בעמוד 195, מקום שבו ספרים אחרים כבר מתחילים לסגור קצוות ולגלוש לקראת סיום, פונה הרוקי מורקמי בחדות האופיינית לו וגולש מעולם המתח האפלולי למיסטיקה, ובעצם מתניע את כל העלילה מחדש. דמותו של ה"קומנדטורה" – מפקד הצבא דון פדרו באופרה "דון ג'ובאני" – יוצאת מציור שהוחבא במשך שנים בעליית הגג של הבית שבו מתגורר גיבור הספר, ומתיישבת מולו על הספה. בהתחלה, כיאה לגבר רגיל למדי בן 36 שמתפרנס מציור דיוקנאות, הוא נדהם מהסיטואציה: "גופי קפא. כאילו גוש קרח בגודל אגרוף זחל אט־אט במעלה עמוד השדרה שלי".
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
לקראת הכרעה בהאג: יום עיון בכנסת על התביעה נגד ישראל
צפו: גבולות המגזר במרחב התרבותי
קראוונים ראשונים ברמת טראמפ: "לא נשנה את השם"
אבל אתם הרי סומכים על מורקמי שמהר מאוד נוכחותו הבלתי אפשרית של דמות מציור בחייו של הגיבור תהפוך לדבר מובן מאליו, שלא לומר לידידו הטוב ביותר. כי זה אולי הדבר המופלא ביותר בכתיבה של מורקמי, ושבאה לידי ביטוי גם בספר הזה: היכולת שלו לערבב סוגות שונות, ללוש אותן זו בזו, ויחד עם זאת להשאיר לכל אחת מהן מקום משלה, ולהותיר לכל קורא את האפשרות להתמקד במסלול אחד בלי לוותר על הסנכרון המלא של העלילה.
מלבד צייר הדיוקנאות והקומנדטורה, שתי דמויות מרכזיות נוספות מאכלסות את הספר המיוחד הזה: ילדה מופנמת ושקטה המתגוררת בסמיכות־מה לבית הצייר, ואיל הון מסתורי המתגורר בצד השני של ההר, ביתו מבהיק בלובנו ונוכחותו מטרידה. לאט אך בבטחה מסתחררים להם קורותיהם של כל אלה זה בזה, ובאמצעות היכולת הבלתי נגמרת של מורקמי לתאר נופים, מזג אוויר וחפצים דוממים באופן שמכניס את הקורא ללב ההתרחשות, מאות העמודים של הספר עפים להם במהירות.
מורקמי יודע מתי להסיר את הרגל מדוושת הגז בהתקדמות העלילה, וזאת דרך חזרה למאורעות עבר בחיי הגיבור, שנראים לכאורה לא קשורים להווה אך בסוף מתחברים אליו בזוויות מפתיעות. כשצריך, הוא יודע להתניע את הסיפור קדימה ולהשאיר את הקורא חסר נשימה עד סוף הפרק; וכשצריך, הוא גם מעניק תשובות לשאלות שכבר נדמה שלא יוכלו להיפתר, ואפילו – בלי לעשות יותר מדי ספוילר – מסוגל לסיים אותו במידה לא מבוטלת של נחמה.
מורקמי נחשב לאחד מהסופרים המתורגמים האהובים בישראל. מי שכבר נשבה בקסמי ספריו הקודמים, ודאי לא יוותר על 575 עמודי "הרג קומנדטורה" (ביפנית הספר הופיע בשני כרכים שכל אחד מהם בן למעלה מ־500 עמודים). מי שטרם נתקל בספריו, אולי מוטב שלא יקפוץ ישר למים העמוקים של הספר הזה ויתחיל בספרים תובעניים פחות, "יער נורווגי" למשל. הדיונים הפילוסופיים, השאלות בדבר חיפוש הזהות העצמית ודיון במחיר היות האדם חופשי, שמהווים סימן היכר לספריו של הסופר היפני, מוגשים כאן באינטנסיביות ובעוצמה שיכולה להמם קוראים בלתי מנוסים שלו.
בכל מקרה, גם בגלל תקופת הקורונה שהפסיקה כמעט את הוצאת הספרים החדשים וגם כי אין סופרים רבים כמורקמי, מעטים הספרים שיכולים להלום כמה ערבים חורפיים מתחת לפוך עם טיפות גשם גדולות שמתדפקות על החלון. ואם פתאום יהיה נדמה לכם ששמעתם מרחוק את קול דנדונו של פעמון מסתורי, תדעו שגם אתם הפכתם לחלק מהקסם של הרוקי מורקמי.
הרג קומנדטורה
הרוקי מורקמי
תרגום מאנגלית: שאול לוין
כנרת זמורה דביר, 575 עמ'
