בסוף יולי 2019, חודש לאחר שהוארך חוזהו בשנה, הודיעה מכבי תל־אביב לאנג'לו קלויארו על שחרורו מהסגל בעקבות הצטרפותו של עומרי כספי לצהובים. קלויארו לא נרשם לליגה או למשחקי היורוליג, אבל המשיך להתאמן עם הקבוצה, בזמן שסוכניו ניסו למצוא עבורו את התחנה הבאה בקריירה. "זו לא הייתה תקופה נעימה עבורי אבל אני מבין היטב שמדובר כאן בעסק. האגו הוא משהו שאף פעם לא הוביל אותי בקריירה או בחיים, אז במקום להוריד את הראש ולהאשים את כל העולם התרכזתי בעבודה יומיומית קשה, כדי להישאר בכושר הכי טוב שאפשר כך שאהיה מוכן לכל מצב", מספר קלויארו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "חקירת השתקה": סערה לאחר חקירתו של ח"כ מיקי זוהר
– עושות עלייה: ספינות טילים חדשות בדרכן לארץ
– מכון ויצמן: כך המוח שלנו מייצר רעיונות יצירתיים
"אני אדם שמנסה להיות שמח כמה שאפשר, ובאמת מצליח להיות כזה. יש לי משפחה אוהבת, אני משחק כדורסל למחייתי וצריך לקחת דברים בפרופורציה", הוא ממשיך, "גם מה שאפשר להגדיר כתקופה רעה עבורי לא הייתה נוראה כל כך, בטח ביחס למה שרבים נאלצו להתמודד איתו בחודשים האחרונים. התאמנתי, המשכתי להרוויח כסף וידעתי שאמצא עבודה נוספת בקבוצה כלשהי. זו לא הייתה קטסטרופה".
לאחר שנחתך למעשה מהקבוצה, סבלה מכבי ממכת פציעות בלתי נגמרת בפתיחת העונה הקודמת. בנובמבר שעבר קיבל המאמן יאניס ספרופולוס אישור להחזיר אותו לסגל ולרשום אותו ליורוליג, מה שהפך מיד לרווח נקי לקבוצה. קלויארו חזר בכושר טוב, תרם לקבוצה בשני צידי המגרש והוסיף לה מחץ ואופי, שסייעו למועדון להציג את עונת היורוליג הטובה ביותר שלו בחמש השנים האחרונות. "לצערי מה שהוביל אותי חזרה לסגל היה פציעות של שחקנים אחרים, אבל ברגע שקיבלתי את ההזדמנות שמחתי שהצלחתי לשחק טוב ולעזור לקבוצה לנצח, מה שגם אפשר לי להישאר במקום שאני אוהב", אומר הסמול־פורוורד האמריקני, "כשאני על המגרש פחות חשוב לי כמה זריקות יהיו לי או כמה נקודות יירשמו לזכותי בסיום המשחק. המטרה שלי היא לעזור לקבוצה לנצח בכל דרך אפשרית. זה באמת מה שאני רוצה. אני מניח שזה קשור לחינוך שקיבלתי מההורים שלי, לא לשים את עצמי בעדיפות הראשונה".
בעקבות משבר הקורונה וביטול המשך עונת היורוליג לא הייתה למכבי תל־אביב הזדמנות לממש עד תום את העונה הנהדרת שלה באירופה, אחרי שכבר הצליחה להבטיח את מקומה בין שמונה הגדולות במפעל. במקביל, גם הליגה הישראלית הוקפאה בחודש מרץ, וקלויארו היה אחד מהזרים היחידים שבחרו להישאר בארץ באותה תקופה. "ליאנה אשתי ואני הרגשנו בטוחים בישראל, נוח לנו פה ולא הייתה שום סיבה מבחינתנו למהר ולעזוב", הוא מסביר, "ניסיתי להישאר אופטימי במחשבה שנחזור לשחק מהר ככל האפשר. לא רציתי לטוס לקליפורניה הרחוקה ואז לחזור אחרי שבוע כי אחד המפעלים חוזר לפעילות. רוב הזמן בילינו בבית, צפיתי המון בנטפליקס וקניתי אקס בוקס, שבו שיחקתי אונליין מול האחים שלי בארצות־הברית. בקבוצה דאגו לשלוח לנו ציוד, אז התאמנתי בבית, וכשהיה מותר הייתי הולך לחדר כושר. גם עכשיו רוב הזמן אנחנו נמצאים בבית, פרט ליציאה להליכות פה ושם, וחוץ מהעובדה שאנחנו לא יכולים ללכת למסעדות שאני ממש אוהב, הכול דומה בסך הכול לעונה רגילה שלי – אימונים, נסיעות ומשחקים. מה שכן, למכבי יש קהל מיוחד במינו, ממש יוצא דופן לשחק בשבילו, ומוזר ומאוד לא כיף עבורי לשחק מול יציעים ריקים".
"כשאני על המגרש פחות חשוב לי כמה זריקות יהיו לי או כמה נקודות יירשמו לזכותי בסיום המשחק. המטרה שלי היא לעזור לקבוצה לנצח בכל דרך אפשרית. אני מניח שזה קשור לחינוך שקיבלתי מההורים שלי, לא לשים את עצמי בעדיפות הראשונה"
לאחר שהוחלט להחזיר את ליגת העל לפעילות, רשמה מכבי תל־אביב את קלויארו גם למשחקי הליגה. הוא בתמורה הפך לאחד הבולטים בקבוצה, והעניק לה 12.7 נקודות, 4.6 ריבאונדים ו־2.9 אסיסטים בממוצע לערב, לצד נתון מרשים של 42 אחוזי הצלחה בקליעה לשלוש. "היה קשוח לחזור לאימונים, היינו צריכים להתחיל הכול מחדש ולבצע הרבה התאמות, אבל לשמחתי הדברים עבדו בשבילנו כמו שצריך", לדבריו. בסיום העונה, אחרי סדרת פלייאוף מורטת עצבים מול הפועל תל־אביב, ניצחון בחצי גמר הפיינל־פור על גלבוע/גליל וניצחון על מכבי ראשון־לציון בגמר, חגג השחקן אליפות שנייה בצהוב. "העונה שעברה הייתה בין המתגמלות ביותר שהיו לי בקריירה", קובע קלויארו, "בתור מקצוען יש לך עליות וירידות, אתה לעולם לא יודע מה יקרה עם הקריירה שלך, יש הרבה דברים שאתה לא יכול לשלוט בהם ואתה מנסה לשלוט במה שכן אפשר. בחרתי ללכת למקומות טובים, עבדתי הכי קשה שאפשר, וברגע שקראו לי הייתי מוכן ועזרתי למועדון לנצח בהרבה משחקים. שמחתי שהצלחתי להפוך את הסיטואציה הקשה שהייתי בה למשהו חיובי. כשזה קרה וזכינו באליפות, התחושה הייתה מספקת וזה היה שווה את הכול".
הכנה רעועה לעונה
בתום העונה, למרות כמה הצעות שקיבל מקבוצות באירופה, בחר קלויארו לקצץ 100 אלף דולר משכרו ולחתום במכבי לשנתיים נוספות, בתמורה ל־380 אלף דולר לעונה. "זו הייתה החלטה קלה מאוד בשבילי, להישאר כאן. יש לנו הרבה חברים, ישראל מדינה נהדרת, אני אוהב מאוד את תל־אביב וכמו שכבר ציינתי, האוהדים כאן הם באמת משהו אחר. שיחקתי כבר ברמות גבוהות בעבר, אבל אין ספק שמכבי היא חלק מהצמרת של אירופה, קבוצת יורוליג ותיקה עם ארגון מצוין. כל שחקן רוצה לשחק ברמה הזאת, וזה מקום שאני רוצה להישאר בו ולנצח בו כמה שיותר".
העונה הנוכחית נפתחה מבחינת הצהובים באופן מקרטע־משהו. הליגה הישראלית לא נפתחה במועדה, בעקבות הגל השני של הקורונה, ומכבי ניצחה רק פעמיים בששת מחזורי היורוליג הראשונים. אחד הניצחונות האלה, מול חימקי מוסקבה בחוץ, הושג באופן דרמטי ובעזרת שתי שלשות משוגעות של קלויארו (15 נקודות ו־10 ריבאונדים במשחק כולו, כולל משחק הגנה אדיר, ד"מ) סמוך לסיום הזמן החוקי. השלשות האלה אפשרו למכבי לכפות הארכה, והניצחון בסיומה מנע מאזן עגום עוד יותר בפתיחת העונה האירופית. "זה היה ערב של מאמץ קבוצתי מצוין, ובניגוד למשחקים קודמים העונה ביורוליג, שבהם הפסדנו בשניות האחרונות, במקרה הזה עשינו את העבודה", מנתח קלויארו, "חשוב לזכור שבניגוד לרוב קבוצות היורוליג האחרות, שלהן היו חודשיים וחצי להתכונן לעונה החדשה, לנו היה רק חודש, שבמהלכו קיימנו בסך הכול שני משחקי אימון – בניגוד לעשרה בשנים קודמות. בקרוב יחזרו לסגל שלנו מפציעות שחקנים משמעותיים מאוד, שמכירים היטב את המערכת ויתרמו לקבוצה מהרגע הראשון. יש לנו עוד הרבה מקום לשיפור. זה עדיין שלב מוקדם בעונה מכדי לדעת לאן נוכל להגיע".
"התחנה הראשונה שלי באירופה הייתה בליגה השלישית בספרד, בקבוצה שצירפה אותי מבלי לשלם לי שכר, רק נתנה לי מקום בסגל. אבא שלי שילם את הוצאות הטיסה שלי לשם. המעבר לאירופה היה ממש קשוח עבורי, פשוט חטפתי הלם תרבות"
למכבי הצטרפו בפגרה כמה שחקנים מסקרנים, ביניהם הסנטר אנטה ז'יז'יץ', שהגיע אחרי שלוש שנים בקליבלנד, והפאוור־פורוורד דראגן בנדר, שחזר למכבי אחרי שנבחר רביעי בדראפט ה־NBA אבל לא הצליח להרשים בארבע שנותיו בליגה הטובה בעולם. עד כה בנדר מתקשה גם אצל הצהובים. "בנדר שחקן מוכשר מאוד ואפשר להבין למה הוא נבחר גבוה כל כך בדראפט", אומר קלויארו, "הוא שחקן מגוון, ודי מדהים להבין שאחרי כל מה שעבר כבר בקריירה, הוא בסך הכול רק בן 22 ועדיין הולך ומשתפר. מול ז'יז'יץ' שיחקתי עוד לפני שהוא עבר ל־NBA, הוא בחור חזק ומוכשר שזז מצוין על המגרש, גם הוא עדיין צעיר מאוד ועתידו עוד לפניו".
אתה נהנה לשחק תחת המאמן יאניס ספרופולוס?
"אני אוהב מאוד לשחק בשבילו. יאניס יודע בדיוק מה הוא רוצה, מפרק הכול לפרטים ומסביר לך בדיוק מה הוא מצפה ממך בהגנה, בהתקפה ובהרכבים שונים על המגרש. זה הופך את הכול להרבה יותר פשוט".
איך הקשר שלך עם שמעון מזרחי?
"האיש הזה הוא השראה אמיתית. לראות את הגישה, את המחויבות והתשוקה שלו למשחק ואת האהבה שלו למכבי, זה פשוט מדהים. הוא עדיין מגיע לכל אימון שאנחנו עורכים ומצטרף מדי פעם למשחקי חוץ, והוא פשוט תופעה יוצאת דופן".
יהיה נכון להגיד שיש אנג'לו אחד על המגרש, ואחר מחוצה לו?
"כשאני על המגרש אני משחק הכי חזק שאני יכול. אני רוצה לרדת בכל פעם לחדר ההלבשה בתחושה שהשארתי הכול על הפרקט, ובגלל זה אני תמיד נותן שם מאה אחוז".
להיות האחרון בספסל
אנג'לו קלויארו (31, 2.03 מטר) נולד וגדל בסרטוגה, עיר במחוז סנטה־קלרה בקליפורניה. שמו הוא זכר לשורשים איטלקיים מצד סבא רבא שלו שנולד שם, עובדה שגם העניקה לו אזרחות איטלקית. "איטליה זו מדינה יפהפייה ולאורך השנים ביקרתי בה בעיקר כשחקן שבא לשחק מול קבוצות מקומיות. לשמחתי אנחנו עדיין מחוברים בבית לתרבות האיטלקית, למוזיקה ובעיקר לאוכל שאני כל כך אוהב. אבי וסבתי יודעים לבשל מאכלים איטלקיים, ויש לנו מנהג לעשות בערב השנה החדשה ארוחה עם כל מיני מטעמים".
קלויארו נולד למשפחה ספורטיבית. "אמא שלי הייתה ספורטאית נהדרת, ששיחקה כדורסל באוניברסיטת פפרדיין בלוס־אנג'לס, נבחרה פעמיים לקבוצת האול־אמריקן (קבוצת מצטיינים ארצית שנבחרת פעם בשנה מכל רחבי ארצות־הברית, ד"מ) ועד היום ניצבת ראשונה ברשימת הקלעות של המכללה. גם אבא שלי ואחי הקטן שיחקו כדורסל בג'וניור קולג', אח אחר שיחק כדורגל ואחותי שיחקה כדורעף. יש לי לפחות עשרה בני ובנות דודים ששיחקו כדורעף, כדורסל או רוגבי בדרגת המכללות הבכירה, וללכת לראות אותם משחקים היה חלק בלתי נפרד מהילדות שלי".
קרובת המשפחה המפורסמת והמצליחה ביותר של קלויארו היא שחקנית כדורעף החופים קרי ואלש ג'נינגס, שזכתה בשלוש מדליות זהב אולימפיות רצופות – באתונה, בלונדון ובבייג'ינג – בנוסף לשלוש מדליות זהב באליפות העולם וזכיות ב־133 טורנירים. היא נחשבת לשחקנית הרווחית ביותר בענף בכל הזמנים.
באופן טבעי, גם קלויארו עצמו החל לעסוק בספורט בגיל צעיר מאוד. "כל עונה שהגיעה הביאה איתה את הענף הבא ששיחקתי בו", הוא מספר בחיוך, "לאורך השנים שיחקתי בייסבול, פוטבול, כדורעף, כדורגל וכדורסל. גם בתיכון המשכתי לשלב בין ענפים, אבל מבחינה גופנית התפתחתי לאט יותר מהאחרים. רק בכדורסל עוד הצלחתי להפגין רמה תחרותית כלשהי, וגם פה היה מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט שלקח זמן".
התהליך שקלויארו מדבר עליו הוא עוד ראיה לכוח הרצון החזק שלו, זה שלימים עזר לו לשרוד במכבי תל־אביב; זה שהפך אותו ללוחם על המגרש, שמצליח לחפות על יכולות אתלטיות פחות מגוונות, וגם הפך אותו לאהוב בקרב הקהל והמערכת במועדון. "עד השנה השלישית בתיכון הייתי בעיקר שחקן אימונים, חלק מקבוצת המשנה, שהייתה מחקה את הצורה שבה היריבה הבאה שמרה בהגנה ועוזרת לקבוצה הבכירה להתכונן למשחק. הייתי האחרון בספסל שקראו לו לעלות למגרש ורוב הזמן על תקן של שחקן אימונים שכמעט לא משחק. זה לא היה פשוט בכלל, אבל מעולם לא חשבתי לעזוב", הוא מספר, "מאחר שהייתי רגיל לצפות במשחקים של בני הדודים שלי, מבחינתי היה ברור שמשחקים בתיכון ואז מקבלים מלגה והולכים לשחק בקולג' בדרגה הגבוהה, ומשם ממשיכים למקצוענות. רק כשהתחלתי בעצמי לשחק הבנתי שזה לא פשוט בכלל, שצריך לעבוד קשה מאוד ורק אלו שבאמת מצטיינים בקבוצה זוכים למלגת לימודים. לשמחתי, בין העונה השלישית לרביעית בתיכון עבדתי קשה והשתפרתי מקצועית. במקביל גבהתי מאוד, והייתה לי עונה נהדרת שעזרה לי להגשים את המטרה".
על ההקפאה שלו בעונה שעברה: "זו לא הייתה תקופה נעימה עבורי אבל אני מבין היטב שמדובר כאן בעסק. האגו הוא משהו שאף פעם לא הוביל אותי, אז במקום להוריד את הראש ולהאשים את כל העולם התרכזתי בעבודה יומיומית קשה, כך שאהיה מוכן לכל מצב"
קלויארו הצטרף לאוניברסיטת סן־פרנסיסקו, שמשחקת ברמת המכללות הבכירה. הוא שיחק שם ארבע שנים, ואת העונה האחרונה סיים עם ממוצעים נאים של 14 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים ו־1.7 חטיפות לערב, מה שהעניק לו בחירה מכובדת לקבוצת העונה הראשונה של המחוז המערבי בליגת המכללות. "תקופת הקולג' שלי הייתה פשוט נהדרת. הייתי במרחק של שעה נסיעה מהבית, כל המשפחה שלי באה לתמוך בי במשחקים ועברתי שם חוויות ממש טובות", הוא נזכר, "בשנה האחרונה שלי בקולג' כבר הבנתי שאני לא נמצא תחת שום מעקב מגורם שקשור ל־NBA והפנמתי שהכיוון שלי יהיה לשחק באירופה. ברור שאם הייתי מצליח להגיע לשם זה היה מדהים, אבל זה ממש לא גרם לי לאכזבה, ושמחתי לקראת האתגר החדש שלי: לנסות לפתח קריירה באירופה".
ללמוד ליהנות מהנדודים
גם תחילת הקריירה האירופית של קלויארו לא הייתה פשוטה כלל. "התחנה הראשונה שלי הייתה בליגה השלישית בספרד, בקבוצה שצירפה אותי בלי לשלם לי שכר, רק נתנה לי מקום בסגל. אבא שלי שילם את הוצאות הטיסה שלי לשם", הוא מפתיע ומספר, "המעבר לאירופה היה ממש קשוח עבורי, פשוט חטפתי הלם תרבות. בניגוד לאחרים, שעוזבים את הבית כשהם יוצאים לקולג', גרתי כל השנים במרחק שעת נסיעה מהבית. הייתה לי מכונית ובכל סוף שבוע נסעתי הביתה, וראיתי את ההורים ואת החברים שלי כל הזמן. באירופה הייתי בפעם הראשונה לבד, רחוק מכולם, בלי לדעת הרבה על שום דבר, וזו חוויה שזכורה לי כקשוחה. ועדיין, אני אוהב מאוד ספורט בכלל וכדורסל בפרט, עבדתי קשה מיום ליום ולאט־לאט התחלתי להתקדם".
בינואר 2013 חתם קלויארו על החוזה המקצועני שלו, בקבוצת רילסקי הבולגרית. יכולת טובה שהציג לאורך כמה חודשים הובילה אותו למיטלדויטשר מהליגה הגרמנית הבכירה. שם הוא נבחר למשחק הכוכבים של הבונדסליגה ולשחקן החודש בליגה בינואר 2014. בסיום השנה הראשונה בגרמניה הוא נבחר לקבוצת המצטיינים של העונה. משם עבר לתחנה נוספת בגרמניה, טלקום בון, לה סייע להעפיל לחצי גמר הגביע הגרמני ולפלייאוף. אחר כך עבר שוב לספרד, הפעם בדלת הראשית, וחתם באוברדוירו מהליגה הראשונה. בקיץ 2016 חתם לעונה בקבוצת בויוקצ'קמסה הטורקית ובעונת 2017/18, לפני שהגיע לישראל, שיחק בקבוצה אחרת בטורקיה, באנביט, והציג בה יכולת נהדרת.
מה הייתה הליגה הקשה ביותר ששיחקת בה?
"אני חושב שהליגה המקומית האיכותית ביותר ששיחקתי בה עד היום היא בספרד, למרות שיש לי חוויות נהדרות מכל מקום ששיחקתי בו לאורך השנים, וגם הליגה הישראלית היא ליגה מקצוענית ברמה גבוהה. עם הזמן למדתי ליהנות מהנדודים ולברך על העובדה שהכדורסל מאפשר לי לטייל בעולם, לחוות חוויות ולהגיע למקומות שאין סיכוי שהייתי מגיע אליהם בנסיבות אחרות. התחתנתי עם ליאנה לפני שלוש שנים, אבל אנחנו כבר תשע שנים יחד. בשנתיים הראשונות היא הייתה מגיעה לבקר אותי במקומות ששיחקתי בהם, אבל מאז שהיא הצטרפה אליי למשך העונה כולה לפני שבע שנים, הכול הפך לפשוט ונעים יותר עבורי".
על מה אתה חולם?
"מבחינת כדורסל, החלום שלי הוא לזכות ביורוליג. מעבר לזה, יש לי כרגע את כל מה ששאפתי אליו, ופשוט אנסה לשמור על זה ככה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. יש לי את המשפחה הכי מדהימה שאפשר לבקש, וזה בפני עצמו הדבר הכי טוב שאפשר לייחל לו בחיים האלה. מעבר לזה, העבודה שלי היא לשחק כדורסל, ענף שאני כל כך אוהב, והייתי משחק גם אם לא היו משלמים לי על זה, אז באמת שאין לי שום סיבה להתלונן".
