לפני כשנה התעוררה בי לפתע התחושה שתור הזהב של הריאליטי מתקרב לקיצו. ובכן, הנה הזדמנות להודות שטעיתי, ובגדול. כי בשלהי שנת 2020 צץ בכל רגע נתון על המסכים שלנו פורמט ריאליטי חדש – לעיתים רכש, לעיתים מקור – ומנסה לפלס לו מקום בלו"ז העמוס לעייפה של הצופה הישראלי.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
בין טראמפ לאחשוורוש
דיון הלכתי: האם המבורגר משובט הוא בשרי?
צפו: שיחה עם החוקרת הצעירה של דור ה- Z
עכשיו הגיע תורה של "אהבה חדשה", ריאליטי השידוכים מבית רשת, שמנסה להגיע אל ליבם של מעריצי "חתונה ממבט ראשון" (להלן: "חתונמי"), הלהיט המפתיע של המתחרה קשת שכרגע נמצא בהפוגה בין עונות. העיקרון דומה – נשים וגברים משודכים על ידי צוות מומחים, ומדלגים מעל שלבי הגישושים הראשונים: במקרה של "חתונמי" הם נפגשים לטקס שמדמה חתונה ומיד לאחר מכן נשלחים לירח דבש בחו"ל, ובמקרה של "אהבה" הם קופצים היישר למגורים משותפים.
אבל בזמן שב"חתונמי" יש זיווג אחד שאמור לשרוד כל העונה, ב"אהבה" הקונספט הוא דלתות מסתובבות. כל שלושה ימים מחליטות ארבע הרווקות (שמתגוררות בזמן התוכנית באותו בניין, ולכך נגיע בהמשך) האם הן ממשיכות לארח את בן הזוג הנוכחי או שהן ממשיכות הלאה, לשידוך הבא.
כאן נמצא גם עקב אכילס של הפורמט. האפשרות שניתנת למתמודדות להמשיך הלאה בקלות יחסית היא מאפיין מובהק של תסמונת "הרווקות התל־אביבית", שהתוכנית מצד אחד מנסה לגאול את המשתתפים ממנה – ומצד שני מנציחה אותה לכל אורך הדרך.
זה מתחיל בבחירת המשתתפות, שנראה כאילו קורצו מאותו חומר – ארבעתן צעירות בסוף שנות העשרים או תחילת השלושים לחייהן, יפות באופן אינסטגרמי, מצליחות ומתגוררות במרכז (מלבד אחת שחיה באשקלון – אל דאגה, גם זה כנראה ישתנה בסיום התוכנית). הן דוברות אותה שפה – רווקית שוטפת – ואפילו רשימת הדרישות/ ציפיות שלהן מבן הזוג הפוטנציאלי כמעט זהה: גבר רגיש אך חזק, מישהו להישען עליו אבל שיעריך את עצמאותן, ובעיקר – גבר שרוצה מחויבות אמיתית.
גם בניין המגורים שנבחר לצילומים ממוקם בלב הסצנה התל־אביבית – נחלת בנימין, ומאפשר למשתתפות להישאר באזור הנוחות שלהן, וכנראה גם להנציח את הדפוסים הישנים, שכולן (קורצו מאותו חומר, כבר אמרנו?) מצהירות שהיו רוצות לשנות.
פה נכנס לפעולה צוות המומחים. כמו ב"חתונמי" גם ב"אהבה חדשה" הם ממלאים שלושה תפקידים מרכזיים: האחד – בחירת המתמודדים על ליבן של הרווקות (בכל נקודת זמן מוצעת להן בחירה בין שני גברים); השנייה – תמיכה במתמודדות באמצעות שיחות שמתנהלות בעיקר ברגעי משבר; והשלישית – צפייה בזוגות בזמן אמת וניתוח ההתנהגויות של כל המשתתפים.
דווקא התפקיד הזה, שאמור להיות מעניין ומלא תובנות, מצליח להרגיז. הוא ארוך מדי, שכלתני מדי, ומצדיק את התיאור "ניסוי טלוויזיוני". התחושה היא שבמקום לתת מקום לרגש או לזרימה הטבעית של הדברים – עד כמה שהיא אפשרית בפורמט כזה – המתמודדים הם עכברי ניסוי במעבדה, שמדדיהם נבחנים כמה פעמים ביום. מי שמצליחה להקליל את העסק היא המנחה לירון ויצמן, שמוכיחה שוב שהיא מקצוענית מהשורה הראשונה. היא מצליחה לשדר נועם וקלילות לצופים, ובמקביל להעניק לנשים כתף תומכת.
לפרקים "אהבה חדשה" נעימה לצפייה. מסקרן לדעת איך יתפתחו מערכות היחסים והאם המתמודדות יצליחו לעבור תהליך גם בינן ובין עצמן. אבל לעיתים קרובות מדי, "אהבה חדשה" גורמת לצופה לנוע בכיסא באי נוחות. זה קורה בעיקר בגלל ליהוק לא מהודק, שמכניס לדירתן של הבנות גברים לא מעניינים מספיק מבחינה טלוויזיונית, או כאלו שמעוררים אנטגוניזם בקרב הבנות, המומחים והצופים – כמו במקרה של אורן בן־שושן, ששם לעצמו מטרה לגרום לאחת המשתתפות לפרוץ בבכי – והצליח.
האם תצא מכאן אהבה אמיתית וסוחפת? לא בטוח. לא בטוח במקרה של הבנות, ובטח לא שלנו כצופים. אבל אולי אפשר פשוט להנמיך ציפיות ולהסתפק בהיכרות נחמדה, כזו שתעביר לנו את הזמן בנעימים.
אהבה חדשה רשת 13, שלושה כוכבים
