עיתונות היא עסק די נוירוטי השואף לסיפוקים מיידיים. ספר רואה אור? מיד נראיין את הסופר. תגלית ארכיאולוגית? קדימה, מה המספר של החוקר, בואו נסגור איתו כתבה לפני שהמתחרים יעקפו אותנו. הכתבה על הדיאטה שעשיתי, שפורסמה ביוני 2014, חיכתה באופן מאוד לא אופייני יותר משנה עד פרסומה. עם כל הכבוד לרצון לספר לכל העולם שרזיתי 23 קילו, בוא תמתין איזו תקופה ותראה שאינך תופח בחזרה כדי לא לעשות מעצמך צחוק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המבחן הראשון של ג'ו ביידן: להיענות לדרישות תומכיו המוסלמים
– בין קודש לחול: מקימי "מוצש" חוזרים לרגעים הראשונים
– האם ישראל חיסלה את בכיר אל־קעידה על אדמת איראן?
כמו כל דבר משמעותי בחיינו, אני זוכר את המקום והרגע שבהם החלטתי לפצוח בדיאטה, שהתפתחה לאחר מכן לשינוי תזונה קבוע ומושרש. לא היו שם ברקים ורעמים, לא איזו תובנה שנחתה משמיים, סתם ארוחת ערב במסעדה ירושלמית ב־1 במאי 2013 (אבל מי סופר) עם יותר מדי פחמימות ריקות ומראה לא מחמיאה ביציאה. זהו, הגיע הזמן להפסיק עם זה, אמרתי לעצמי, אבל גם לשלושת האנשים שהיו איתי. אין לי מושג מה נתן לי את התעוזה, אבל לפני שהגענו למכונית הספקתי להכריז בפניהם: "בעוד חודשיים אני פחות שמונה קילו". אחרי חודשיים בדיוק הייתי מינוס 15 קילו. לא הלכתי לדיאטנית, לא הסתייעתי בקבוצת תמיכה כלשהי ולא נעזרתי בשיטה מסוימת. פשוט אימצתי כמה עקרונות פשוטים וברורים שניסח העיתונאי מייקל פולן בספרון קטן בשם "איך לאכול מה: 64 כללים" והתחלתי לאכול אוכל אמיתי. מהו אוכל אמיתי? די מדהים שאנחנו צריכים להתחיל לפרט את התשובה לשאלה הזו, אבל בגדול מדובר במוצרים שקרובים כמה שיותר למופעם הטבעי. במילים אחרות שיכולות לפתור הרבה דילמות: סבתא שלך לא הייתה מזהה את זה? אל תכניס את זה לפה.
הכתבה עוררה הדים רבים, עפה ברשתות והפכה אותי – שלא ברצוני – לסוג של גורו דיאטות. ואני באמת לא. בסך הכול עיתונאי שחלק את חוויותיו עם קוראיו. פירטתי בכתבה את הכללים הבסיסיים ביותר לתזונה נכונה כפי שלמדתי על בשרי, סיפרתי על השינויים המדהימים לטובה שחלו בגופי בתוך זמן קצר, והוספתי כמה טיפים למי שרוצה להתחיל במסע. ומדובר במסע שממנו כמעט איש אינו חוזר: 97 אחוז מהדיאטות נכשלות.
אתם ודאי רוצים לדעת מה קרה מאז פרסום הכתבה ועד היום, למעלה משש שנים. אז לא, לא חזרתי למשקלי הקודם, ואני שייך לשמחתי לאותם שלושה אחוזים שהצליחו במשימה ושמרו על ההישג. מצד שני, לא נשארתי מינוס 23 קילו. היה ברור שאי אפשר באמת להישאר במשקל נמוך כל כך, וגם אין צורך. אז היום אני נע בין מינוס 12 למינוס 14 – בתקופות חגים גולש לאזור החד־ספרתי ואז מתקן – ובסך הכול מרגיש טוב עם עצמי.
בסיום הכתבה ההיא כתבתי את הפסקה הבאה: "כל המחקרים טוענים בתוקף שספורט הוא מרכיב חשוב מאוד בשינוי תזונתי לאורך זמן, ואני לצערי טרם הגעתי אליו. ואולי באמת זהו האתגר הבא".
ובכן, ביום חמישי שעבר רצתי לראשונה בחיי עשרה קילומטר. בעוד שנה אולי אכתוב על זה.
