01 זיכרון ילדות תרבותי. שנת 1974, משחק של הפועל ירושלים (כדורגל – בקטמון!). אחרי המשחק הבנתי שכדורגל לא יעניין אותי יותר בגלגול הזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מאז ולתמיד: אפשר לפתח את ההתישבות גם בלי ריבונות
– פרס "תיאודור הרצל" הוענק למזכ"ל האו"ם על מלחמתו באנטישמיות
– 125 שנה לגילוי קרני הרנטגן: מהפכה רפואית ושיעור כואב
02 ספר שקראת פעמיים. "ליצני האל" של מוריס וסט. אפיפיור מקבל נבואה על מלחמת עולם שעומדת לפרוץ ומתקשה להפיץ את הבשורה. אם ידבר כנביא, העולם המפוכח יחשיב אותו למשוגע וסמכותו כראש הכנסייה תיפגע אנושות. הוא פורש מתפקידו ומוצא עבודה כשדרן רדיו.
03 יוצר שאהוב עליך במיוחד. המלחין האהוב עליי מכול הוא אחי הלל, שכותב ומלחין מוזיקה (ולאחרונה מחזמר) כבר יותר משלושים שנה. כשהיינו צעירים הוא זכה פעמיים במקום הראשון במצעד המוזיקה החסידית – בעיקר הודות לשעות שבהן ישבנו כל חמשת האחים יחד ומילאנו גלויות לדירוג של רשות השידור. מוזיקה היא ביטוי לפנימיות של האדם, ולכן אני יודע להעריך ולאהוב את החן והטוב שבלחנים שהוא מחבר.
04 דמות שמעניקה לך השראה. אנחנו אבלים השבוע על פטירתו של הרב יונתן זקס בלונדון. הוא שימש רב ודרשן בקהילה שבה גדלתי בילדותי, והמשפחות שלנו נשארו בקשר. הוא היה בעל יכולות רטוריות ואינטלקטואליות ייחודיות בדורו. הצטיין ביכולתו הנדירה לקחת רעיונות סבוכים שלהבנתם נדרש ידע טכני רב ולפשט אותם, בכתב ובשיעורים, באופן בהיר וברור לכל אחד. עם ישראל התייתם השבוע מאחד מכישרונותיו הגדולים והייחודיים.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה. נחמיה (זה שהיה חברותא של עזרא) – שיסביר לי איך הצליח לחנך ולטפח דור של יהודים, חלקם הגדול מתבוללים וחסרי רקע או ידע תורני, שיצמיחו מתוכם הנהגה שתדרוש (ואף תצליח) להדק את הקשר של הדור עם הקדוש ברוך הוא.
06 מי מצחיק אותך. פרשנים פוליטיים שחוזים את המחר.
07 תמונה על הקיר שלך. תמונה מיסטית של המקדש השלישי מאת הצייר החברוני נחשון.
08 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. "סבא הגדול״ – הקבוצה מרוכזת סביב אבי, ה"צבי" מהשם "בן־צבי", שנולד בשבת הגדול.
09 לידתו של מוצש. ב־2009 היה ברור לי שמקור ראשון (כמו הציונות הדתית בכלל) חייב לבנות מוצר־גשר לדור הצעיר שיעסוק ברצינות בתרבות – לא כתרבות פנאי של דתל"שים, אלא כחלק מרכזי בחיי הנפש והחברה שלנו. ידעתי בדיוק איך רציתי שהמוצר ייראה, אך לא היה לי מושג איפה מוצאים עורך מוכשר דיו וירא שמיים שיכול לא רק לגייס ולהנהיג צוות של כישרונות צעירים ונועזים אלא להתוות קווים אדומים (ולדעת מתי צריך לחצות אותם!). פניתי לחברי אורי אורבך (זצ״ל) שעבדנו יחד בהקמת ערוץ הטלוויזיה ״תכלת״ (זצ״לֹ). אורי חשב שיש רק אחד שמסוגל לערוך מגזין כזה – אלעד טנא – אבל שאין סיכוי להוציא אותו מעבודתו באתר ynet. הצלחנו, והוא הצליח – והמוצר שינה את פני התרבות (ואולי גם את הפוליטיקה) של כולנו.
