"אני לא מתפרק ולא מתמוטט", אומר רנדל, אחד מגיבורי "החיים עצמם", שעונתה החמישית עלתה לאוויר לפני כשבועיים, "אבל עם כל מה שקורה בחיים שלנו, ועם כל מה שקורה בעולם, אני פשוט כל כך עצוב". במונולוג הזה, הפשוט, שרנדל אומר כשהוא יושב על הספה בביתו לצד אשתו בת', דמעות בעיניו, הוא מצליח לזקק את תחושותיהם של רוב צופי הסדרה, בארה"ב, בישראל ובעולם כולו, במהלך החודשים האחרונים, מאז פרוץ משבר הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
סערת הרב מלמד והרפורמים: מי הרבנים שלא חתמו?
את טראמפ צריך לבחון כמנהיג, לא כחתן
ניגוד עניינים מוסדי: נקודת העיוורון של היועמ"ש
"החיים עצמם" היא אחת הסדרות הראשונות שמביאות את המאבק המתמשך בנגיף הקורונה – שהשתלט מזמן על מהדורות החדשות – אל חייהם הדימיוניים של גיבוריהן. במקרה שלנו, בני משפחת פירסון: ג'ק (המנוח), אשתו רבקה, ושלושת ילדיהם – קווין, קייט ורנדל. בפתחה של העונה החדשה, הדמויות חוות על בשרן את תחילתה של ההתפרצות. הפירסונים עוטים מסכה, שומרים על ריחוק חברתי, מתבודדים בבקתה, וכאשר קווין מגיע לבשר לאחותו התאומה כי הוא מצפה לתאומים – הוא עושה זאת מחוץ לבית, באוויר הפתוח, ובשיאה של ההתרגשות הם מעניקים זה לזה "חיבוק אוויר" – כל אחד מחבק את עצמו.
גם כאשר הן מסירות את המסכות, מקפידות הדמויות לנמק את הסיבה: הן היו בסגר ממושך או שעברו בדיקה. וההסברים האלו, שהפכו לחלק משגרת חיינו, מעצימים מצד אחד את האותנטיות של הסיטואציות ומצד שני מהוות ביטוי לאחריות אמיתית שמגלים יוצרי הסדרה למאבק בנגיף: אין הנחות והקלות רק כי מדובר בדמויות בדיוניות.
אבל מצוקת קוביד 19 היא לא העננה הכבדה היחידה שמפעפעת מהחיים האמיתיים אל אלו של משפחת פירסון. בולטת בנוכחותה גם עלייתה של תנועת Black lives matter. הדמויות – בפרט זו של רנדל, גבר שחור שגדל במשפחה לבנה – חוות בעוצמה את רצף האירועים שהחל עם חניקתו למוות של ג'ורג' פלייד על ידי שוטר משטרת מיניאפוליס במאי השנה, ונמשכו עם הפגנות המיליונים ברחבי ארה"ב בעד זכויות השחורים ונגד גזענות.
רנדל, שנושא בתפקיד משרה ציבורית בקהילה שחורה ודלת אמצעים, חווה משבר כפול: האחד ברמה הלאומית, והשני ברמה האישית. אם לאורך ארבע העונות הראשונות קיבלנו את התחושה שרנדל המאומץ, שננטש בגיל יום על ידי אביו, זכה במשפחה הטובה ביותר שיכול היה לקבל – עכשיו מתחילות לצוץ הספקות והשאלות הקשות: האם משפחה לבנה, חמה ואוהבת ככל שתהיה, היא בית הגידול המתאים עבור ילד שחור? ומה הזהות שהילד הזה מגבש כאשר הוא גדל?
"החיים עצמם" מעולם לא נרתעה מעיסוק בסוגיות קשות וכואבות. החל מלידה שקטה, עבור במחלת האלהיימר, ועד העיסוק בסוגיית ההשמנה החולנית: כריסטין מץ, שמגלמת את קייט, היא אחת השחקניות כבדות המשקל הבודדות בתעשייה שמקדשת רזון. ולמרות העיסוק בכל הנושאים האלו, שרובנו כל כך רגילים לטאטא מתחת לשטיח, "החיים עצמם" היא לא מעיקה וגם לא כבדה – היא פשוט מרגשת.
ולכן, יש בצפייה ב"החיים עצמם" משהו מזכך, אפילו מרפא. היא מציפה את הנושאים הרגישים, נוגעת בפצעים, אבל מיד גם מנגבת לנו את הדמעות. מזכירה לנו שגם ברגעים החשוכים והקשים, יש מי שמרגיש בדיוק כמונו. לפעמים הוא יושב על הספה לידנו, לפעמים הוא דמות על מסך הטלוויזיה שאומרת בדיוק את המילים הנכונות ונותנת לנו חיבוק. מרחוק.
החיים עצמם, ימי ראשון ב־21:00, yes. חמישה כוכבים
