שלושה חברי ילדות שגדלו יחד ביישוב חקלאי קטן בדרום נפגשים מחדש בגיל ארבעים, לאחר שנים שלא התראו. נעמה, ציניקנית, מוקפדת ובעלת כושר הבחנה חד כתער, עובדת כיועצת הורות מפוקפקת במקצת; גלי, נועזת וסוערת, מפתחת משחקים מובטלת שמגדלת לבד תינוקת ראשונה; והדר הוא שחקן מפורסם־למחצה שעתידו מאחוריו. כולם בודדים (שניים אחרי גירושים, אחת לא נישאה מעולם), מנהלים חיי רווקות תל־אביביים על כל המשתמע מכך, וחווים בעוצמה את "משבר אמצע החיים" הידוע. חוץ מזה, כולם נושאים איתם טראומה מאירועים אפלים שקרו ביישוב בילדותם, ושאף אחד מהם לא לגמרי מצליח לזכור. הם מתאחדים מחדש בעקבות הזמנה מסתורית מבן החבורה הרביעי, גיא – היחיד שנותר מאחור ביישוב – ונאלצים להתמודד מחדש עם העבר שהדחיקו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
נסראללה למד לנצל את ההרתעה הישראלית לטובתו
ניגוד עניינים מוסדי: נקודת העיוורון של היועמ"ש
צפו: אפטר פארטי: מסכמים את הבחירות בארה"ב
אם נקודת הפתיחה של "ברוכה הבאה לחיים שלך" מזכירה לכם מעט את "זה" של סטיבן קינג, אתם לא לבד. אבל מה שממתין לגיבורים בדרום הוא לא ליצן רצחני, אלא עלילת מסתורין מורכבת שנארגת בהדרגה מתוך סבך של שקרים, שברי זיכרונות וחצאי־אמיתות. הספר מדלג באלגנטיות רבה בין עבר להווה, מהילדים שהיו לאנשים שנעשו, בזמן שאירועי ההווה מתחילים להידמות לאירועים בעבר ולשחזר אותם.
זהו ספר קצת מתעתע, כי הוא בכלל מתחיל כקומדיה: מנעמה, שנופלת בזמן שהיא מנסה לענות לטלפון, שוברת שן וזוכה בחבּורה לתפארת, וכך היא הופכת בן רגע מאישה אלגנטית ומתוקתקת למי שזוכה למבטים של סלידה או רחמים; גלי שמגיעה לפגוש אותה בבית הקפה עם תינוקת בת שבוע וחצי וחלב אם שנוזל ומספיג את החולצה שלה; והדר שעסוק כולו בדאווינים ולא מסוגל לדבר על משהו שאינו הוא עצמו. הדיאלוגים, כמו גם המונולוגים הפנימיים, שנונים ברמה שמעוררת מדי פעם צחוק בקול רם. ראויה לציון דמותה של הגר, שחקנית תיאטרון צעירה, מבטיחה ומשונה להפליא שעובדת עם הדר, שמספקת כמה מהשיאים הקומיים של הספר.
גם העיסוק בתחילת הספר הוא בעיקר בנושאים קומיים, אפילו ילדותיים: הניסיון של כל דמות להאדיר את עצמה מול האחרות, עיסוק בעלבונות עבר ובמי היה מאוהב במי. גם המניע לעלילה – הבטחה לכסף, שלל של שוד ישן, שקבור עדיין ביישוב – מזכיר משחק חפש את המטמון. בנקודה מסוימת אפילו נראה שהסיפור מתפתח לכיוון של קומדיית פשע, שבה הדמויות מנסות להערים זו על זו במאבק על אוצר שלא ברור אם הוא קיים בכלל.
אבל הספר עובר בהדרגה תפנית משמעותית כשהזיכרונות המודחקים מתחילים לצוף, והופך לעלילת מתח לכל דבר; גם ההתנהלות הילדותית בהתחלה מקבלת מובן חדש ומצמרר, של אנשים שילדותם נקטעה באמצע לפני שסיימו להתבגר. בשלב מסוים המטרה חדלה להיות חיפוש אחרי אוצר חיצוני והופכת לחיפוש פנימי, אותה "סגירת מעגל" שנעמה לועגת לה בתחילת הסיפור. בשלב הזה הווליום של ההומור מונמך משמעותית, ומינוני המתח והאקשן גוברים בהדרגה עד לסצנת שיא דרמטית ואפקטיבית. הדבר המרשים הוא שהמהלך המורכב והמפתיע הזה עובד: נטע חוטר מגלה שליטה מרשימה בכל הסוגות שבהן היא כותבת, עד כדי כך שהמעברים ביניהן אפילו לא מורגשים כמלאכותיים. הספר סובל מסוף קצת מתוק מדי, על סף הקלישאה, אבל מעבר לבעיה הזו מדובר בחוויית קריאה קולחת ומהנה להפליא.
ברוכה הבאה לחיים שלך, נטע חוטר. תכלת, 288 עמ'
