"כששיר קצבי מצליח, הוא מרסק כל שיר שקט"

מבט חטוף על צמרת המצעד השבועי של גלגלצ מ־5 בנובמבר נותן הצצה לממדי התופעה ששמה אבי אוחיון. במקום הראשון – "רסיסים" של רביב כנר, מילים ולחן: אבי אוחיון וקרן פלס. במקום השני – "שלמים" של עידן חביב, מילים: אבי אוחיון ועקיבא תורג'מן, לחן: אוחיון, עקיבא ומתן דרור. במקום השלישי – "שרק תחייך" של יובל דיין, מילים ולחן: יובל דיין ו… ניחשתם נכון, אבי אוחיון. גם בשבוע לאחר מכן זו הייתה השלישייה המובילה במצעד, ושני האחרונים רק החליפו ביניהם מקומות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פנטזיה, מציאות וליאור דיין: אשפוז פסיכיאטרי על המסך הקטן
– הבוראטמטר: סשה ברון-כהן חושף את אמריקה במערומיה
– חיבוק מרחוק: הכי ריאליטי של 2020

למרות היותו אחד האנשים החזקים בתעשייה, שמו לא מוכר בכל בית וספק רב אם תזהו אותו ברחוב. אבל נתוני אקו"ם לא משאירים הרבה מקום לספק: אבי אוחיון הוא הפזמונאי והמלחין המצליח בישראל. בשנת תש"ף ניצב אוחיון במקום הראשון ברשימת התמלילנים (מחברי המילים) המושמעים ביותר בתחנות הרדיו במדינה, והיה גם המלחין ששיריו הושמעו יותר מכל מלחין אחר.

אנחנו נפגשים באולפן שבביתו ברמלה, כדי להבין טוב יותר איך פיצח את הדי־אן־איי של הקהל בארץ והפך ליצרן הלהיטים הישראלי הגדול של התקופה. אני שואל אותו האם לא כדאי לפנות עוד קצת מקום גם לאחרים. "פספסת את המקום העשירי במצעד של 5.11 – השיר 'כל היום' שכתבתי עם הראל סקעת ואניה בוקשטיין. אבל מי סופר?" הוא מחייך. "במקצוע הזה יש תחושה שאם אתה לא חרוץ, אין לך זכות קיום. יש כותבים שהביאו להיט אחד ואחרי זה לא שומעים עליהם יותר. יש כאלה שנשענים כל הזמן על ההצלחה מהעבר. החוכמה היא כל הזמן לעשות. ביום שבו הכריזו ש'שלמים' הוא שיר השנה בגלגלצ, אני כתבתי שיר חדש".

אוחיון פרץ לתודעה ב־2014 בזכות הלהיט הגדול שכתב והלחין לפאר טסי, "דרך השלום". בניגוד לטסי, שהתקשה לשחזר את ההצלחה, הוא הצליח לכתוב עוד שורה ארוכה של להיטים. רשימת הלהיטים שאוחיון היה שותף בכתיבתם ו/או בהלחנתם לא נגמרת: "שקט", "מודה אני", "בוקרשט", "אחרי כל השנים" ו"מביט מהצד" של עומר אדם, "שישי בצהריים", "יפה לך להיות מאושרת" ו"תבואי היום" של אייל גולן, "ממה את מפחדת" של גולן עם בניה ברבי, "טיסה 5325" ו"קרמלה" של משה פרץ, "תל־אביב בלילה" של עדן בן־זקן, "טרמינל 3" של דודו אהרון, "כמו בריו" של אגם בוחבוט, "פרח בשממה" של איתי לוי, "לומדת ללכת" של נסרין קדרי, "תפסת לי מקום" ו"במקום הכי רחוק" של בניה ברבי, "שבוע טוב" של אברהם טל ועוד. הוא השתתף כאמור גם בכתיבה ובהלחנה של שניים מהלהיטים הגדולים ביותר של התקופה האחרונה: "שלמים" ו"רסיסים".

"אני יכול להתפרנס מתמלוגים, כי אני עובד כמו משוגע, אבל אי אפשר להתעשר מזה בארץ. אם הייתי חי בחו"ל, בכמויות שאני יוצר ובהצלחות שאני משיג, היה לי בלוס–אנג'לס רחוב של וילות עם בריכות. פה בישראל זו מדינה קטנה"

השיר הראשון שכתב והלחין לזמר היה "רק איתך" של שיר לוי, בשנת 2011. מאז הוקלטו עוד מאות שירים שלו על ידי זמרים שונים. במצטבר, ממש לאחרונה הוא חצה את רף ה־300. עם עומר אדם ואייל גולן, בפרט, הוא עבד יותר מכולם – לכל אחד מהם הוא כתב קרוב ל־30 שירים.

אפשר להתפרנס מתמלוגים?
"אני יכול להתפרנס מתמלוגים. אני עובד כמו משוגע, אתה רואה את כמויות השירים, אז אפשר להתפרנס, אבל אי אפשר להתעשר מזה בארץ. אתה יכול לחיות מזה טוב, אבל לא להתעשר. אם הייתי חי בחו"ל, בכמויות שאני יוצר ובהצלחות שאני משיג, היה לי בלוס־אנג'לס רחוב של וילות עם בריכות. פה בישראל זו מדינה קטנה".

השפעות מגוונות

אם עד היום הוא נחשב לפזמונאי ומלחין ים־תיכוני – היורש של יוסי גיספן, אם תרצו – בשנה האחרונה היו לו כמה וכמה שיתופי פעולה מצליחים גם עם זמרים מחוץ למוזיקת הפופ המזרחית.

אפשר לומר שלתייג אותך כפזמונאי ומלחין "מזרחי" או "ים־תיכוני" זה כבר לא רלוונטי?
"תראה, גם רוב השירים המוצלחים שכתבתי לז'אנר הים־תיכוני הם לא שירים מזרחיים. 'אחרי כל השנים' זה הלחן הכי אמריקני שלי, כשכתבתי אותו ג'יברשתי באנגלית ואז כתבתי את המילים. 'קרמלה' הוא בכלל בסגנון לטיני, 'לומדת ללכת' הושפע מ'Halo' של ביונסה ו'תל־אביב בלילה' הוא בסגנון 'Back To Black' של איימי ויינהאוס. כשזמר מזרחי שר שיר כזה, קורה משהו מעניין. גם אם הזמרים מזרחיים, זה לא אומר שהשירים מזרחיים. אני גם יודע לעשות מוזיקה מזרחית, זה כיף מדי פעם, אבל אני רוצה להיות כמה שיותר ורסטילי. כשאתה בא אליי אתה לא יודע עם איזה שיר תצא, וזה מה שיפה".

לא מזמן הוא החל לעבוד עם עידן רייכל. שניהם כתבו והלחינו את השיר "מכל הכוכבים בלילה" שמבצע אייל גולן, ויש להם בקנה עוד שירים שכתבו יחד. היו קולות שהתאכזבו מכך שרייכל, מוזיקאי שנמצא בלב הקונצנזוס ואף השיא משואה בטקס המשואות ביום העצמאות, הסכים לשתף הפעולה עם אייל גולן – והזכירו את הפרשה שבמסגרתה נחשד גולן ביחסים אסורים עם קטינות אבל בסופו של דבר לא הועמד לדין. "זה חיבור ממש מתבקש. אייל הוא אולי הזמר הכי טוב בארץ. זה שיר לזמר גדול, כזה שיכול להחזיק שיר לבד עם פסנתר. זו בלדה מלכותית, וזה הליהוק הכי טוב לשיר הזה", אומר אוחיון על החיבור המדובר.

מה אתה חושב על הביקורת שנשמעה בעקבות שיתוף הפעולה הזה?
"אני לא מבין את זה. חשבתי: די. מספיק להתעסק בזה. תתייחסו רגע למוזיקה. תתייחסו לשיר כשיר. אנשים כל הזמן מחפשים את הרע. מה אכפת לכם? אתם לא אוהבים? אל תשמעו. מי אתם שתשפטו את רייכל שרוצה לעבוד עם אייל גולן? הוא מוזיקאי, יוצר, ובא לו לשמוע את אייל מבצע שיר שלו. מה הבעיה? אייל מקבל תוכניות בפריים־טיים, והוא לא נשפט על שום דבר".

"אנשים כל הזמן מחפשים את הרע. מה אכפת לכם? אתם לא אוהבים? אל תשמעו. מי אתם שתשפטו את עידן רייכל שרוצה לעבוד עם אייל גולן? הוא מוזיקאי, יוצר, ובא לו לשמוע את אייל מבצע שיר שלו. מה הבעיה? אייל לא נשפט על שום דבר"

עד כמה אתה מעורב בהפקה של השירים באולפן?
"לרוב מתן דרור מפיק את מה שכותבים כאן. בדברים שהוא מפיק אני מעורב כל הזמן. הוא שותף שלי, וגם אם הוא לא מעורב במילים ובלחן, הוא מפיק ומכין את הסקיצות. כל עוד הוא אחראי על ההפקה, השיר בידיים שלי מהרגע הראשון עד לרגע האחרון".

שכולם יקפצו

לא פעם הוא נתקל בביקורת מצד גורמים בתעשייה, לעיתים באופן ישיר. "היה לי ויכוח עם מירי מסיקה על 'שבוע טוב'", הוא מספר, "'מה זה השיר הזה?' היא אמרה, והתחילה לקרוא מולי את הטקסט. אמרתי לה: 'מה, את באמת קוראת את הטקסט? תקשיבי לשיר, תראי מה קורה'. השיר הזה הוא אנרגיה, צריך להרגיש אותו".

כלומר, אתה בוחן את השיר המולחן כיחידה אחת.
"שיר צריך ללחוץ לך על כפתור בגוף, ולכל שיר יש תפקיד אחר. שירים צריכים לנחם אותך, לרגש, לשמח, לגרום לך לרקוד. בשירים קצביים, למשל, אסור לך להיות חכם מדי ועמוק מדי, כי אז אתה מאבד את העניין. אתה צריך משהו שיזרים, שיגרום לאנשים לרקוד. השיר לא צריך להיות טיפש, הוא יכול להיות מבריק בדרכו, אבל עכשיו המטרה היא שכולם יקפצו. היום להיט קצבי שווה כמו עשרה שקטים, מבחינת העוצמה של מה שקורה סביבו. כששיר קצבי מצליח, הוא מרסק כל שיר שקט בדרך".

השאלה היא מה נשאר כעבור שנים.
"השקטים נשארים והקצביים לא, חד־משמעית. אבל המטרה שלי היא לכתוב גם שירים שנשארים וגם את מה שקורה, להיות בשמחה של השנה וגם של השנה הבאה. להיט קצבי טוב מחזיק גם שלוש וארבע שנים. דורון מדלי כותב שירים קצביים כמו 'מהפכה של שמחה' שיהיו אולי רלוונטיים לתמיד".

בריאיון שקיימתי בקיץ עם ארקדי דוכין בעיתון הזה הוא מתח ביקורת חריפה על הפופ הים־תיכוני, ואמר בין השאר: "היום אתה שומע את הבית ויודע מה יקרה בפזמון. כמו מפעל. אני חושב שדרגת ההתפתחות האחרונה של המוזיקה הים־תיכונית הפופולרית היא משהו שמחשב יכול להסתדר איתו בשנייה, אפשר לייצר שירים בצורה אוטומטית… זה כל כך רדוד… יש אנשים שהמטרה שלהם היא יוקרה, כסף, ולא להיזכר בתור אמן".
"על כל שיר 'רדוד' אני יכול לומר לך שהוא מיועד לדברים שארקדי דוכין לא עשה מעולם, ועל כל שיר קצבי יש עשרה שירים שקטים יפים מאוד, מכבדים וכתובים טוב. זה משהו שאולי נשגב מבינתו. זה גם לא העולם שלו. אנשים גם רוצים לשמוח. שירים עצובים הכי קל לכתוב. בשירים הקצביים אסור לך להיות חכם מדי ואסור לך גם להיות טיפש מדי, אתה צריך לדבר בגובה העיניים. זה ארקדי, הוא גאון ועשה פה אינספור להיטים, אבל אלה דברים שהוא לא עשה וכנראה גם לא יודע לעשות".

יש שיר שכתבת שאתה מחובר אליו במיוחד?
"'אחרי כל השנים' הוא שיר האהבה הראשון שכתבתי לאשתי. אחרי שכבר כתבתי 100־200 שירים, קלטתי פתאום שאף פעם לא כתבתי לה שיר. שלחתי לה את הטקסט כי היא לא הייתה בבית, וכשהיא חזרה ניגנתי לה אותו. זה השיר הכי אישי שלי, ובסוף קיבלתי עליו את פרס אקו"ם על שיר השנה. בסך הכול יש המון שירים שאני גאה בהם, ויש כאלה שפחות, אבל כולם היו בניי".

אביב נעורים

הוא נולד למשפחה בת חמישה ילדים, ומכיר היטב את הדת והמסורת מהבית. "המשפחה חצי דתייה וחצי לא. כשהייתי בן שש ההורים שלי חזרו בתשובה. אבא שלי לקח את זה קשה מדי, ניסה לעשות הכול, ותוך חודש הוא עזב את הדת. אמא שלי נשארה דתייה", הוא מספר. "בבית שמרו שבת, ואבא שלי כיבד את זה. עד כיתה ח' למדתי במוסד חרדי, תלמוד תורה, אחר כך למדתי שנתיים בבית ספר דתי בפתח־תקווה, ובכיתות י"א וי"ב כבר למדתי בבית ספר חילוני. פשוט כבר לא רציתי, גם חברים שלי לא היו דתיים. באתי לאמא שלי, הורדתי את הכיפה ואמרתי לה: אני לא רוצה יותר. היא לא דיברה איתי שבועיים. הייתי אז בן 16. הייתי ילד טוב, תלמיד אש, אבל לא רציתי להיות דתי.

"שיר צריך ללחוץ לך על כפתור בגוף, ולכל שיר יש תפקיד אחר. בשירים קצביים אסור לך להיות חכם מדי ועמוק מדי, כי אז אתה מאבד את העניין. שיר כזה לא צריך להיות טיפש, הוא יכול להיות מבריק בדרכו, אבל המטרה שלו היא שכולם יקפצו וירקדו"

"אחי הקטן הוא תלמיד חכם, כיום הוא ראש כולל. הוא גר באלעד. יש עוד שתי אחיות שהלכו בכיוון החרדי, ואני ואחותי הגדולה לא. אבא שלי חזר ללכת עם כיפה והיום שומר שבת".

בשנה שעברה נרתם אוחיון לקידום "ותן חלקנו" – ספרון ללימוד יומי המכיל קטעים מהגמרא ומהמשנה. הוא השתתף בכתיבת השיר "מתחילים מחדש" שביצעו כמה מבכירי הזמרים בארץ וזכה להצלחה גדולה. בספטמבר השנה הוא עמד מאחורי השיר השני בפרויקט, "שמור עליי", בהשתתפות אמנים רבים אחרים.

על "ותן חלקנו" נמתחה ביקורת בגלל הדרת נשים. אף זמרת לא השתתפה בפרויקט.
"אי אפשר לעשות משהו בלי שיחפשו משהו רע. זה תמיד ככה, אני לא מתרגש. עכשיו בשיר השני שהוקלט כבר פחות התעסקו בזה. שאלו אותי על זה, ואמרתי: אני מדיר נשים? אני עובד עם כל הזמרות בארץ!"

ניכר שאתה עדיין מחובר למסורת. אפשר לזהות את זה גם ב"מודה אני" כמובן, ב"על משכבי" – הדואט של משה פרץ וחנן בן־ארי שנכתב בהשראת שיר השירים – או ב"שלמים" שבו מתוארות ההכנות לקראת כניסת השבת.
"אני נוגע הרבה בדברים כאלה, כתבתי עוד כל מיני שירים בסגנון הזה. אני מרגיש שזה מה שנותן לי את הבארכה, להרים לבורא עולם".

איזו מוזיקה היית שומע בבית?
"זה כל הזמן התחלף. כשהייתי ילד, אמא שלי הייתה שומעת בבית אריק איינשטיין ואבא שלי היה שומע הרבה מוזיקה ערבית, פריד אל־אטרש וזוהר ארגוב. בגיל הטיפש־עשרה התחלתי לשמוע הרבה רוק כבד. הייתי שומע מטאליקה, גאנז נ' רוזס. שמעתי גם את אביב גפן וכל להקות הרוק שהיו אז בארץ, הייתה סצנה חזקה בשנות התשעים. בצבא הייתי שומע הרבה פינק פלויד, ואז מוש בן־ארי, קצת עמיר בניון והמון כוורת. כשעסקתי בריקוד הייתי שומע הרבה מוזיקה לטינית, מכל הסגנונות".

כור היתוך.
"כן. מוזיקה מזרחית לא הייתי שומע, זה הקטע. בגיל 30, כשהתחלתי לכתוב ולעבוד עם הז'אנר, חזרתי קצת למוזיקה המזרחית מהבית. אבל הטיול הזה עשה לי שירות אדיר, כי אם הייתי שומע מזרחית כל חיי לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה. כאדם שכותב ומלחין, אני חושב שאנחנו לא ממציאים כלום. אני יוצא מנקודת הנחה שכל מה שאנחנו עושים כבר היה, ואנחנו לוקחים, אוספים. הכול כבר נכתב, כל קטע שהלחנתי כבר נמצא באיזה שיר, ואני הופך את זה לשלי, במודע או שלא במודע. יש מיליוני שירים שיצאו בעולם, לא יכול להיות שהכול יהיה חדש. אני לא עוסק בזה, כי אני יודע שכשהשיר יהיה שלם, הוא יהיה חדש".

להלחין בדקה את שיר השנה

עובדה מעניינת היא שאוחיון מעולם לא למד מוזיקה באופן מקצועי.

אתה יודע לקרוא תווים?
"לא. אני יודע אקורדים, ואני יודע לנגן בגיטרה. בגיל 15 לימדתי את עצמי. אני מלחין על גיטרה ומקליט סקיצות. אני חושב שאם אתה יודע חוקים יותר מדי, זה מגביל אותך. מי אמר שאחרי אקורד מסוים אסור לעשות מהלך מסוים? אני צריך להתרגש. אם אני מתרגש מהלחן, הכול בסדר. בטקסט אפשר לחפש ולתמרן עד שהמילים הנכונות באות, אבל לחן צריך לקבל מלמעלה. מתנה. אתה יכול לשבת עם הגיטרה ארבע שעות וכלום לא יצא לך, ואתה יכול לשבת עם הגיטרה דקה ולהלחין את שיר השנה".

איך באמת נכתב "שלמים"?
"עד הקורונה הייתי לומד ביחד עם עקיבא (תורג'מן, המוזיקאי, ש"מ) אצל הרב חיים דוד קובלסקי, פעם בשבוע. הוא רצה להשמיע לי כמה שירים כדי שאעזור לו איתם. הוא השמיע לי שירים, ובשלב מסוים קלטתי שאני משתעמם ואמרתי לו: עזוב אותך, אני לא רוצה לטפל לך בשירים, בוא נכתוב שיר חדש. תפסתי את הגיטרה ומהר מאוד זה זרם. בתוך שעה היה 'שלמים'. זה היה אמור להיות שיר לעקיבא, מתן (דרור, ש"מ) ישב על המחשב ועבדנו ביחד".

מתי החלטתם שהשיר לא הולך לעקיבא, אלא לעידן חביב?
"באותו יום. עקיבא התעכב עם התשובה, ואמרתי לו 'עזוב, תן לי את השיר'. למחרת בעשר בבוקר זה כבר היה אצל עידן, אחר הצהריים הוא כבר בא כדי להקליט. זה עשה רק טוב לעקיבא. עקיבא לעולם לא היה מצליח עם השיר הזה כמו עידן. עידן חביב השתתף אז בהישרדות, הביא להיט אחר לפני זה, ולמשך חודש בערך הוא היה האיש הכי מעניין במדינה".

"עד כיתה ח' למדתי בתלמוד תורה חרדי. בגיל 16 באתי לאמא שלי, הורדתי את הכיפה ואמרתי לה: אני לא רוצה יותר. היא לא דיברה איתי שבועיים. הייתי ילד טוב, תלמיד אש, אבל לא רציתי להיות דתי. אחי הקטן הוא תלמיד חכם, ראש כולל, ועוד שתי אחיות הלכו בכיוון החרדי"

ואיך נולד "רסיסים" של רביב כנר?
"אני וקרן פלס כבר יצרנו משהו לפני כן, שיר שלה בשם 'שמש תיכנס'. אחר כך היא אמרה: 'בוא נעשה משהו לרביב ביחד'. הוא יצא מ'הכוכב הבא', והיא לקחה אותו תחת חסותה. לקחתי את הגיטרה והשמעתי לה איך אני מדמיין את הבית. זרמנו על זה ועשינו את 'רסיסים' באותו ערב. 'רסיסים' זו הפתעה. ידעתי שהוא שיר טוב, אבל הוא הפתיע אותי בממדים של ההצלחה".

כששרית חדד ביקשה שיכתוב לה שיר לכבוד לידת בתה הבכורה נויה, הוא כתב לה יחד עם רותם כהן את "חלק ממני", אבל באופן כללי אוחיון מצהיר שהוא ממעט מאוד לכתוב שירים בהזמנה. "אני כמעט לא עושה את זה. לפעמים כשיש נושא זה ממקד אותך, אבל כל השירים בהזמנה בסגנון 'תעשה לי שיר על אבא', 'תעשה לי שיר על אמא', 'תעשה לי שיר על הקדוש ברוך הוא' – את זה אני לא עושה".

האזכור של הקדוש ברוך הוא שולח אותנו לעבר צמיחת "הפופ האמוני" – ז'אנר שכבר קשה לשרטט את גבולות הגזרה שלו. מבחינת מוזיקאים כמו ישי ריבו זו הזירה הטבעית, אבל היום גם זמרים שפחות מחוברים לעולם התוכן היהודי ביומיום טורחים להקליט שירים שעוסקים בענייני אמונה. אוחיון לא מתרשם במיוחד מהמגמה הזו. "שירים על אמא ועל הקדוש ברוך הוא הם שירים שאמורים לרגש את המאזין בכוח, ולכן לרוב זה פתטי ועושה את הפעולה ההפוכה", הוא אומר, "כולם עכשיו מוציאים סביב ראש השנה שירים עם תכנים מתאימים, 'עננו', 'ענני' וכולי, אני שומע את זה ולא קורה לי כלום בגוף. שירים כאלה צריכים לתקוף את הנושאים האלה ממקום שעוד לא נגעו בו".

לפעמים התחושה היא שזמרים רבים פשוט זיהו את הפוטנציאל המסחרי שבקהל המסורתי והדתי, ונוהגים בהתאם. חלקם באמת טורחים להוציא שירים מתאימים לקראת אלול והימים הנוראים, כמו "תמחל לי" של עומר אדם.

"עומר תמיד היה מחובר, לפני שנה עשיתי איתו את 'יום השישי', ועוד לפני כן היה 'מודה אני'. לגבי אחרים, לפעמים זה באמת נשמע ככה. מבחינה אישית כל שיר שכתבתי על הקדוש ברוך הוא פשוט יצא ממני, זה לא שהחלטתי 'בוא נכתוב שיר על הקדוש ברוך הוא'".

סירוב להישרדות

הוא בן 42, נשוי ליפעת ואב לשלושה. במשך שנים היה בכלל רקדן ומורה לריקודים לטיניים. בגיל 30 כתב את השיר הראשון שלו. עד לאחרונה הוא עוד עבד כסוכן מכירות במקביל לכתיבת השירים למוזיקאים. "כשהתחילה הקורונה וכולם יצאו לחל"ת, הודעתי שאני לא חוזר. קיבלתי את האומץ להגיד: 'אני מוזיקאי'", הוא מספר.

אוחיון פרץ בזכות שירים שמספרים סיפור בצורה קונקרטית, יומיומית. עם השנים המשיך גם לכיוונים אחרים. "הרעיון הוא לדעת מתי מיצינו וצריך לעבור לדבר הבא. היו שישה־שבעה שירי סיפור כאלה שהצליחו מאוד, ו'טיסה 5325' מבחינתי סגר את הסאגה הזו. אם היה עוד אחד, זה כבר היה אחד יותר מדי. זה כבר היה מאבד את הטעם".

"כנער הייתי שומע מטאליקה, גאנז נ' רוזס, אביב גפן וכל להקות הרוק שהיו בארץ בשנות התשעים. בצבא הייתי שומע הרבה פינק פלויד, ואז מוש בן–ארי, קצת עמיר בניון והמון כוורת. כשעסקתי בריקוד שמעתי הרבה מוזיקה לטינית. רק בגיל 30 חזרתי קצת למוזיקה המזרחית מהבית"

שירים כמו "דרך השלום" ו"טיסה 5325" שכתבת נתנו השראה לדמות של דדי דדון ב"ארץ נהדרת" ב־2016.
"אם עושים עליך פרודיה, זה סימן שהצלחת. זה פרגן לי. הם עשו את זה מצחיק נורא, יפה מאוד, וזה היה עוד סימן לעבור הלאה".

אולי זו עוד יכולת שנדרשת מיצרן להיטים: לזהות טרנדים ולהיות עם יד על הדופק.
"זו לא היכולת לזהות טרנדים; יש ללכת עם מה שאופנתי ולנסות לעשות גם משהו כזה, ויש ליצור משהו חדש שמשנה את כללי המשחק".

בשלב הזה בשיחה הטלפון מצלצל. דודו אהרון על הקו. אוחיון מעדכן אותו שהוא באמצע ריאיון ומבטיח לו שיחזור אליו מאוחר יותר.
"יש הרבה יועצי אחיתופל במקצוע הזה. אין 'נכון' או 'מותר', זו מוזיקה", הוא ממשיך מהנקודה שבה הפסקנו, "זה לא קשור לגובה או נומך, אבל לכל כותב יש את הקווים האדומים שלו".

מה הקווים האדומים שלך?
"יש מילים שלא אכתוב, קשה לי לשים את האצבע".

יש לך אולפן ומשאבים, לא מדגדג לך להקליט שירים בעצמך?
"לא. כמה שאני יכול לשיר יפה שיר שכתבתי, עומר אדם ישיר אותו יפה יותר ממני. גם לא מעניין אותי להיות בפרונט. כל הזמן מציעים לי להתראיין לכתבות, הציעו לאחרונה לעשות איתי כתבה גדולה שתרים לי בחדשות סוף השבוע בטלוויזיה, ואמרתי שאני לא רוצה. אז אנשים יראו ויגידו 'איזה תותח', אבל לעשייה זה לא יתרום לי שום דבר. חוץ מטפיחה על השכם וללטף את האגו זה לא ייתן לי משהו אמיתי, אז אני מוותר על זה".

חוץ מהצעות לכתבות, קיבלת כבר הצעות להשתתף בתוכניות בטלוויזיה?
"אני מקבל הרבה הצעות. גם תוכניות ריאליטי שקשורות למוזיקה, וגם כאלה שלא קשורות. רצו ללהק אותי להישרדות VIP. באופן שיטתי אני אומר לא. אני לא רוצה שיזהו אותי וירצו להצטלם איתי ברחוב. בתעשייה כולם יודעים מי אני, אבל נדיר שמזהים אותי ברחוב, וטוב לי עם זה".

אתה חושב שהמדינה צריכה לעשות יותר כדי לתמוך באמנים בעקבות הקורונה?
"קודם כול, כן. המצב הזה קשה לכולם, וכולם נפגעים. מצד אחד קוראים לפתוח את ההופעות, ומצד שני התחלואה עולה. אף אחד לא באמת יודע מה לעשות. צריך לתמוך באמנים מבחינה כספית, אבל אני לא יודע אם נכון לפתוח את ההופעות. זו בעיה עולמית, ואף אחד לא יודע מה יהיה. הכוכבים הגדולים יסתדרו מבחינה כלכלית, אבל יש זמרים בדרג ביניים שאצלם תתחיל בעיה אמיתית. שירים צריכים להיות מתורגמים לכסף על ידי הופעות. להיט חזק יכול למלא את היומן בהופעות – ועכשיו אין".

עומר אדם הוא הזמר שכתבת לו הכי הרבה להיטים עד היום. עד כמה הקשר ביניכם חזק?
"בבר־מצווה של הילד שלי הוא היה עם אמא שלו, אבא שלו והאחים שלו אצלי. אנחנו מחוברים מאוד".

הוא ספג ביקורת על כך שהשתתף במסיבות בלי מסכה, גם אחרי שנדבק בקורונה. הבנת את הביקורת הזו כלפיו, בתור גיבור תרבות שמצופה ממנו לשמור על ההנחיות?
"תשמע, עומר הוא בחור צעיר שאוהב ליהנות מהחיים. הוא הכי השכן ממול, הילד מהשכונה. זה לא מעניין. כולם מסתכלים 'מה שהוא צריך לייצג'… הילד רוצה לעשות מסיבה, יש לו המון כסף בבנק – זכותו. אתם רוצים לכעוס? תכעסו. אלה זמרים. דברו על המוזיקה".

אתה בקשר עם פזמונאים ומלחינים אחרים? למשל דולב רם ופן חזות, דולי ופן, שמצליחים לייצר לא מעט להיטים?
"כן. דולי ופן חברים. אני לא מרגיש שיש בינינו תחרות. לפעמים אני יכול לשמוע שיר יפה מאוד של מישהו אחר ולקנא. כל מה שחנן (בן־ארי, ש"מ) עושה, למשל, מדהים. לדולי ופן יש את הקסם שלהם, ואני זה אני. יש מקום לכולם".