בעולם הכדורגל מי שנהנים מאור הזרקורים הם הכדורגלנים עצמם וזה שמאמן אותם על הקווים. כל האחרים העוסקים במלאכה, ויש רבים כאלה, נשארים לרוב בצל, מאחורי הקלעים, וזוכים להכרה בעיקר בקרב אנשי הענף. סיפורו של ערן שדו, מאמן כושר שעובד בין השאר בנבחרת ישראל בארבע השנים האחרונות, שונה במקצת. הסיבה המרכזית לכך היא שלצד העובדה שמדובר באיש מקצוע מוכשר, בשנים האחרונות הפך שדו למאמן האישי וחבר קרוב של ערן זהבי, ללא ספק הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי כיום.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
משחקים 90 דקות: כדורגל ספרותי בניחוח צרפתי
לקדש בבית, להרגיש בבית הכנסת
שופטי העליון דנו בסמכותם לבטל חוקי יסוד
"קשה לי להסביר את הקשר שנוצר בין זהבי וביני, אבל מהשנייה הראשונה שנפגשנו באימון הנבחרת לפני ארבע שנים נוצרה בינינו חברות אמיתית וכנה. הוא כמו נפש תאומה שלי ואנחנו פשוט נמצאים על אותו עמוד בספר", מסביר שדו את הקשר המיוחד, "שנינו רגישים מאוד, יש לנו אותה צורת מחשבה, אנחנו קמים באותה שעה, אוכלים אותו דבר ומדברים בצורה דומה. אני רוצה לשלוח לו הודעת טקסט באמצע היום, ופתאום אני מקבל הודעה ממנו. אלו דברים שאני לא באמת יכול להסביר. היום אנחנו כבר מדברים בעיניים, לא צריך להגיד יותר מדי, ופשוט כיף לנו להיות ביחד".
זמן קצר לאחר שהכירו החלו השניים לעבוד באופן פרטי. "הייתי בחופשה בחוץ לארץ וקיבלתי ממנו הודעה שהוא בארץ ורוצה שאאמן אותו, ופשוט לא האמנתי", נזכר שדו, "זהבי הוא דוגמה למקצוענות, למחויבות ולאהבת המשחק והאימון. כל הסיפורים שאנשים מכירים הם אולי חצי מהסיפור עצמו. יש לו יכולת התמדה אדירה והוא מעורר השראה. בכל אימון בכל יום הוא עובד הכי חזק שאפשר ומקפיד על כל פרט, ורואים את זה בתוצאות שהוא מביא".
ביוני 2019, אחרי תקופה שבה הציג זהבי בפני אנשי הצוות המקצועי בקבוצת גוואנגז'ו R&F הסינית את היכולות של שדו, החליטו במועדון הסיני להציע לו להצטרף לקבוצה. "כשזהבי אמר לי שיש לי הצעה מסין במייל לא האמנתי לו, אבל הוא אמר שלפני הכול אני חייב לדבר עם אורטל אשתי ועם שלושת הילדים שלנו ולקבל מהם אישור. סיפרתי להם והם היו מופתעים כמוני, פרגנו מאוד ונתנו לי את ברכת הדרך. בורכתי במשפחה מדהימה והיה לי לא פשוט להיות רחוק מהם", הוא מספר.
כדי לממש את ההרפתקה הסינית שלו, עזב שדו את עבודתו במכבי חיפה, וכאשר הגיע לסין, עבר לגור עם זהבי ומשפחתו באותה דירה. "ערן ושי אשתו לא הסכימו בשום אופן שאשכור דירה או אגור במלון, הם התעקשו שאגור איתם ועזרו לי בכל דבר. קיבלתי יחידת דיור נפרדת ואת כל מה שהייתי צריך, כולל חום ואהבה. הם בדקו כל הזמן אם אני בסדר, חגגו לי יום הולדת ויום נישואין ועשו הכול כדי שארגיש טוב. אני מוריד את הכובע בפני שניהם, אבל בעיקר בפני שי, שהכניסה אליה הביתה עוד גבר ובאמת שאין לי מספיק מילים כדי להודות לה".
איך הייתה החוויה הסינית עבורך?
"זה היה אתגר גדול מאוד עבורי – השפה, התרבות, הכדורגל, החוקים, הצוותים הזרים. זה פתח לי עולמות חדשים, פגשתי אנשי מקצוע ושחקנים מהרמות הגבוהות ביותר ועברתי חוויות יוצאות דופן. הצוות המקצועי בקבוצה מתקשר באנגלית, אבל רק חלק קטן מהשחקנים הסינים שולט בשפה, ובקבוצה עובדים שני מתורגמנים. מהצד זה נשמע מסובך אבל בפועל זה היה די קל, כי בכדורגל לא תמיד צריך לדבר, ועם הזמן נוצרו גם יחסי חברות שנשמרים עד היום. הכדורגל הסיני הוא מקצועני רק שמונה שנים ונמצא בהתפתחות. יש שם דור צעיר ומוכשר ואני מעריך שבעוד כמה שנים תהיה שם קפיצה גדולה מבחינה מקצועית. יש לי שם חוזה עד סוף דצמבר וכרגע מנסים לסדר לי ויזה כדי שאוכל לחזור לעבוד איתם".
משבר הקורונה, שהגיע אלינו רק במרץ השנה, פרץ כידוע לראשונה בסין כבר בשנה שעברה – מה שהשבית את ליגת הכדורגל והוביל לכך שהעונה החדשה נפתחה רק בסוף חודש יולי. "בסין עברנו בדיקת קורונה כל שלושה ימים ואני כבר לא יכול לזכור כמה בידודים עברנו בתקופה הזו", צוחק שדו, "כשהגענו לשם בקיץ היינו צריכים להיכנס לבידוד לפני החזרה לאימונים, לקראת פתיחת העונה, וסלון הדירה שלנו בסין, בקומה 40, הפך פעמיים ביום למגרש אימונים. דיא סבע, שהיה שכן שלנו, הצטרף, ובכל יום פינינו את הריהוט, הזמנו ציוד ועבדנו כמו שצריך. כשסיימנו והם הצטרפו לאימוני הקבוצה, עשו להם מבדקים פיזיולוגיים והתוצאות של זהבי היו הכי טובות בקבוצה".
ערן זהבי מושך הרבה אש, לטוב ולרע. איך זה לבלות זמן במחיצתו?
"אני מאחל לכל אחד חבר כזה, שיודע לתת ולאהוב. הוא מישהו שאף פעם לא ידרוש ממך משהו שהוא לא דורש מעצמו. הוא יודע לשמוח כשמשהו טוב קורה לך ויודע להיות שמח בחלקו, ופשוט כיף להיות לידו".
מה הסיכוי שתצטרף אליו להולנד בקבוצתו הנוכחית, פ.ס.וו איינדהובן?
"שנינו רוצים מאוד שזה יקרה, וכמו שאני מכיר אותו, הוא מנסה לקדם את זה. מצד שני, לשנינו ברור שאנחנו לא מנסים לכפות כלום על אף אחד, ורק אם המאמן ירצה שאגיע, זה יקרה".
דמעות בסקוטלנד
שדו מתפקד כאמור גם כמאמן הכושר של נבחרת ישראל. "אלישע לוי הציע לי את התפקיד והסכמתי תוך שנייה. אני חייב לו תודה ענקית על ההזדמנות שהוא נתן לי", הוא אומר, "הוא ביקש ממני לשמור על המינוי בסוד בזמן שהוא בונה את הצוות, ובמשך כמה חודשים לא סיפרתי את זה אפילו למשפחה שלי, שגילתה את זה בסופו של דבר מהתקשורת. הם פשוט לא האמינו ששמרתי את זה אצלי, אבל זה האופי שלי. אני גאה מאוד להיות חלק מהנבחרת ומתרגש מכל אימון, משחק ומסע שאנחנו יוצאים אליו".
"בסיום המשחק מול סקוטלנד הסתגרתי עם ערן לבד בחדר למשך עשר דקות שבהן הוא לא הפסיק לבכות. הוא אדם רגיש שאוהב לקחת אחריות והרגיש שאכזב את כולם. היה מדהים לראות בכמה אהבה עטפו אותו, כולם אמרו לו שבלעדיו בכלל לא היינו מגיעים למעמד הזה"
אחרי שנתיים של עבודה תחת לוי, קיבל שדו את האמון גם מהצוות האוסטרי שמונה לנבחרת ישראל – המאמן אנדי הרצוג והמנהל המקצועי וילי רוטנשטיינר, שהחליף אותו לאחרונה על הקווים. "אני נהנה מאוד מהצוות האוסטרי, לומד מהם הרבה ועד היום אני בקשר טוב גם עם הרצוג. תמיד חשוב לי להביע את הדעה שלי אבל אני יודע שאני חלק מצוות, ובסופו של דבר אני מיישר קו עם מה שהמאמן מחליט. אני נהנה לעבוד גם עם וילי והלוואי שאמשיך לעבוד בנבחרת כמה שיותר".
לפני כשבועיים שב שדו ממסע משחקים של הנבחרת, שהחל בפלייאוף על העלייה ליורו 2021. המשחק מול סקוטלנד הסתיים במפח נפש, כשהחטאת פנדל של ערן זהבי גנזה שוב את החלום הישראלי להעפיל לטורניר גדול. "אני מניח שזה היה רגע קשה עבורי גם אם היה מדובר בשחקן אחר, אבל בגלל שזה היה ערן, אלו היו רגעים מאוד לא פשוטים", משחזר שדו, "בסיום המשחק הסתגרתי איתו לבד בחדר למשך עשר דקות שבהן הוא לא הפסיק לבכות. הוא אדם רגיש שאוהב לקחת אחריות והרגיש שאכזב את כולם. היה מדהים לראות בכמה אהבה עטפו אותו, כולם אמרו לו שבלעדיו בכלל לא היינו מגיעים למעמד הזה. אני חושב שיש לנו נבחרת ממש מיוחדת ומחוברת, יחידה אחת שפועלת יחד, ומה שקרה הוא החלק האכזרי יותר של משחק הכדורגל".
עד כמה היה קשה להרים מחדש את השחקנים אחרי ההפסד לסקוטלנד?
"מבחינה מנטלית, השחקנים ידעו שיצאנו למשימה של שלושה משחקים ותמיד קיימת גם האפשרות שנפסיד. זה היה מאכזב מאוד כי הייתה לנו אפשרות אמיתית להעפיל לטורניר גדול, אבל אחרי המשחק מול סקוטלנד, עם כל הקושי הגדול, השחקנים עשו אימון קשה וכולם היו ממש מחויבים. אחרי משחק תמיד יש לנו יום רגוע יותר של מנוחה וטיפולים, אז היה להם זמן להתאושש".
עד כמה שונה העבודה בנבחרת בהשוואה לקבוצה?
"העבודה קצת אחרת כי מגיעים שחקנים מהרבה קבוצות שונות, אבל גם בנבחרת מבחינתי העבודה היא יומיומית. אני דואג להישאר בקשר עם כל שחקני הסגל, כולל כאלה שהיו חלק מהנבחרת לפני שנה ועדיין מועמדים לחזור אליה. אני עוקב אחרי דקות המשחק של כולם, בקשר עם מאמני הכושר שלהם, דרך המייל או הטלפון, מדבר עם השחקנים באופן אישי ומיידע את הצוות המקצועי בנבחרת. חוץ מזה, אימנתי שחקנים שהיו בין קבוצות, כמו אלי דסה, עומרי בן־הרוש ואריאל הרוש, ואני כאן עבור כולם. מבחינתי זו שליחות ואושר עילאי, וכששחקן בוחר בך שתהיה המאמן האישי שלו זה סיפוק ענק".
בסיום המסע של הנבחרת, שהסתיים במהפך וניצחון 2:3 על סלובקיה בזכות שלושער ענק של זהבי, חזר הכוכב לקבוצתו החדשה בהולנד, שם התגלה שהוא נדבק בנגיף הקורונה. "זהבי כבר הרגיש לא טוב לפני המשחק מול סלובקיה, אבל הבדיקות היו שליליות והוא לא אחד שיפסיד משחק כי הוא קצת עייף", מספר שדו, "אני חייב להגיד לך שלאורך כל התקופה הקפדנו באופן מלא על הכללים כדי לשמור על הבריאות, קיבלנו הוראות מפורשות מערן שלא נעז לעשות משהו אחרת כי הוא לא יכול להיות חולה. אבל בנבחרת היינו יחד עם עוד אנשים בקבוצה סגורה, הוא שיחק מול הרבה שחקנים ומישהו הדביק אותו. אני בטוח שהוא יצא מזה רק יותר בריא וחזק".
לראות אימונים בסתר
ערן שדו, 46, נולד בעפולה, וב־14 השנים האחרונות גר עם משפחתו בכפר־יחזקאל שבעמק יזרעאל. "גדלתי במשפחה נהדרת עם זוג הורים שהקפידו יותר על הקניית ערכים טובים ופחות על ציונים והישגים, ואני מודה להם על זה", הוא מספר, "התחלתי לשחק כדורגל בשכונה ובשלב מסוים הצטרפתי למחלקת הנוער של מכבי עפולה, שם שיחקתי בתור קשר אחורי. עליתי אפילו לקבוצת הבוגרים, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא מספיק טוב. בגיל 20 עברתי תאונת דרכים, נפצעתי בברך וסיימתי באופן רשמי את קריירת המשחק שלי. הלכתי ללמוד חינוך גופני במכללת אוהלו, במטרה להפוך למאמן כושר בקבוצות כדורגל. רציתי להמשיך להיות קשור למשחק, אהבתי את כל הנושא הפיזיולוגי והחלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה".
מי שנתן לשדו את ההזדמנות הראשונה לעבוד בקבוצת בוגרים הוא קלוד דהן, מאמן כדורגל ותיק ומוכר באזור הצפון, שאימן אז את מכבי עפולה. "פניתי אליו וביקשתי לעבוד איתו. לא היה מקובל אז שיהיה מאמן כושר בליגה א', אבל אחרי יום הוא הזמין אותי להצטרף ובעצם היה הראשון שפתח בפניי את הדלת", הוא נזכר, "באותה תקופה היה לי חשוב ללמוד מכל מאמני הכושר בארץ ומאנשי מקצוע נהדרים כמו רון ציבלין, דרור שמשון, אברי מונצ'ר ורבים אחרים, שתמיד קיבלו אותי בזרועות פתוחות, פתחו בפניי ספרים וקלסרים ולימדו אותי. כשהגיעו לכאן קבוצות זרות למחנות אימונים בדן קיסריה הייתי מגיע לראות אימונים שלהן בסתר. במחזורים של הליגה הייתי נוסע לראות חימום של שתי קבוצות במשחק אחד ומשם למשחק מאוחר יותר כדי לראות עוד חימום במקום אחר. כתבתי הכול, בכל שנה היו לי עשרות קלסרים שאני שומר עד היום. הבנתי שכדי להיות שונה אני צריך לעשות דברים שונים. קראתי המון, צפיתי במשחקים, חקרתי ועבדתי ממש קשה".
במה שונה הדרך שבה אתה עובד?
"אימוני הכושר שהכרתי לאורך השנים היו זהים למדי, והחלטתי שאני רוצה לעשות משהו אחר. הבנתי שצריך להתאים את האימון לצרכים של המשחק עצמו, וכמו שגיטריסט מתאמן בפריטה על המיתרים, כדורגלן צריך להתאמן עם הכדור עצמו. המטרה היא לעבוד בקבוצות קטנות, במגרש ובחדר כושר, ולהתאים לכל אחד את מה שמתאים לו. יש שחקן שצריך להוסיף מסה, יש אחד אחר שצריך להגביר מהירות וכיוצא בזה. זה גם אף פעם לא נגמר. אני כל הזמן מפתח רעיונות חדשים וכל הזמן מחפש איך להתקדם".
לאחר שלוש שנים בעפולה, עבר שדו לעונה בהפועל רמת־גן תחת המאמן אלי כהן, והאחרון לקח אותו מרמת־גן למכבי הרצליה. שם הוא עבד במשך שש שנים, זכה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית ועלה לראשונה לליגת העל. "מהרצליה עברתי לעונה מרגשת בבני יהודה, שבה הקבוצה ניצחה שמונה מתשעת המשחקים האחרונים ונשארה בליגה בניגוד לכל הציפיות", הוא מזכיר.
אחרי העונה עם הזהובים עבר שדו לעבוד בקריית־שמונה, בתקופת המאמן מישל דיין. הקדנציה של שדו נמשכה לבסוף תשע שנים. "עברתי הכול עם קריית־שמונה", הוא אומר, "זה החל בירידת ליגה ועונה לאחר מכן עלייה חזרה, ונמשך בזכייה בכל תואר אפשרי: אליפות, גביע, אלוף האלופים וגביעי הטוטו, לצד מוקדמות ליגת אלופות והליגה האירופית".
"במשחקים האחרונים בנבחרת קיבלנו הרבה מחמאות על הדרך שבה שיחקנו מבחינה פיזית, ואני חייב להחמיא לכדורגלן הישראלי ולאנשי הצוות, בארץ ומחוצה לה, שמאמנים את השחקנים שלנו. תמיד אומרים שאנחנו נופלים מהרגליים והוכחנו שזה לא נכון"
בסיום התקופה בקבוצה הצפונית הגשים שדו חלום ילדות ועבר בקיץ 2017 לעבוד במכבי חיפה. "זה תמיד נראה לי המועדון הכי מסודר ומאורגן בכדורגל הישראלי, וברגע שהתחלתי לאמן היו לי שלוש מטרות: לאמן בנבחרת ישראל, במכבי חיפה ובחוץ לארץ", לדבריו. מי שפחות אהב את המהלך הזה הוא איזי שרצקי, בעלי עירוני קריית־שמונה. "שרצקי כעס עליי מאוד, והאמת שבצדק. אבל דאגתי לקבוע איתו פגישה, נסעתי אליו למשרד, התנצלתי והוא קיבל אותי בזרועות פתוחות. אני אוהב אותו מאוד. הוא נתן לי המון, תמיד פרגן, דאג להעצים אותי, שדרג את השכר שלי ועזר בכל בעיה שהייתה לי. יש לו אישיות מדהימה ויכולת נתינה בלתי נגמרת. אני מודה לו על הכול, זכיתי בו גם כחבר, ועד היום אני בקשר איתו ועם הילדים שלו".
הילדים מעל הכול
התקופה של שדו במכבי חיפה נמשכה לבסוף כמעט שנתיים. "שמחתי על ההזדמנות הזו ונהניתי מאוד לעבוד בחיפה, אבל לצערי לא הצלחנו כמו שרצינו", הוא מודה, "בעונה השנייה שלי אמנם סיימנו במקום השני, אבל במרחק 30 נקודות מהאלופה אז זה פחות נחשב. מרקו בלבול, שהגיע במהלך העונה, עשה שינויים ודברים נפלאים בקבוצה והיה נהדר לעבוד איתו. בכל התקופה שבה עבדתי בחיפה לא שמעתי פעם אחת את המילה לא, וקיבלתי את כל מה שביקשתי. מדהים בעיניי לראות את התרומה של יעקב שחר למכבי חיפה ולספורט בכלל. יש לו תשוקה בלתי נגמרת, ועד היום לפני כל משחק של הנבחרת הוא מתקשר בכדי לאחל בהצלחה".
אומרים שקשה להצליח במכבי חיפה כי זו מערכת לחוצה. הרגשת את זה מבפנים?
"אם אתה לא רוצה לעבוד תחת לחץ, אז לך תעבוד בליגה השנייה או השלישית. כל מי שנמצא ברמות הגבוהות מתפקד תחת לחץ, בכל ענף ספורט, ובסופו של דבר זה גם חלק מהכיף. אני חושב שזה גם דבר בריא למועדון שרוצה להביא הישגים".
מדברים הרבה על ההבדלים הפיזיים בין השחקן הישראלי למקבילו באירופה. מה דעתך על כך?
"בשלושת המשחקים האחרונים בנבחרת קיבלנו הרבה מחמאות על הדרך שבה שיחקנו מבחינה פיזית, בעיקר במחציות השניות, ואני חייב להחמיא לכדורגלן הישראלי ולאנשי הצוות, בארץ ומחוצה לה, שמאמנים את השחקנים שלנו. תמיד אומרים שאנחנו נופלים מהרגליים והוכחנו שזה לא נכון".
ועדיין, הליגה הישראלית איטית יותר ואתלטית פחות מהליגות באירופה.
"הכדורגל הישראלי עשה צעדים גדולים מאוד בשנים האחרונות. אתה רואה את ההצלחה של מכבי תל־אביב והפועל באר־שבע באירופה, וגם חיפה הציגה משחקים טובים במוקדמות. זה לא מובן מאליו, בטח בתקופת הקורונה. שחקנים שלנו יוצאים לחו"ל ומצליחים. הבעיה היא שכמויות הקהל קטנות יותר מהליגות באירופה ואיתן ההכנסות, מה שמקשה על ההשקעות בקבוצות. בעלי הקבוצות חייבים להביא הרבה כסף מהבית וזה לא פשוט".
מה עדיין טעון שיפור?
"כל הזמן יש מה לשפר ולאן להתקדם. כל מרכיב, אם זו מהירות, תגובה, טכניקה, סיומת, טקטיקה – תמיד אפשר לעשות עוד. השיטות משתנות, הכול מתפתח ואנחנו צריכים להישאר עם היד על הדופק. אני חושב שהכדורגל הישראלי מתקדם".
לאחר שהגשים את החלומות העיקריים בקריירה שלו, שדו שואף כרגע לעזור לשניים מילדיו, רוי בן ה־18 ונבו בן ה־14 שמשחקים במכבי חיפה, להצליח להפוך למקצוענים. "אני מוכן לעזוב ברגע את כל מה שאני עושה כדי שזה יקרה", הוא מצהיר, "נבו הוא שחקן התקפה שמזכיר מאוד את ערן זהבי בסגנון המשחק שלו ובמחויבות הגדולה שלו לעשייה, והלוואי שיתקרב למקומות שזהבי נגע בהם. הוא עבר שתי פציעות בכתף שהשביתו אותו לתקופה, ועכשיו נמצא בתהליך התאוששות. רוי הוא שוער מוכשר מאוד, והלוואי ששניהם יצליחו. יש לנו עוד בן בשם זיו, אבל לו אין שום קשר לכדורגל, ואולי טוב שכך. אשמח לזכות בעוד תארים ולעבור עוד חוויות, אני אף פעם לא מרוצה מספיק ושמח לאתגר את עצמי, אבל מבחינתי הילדים עכשיו חשובים יותר".
יש לך זמן גם לעיסוקים או תחביבים אחרים?
"אני אוהב לעבוד בגינה ועושה שם הכול לבד, מגדל ירקות, מעצב ונהנה לבלות שם זמן. מעבר לזה, אני אוהב לקרוא ולטייל. לקחת תיק ולנסוע למקום חדש".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש, כי יש לי בת זוג נפלאה וילדים נהדרים, שגדלו עם ערכים טובים והופכים לאנשים בוגרים עם דרך ארץ. זכיתי לעבוד עם מאמנים נהדרים ואני מרגיש בר מזל. למדתי מהם המון והם נתנו לי כלים להצליח. המשפחה שלי בריאה ותומכת, ויש לי חברי אמת לחיים שאני ממש אוהב. מה אדם צריך יותר מזה, תגיד לי?"
