מעגל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משחקים 90 דקות: כדורגל ספרותי בניחוח צרפתי
– מי יממן את הרכב שלי?
– מסננים בצללים: איפה בוחרים באמת את שופטי ישראל
02 דמות שמעניקה לך השראה. זיגמונד פרויד שהיה פורץ דרך במחשבתו, ולמרות הביקורת שנשמעת עליו אי אפשר להבין בלעדיו את התרבות העכשווית ואת התודעה האנושית. כתבתי עליו ארבעה מחזות וקראתי אותו ועליו במשך שנים.
03 ספר שקראת פעמיים. את "חלף עם הרוח" קראתי בנעוריי עשרות פעמים, עד שהעיניים כאבו. אני זוכרת שהשתתפתי בחידון על הספר והשאלה שנשאלתי הייתה "מה היה ריח שמלתה של אמה של סקרלט או'הרה". מתוך הקריאה ידעתי את התשובה: ריח ניצת הלימון.
04 יוצרות שאהובות עלייך במיוחד. שתיהן סופרות ושתיהן נולדו באפריקה: נדין גורדימר מדרום אפריקה, ודוריס לסינג שנולדה ברודזיה והגיעה כאישה גרושה ללונדון. שתיהן מורות נפלאות לכתיבה ולחיים.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אנה פרויד. כדי לפתור אחת ולתמיד את חידת הטיפול הפסיכואנליטי שקיבלה מאביה זיגמונד במשך חמש שנים, מאז שהייתה בת 23. שניהם ידעו שהדבר אסור בשל הקרבה ביניהם והציגו דמות אחרת כהסוואה.
06 מי מצחיק אותך. סשה ברון כהן. האופן שבו הוא שומר על רצינות לנוכח השטויות שאומרים ועושים מרואייניו מצחיק אותי. כנראה הצירוף של חוש הומור בריטי ושל יצירתיות ישראלית עובד עליי.
07 עם מה את נרדמת. בדרך כלל עם ספר; לפעמים עם עיתון. במשך היום אני קוראת יותר. לקראת השינה אני נפרדת מהספר אחרי כמה עמודים. הספר שאני קוראת עכשיו הוא "חיי השקר של המבוגרים" של אלנה פרנטה. אני קוראת וחושבת על נאפולי, המקום האחרון שביקרתי בו. אני קוראת לאט, יחסית, כי ה"איך" חשוב לי לא פחות מה"מה".
