הקורא המצוי יתחיל לקרוא סקירה זו בהיסוס, שכן מה לו ולמדע ולהוראתו. הסיבה הטובה להמשיך בקריאת הסקירה היא שהספר הנסקר עוסק ב"למידה והוראה משמעותית", שהיא עיקרון כללי הנוגע לכל אדם שלומד משהו, בכל תחום שהוא ובכל גיל שהוא. רק שני שעריו האחרונים של הספר עוסקים במושגים מדעיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדור הצעיר מתעקש לחיות בדו קיום בין ערבים ליהודים
– תורה ולחימה: החוקר שלומד אסטרטגיה צבאית מהתנ"ך
– במפרץ ממתינים לביידן, באיראן כבר חוגגים
כמעט אין אדם שלא חווה, כתלמיד בבית הספר או באוניברסיטה, מצב שבו הרגיש שאינו מבין את המדובר בשיעור או בהרצאה. תלמידים רבים כל כך אומרים בעצב או אף בכעס להוריהם שאינם מבינים מה שהמורים מדברים. תלמיד שאינו מבין את המורה חווה לא רק חסר בהבנה של נושאים חשובים להשכלתו, אלא סובל גם מרגשות חזקים של תסכול, כעס, דימוי עצמי ירוד וייאוש. כמה טוב היה לו כל נושא שנלמד, בבית הספר או באוניברסיטה, היה נקלט בהבנה שמתלווה אליה הרגשת סיפוק והישג, ואפילו התפעלות.
בתחום המקצועי של החינוך עוסקים בבעיה זו באינטנסיביות, בכל העולם, כבר למעלה
משישים שנה. במהלך תקופה זו נכתבו מאמרים, ספרים ותוכניות לימודים במספר עצום. כל אחד מהם הצהיר מהי לדעתו הדרך הנכונה להוראה טובה. ובכל זאת, עם כל הניסיון שהצטבר, עדיין אי אפשר לומר בפה מלא שאנשי החינוך יודעים היום בביטחון מוחלט ועל בסיס מחקרי, איך ללמד כך שהתלמידים יגיעו להבנה טובה של חומר הלימוד ויחושו אהבה ללימודים.
אסור להתנגד ל"קידמה"
לפני מספר שנים יצא משרד החינוך בהודעה בכלי התקשורת ובחוזרים מנהליים למורים, ש"ישראל עולה כיתה והיא עוברת ללמידה משמעותית". כשבודקים בפרסומי משרד החינוך מה הם המאפיינים של אותה "למידה משמעותית" שמדברים בה, מוצאים שאנשי משרד החינוך צירפו יחד, כמאפיינים של "הלמידה המשמעותית", את כל הרעיונות היפים שמייצגים מגוון מטרות חינוכיות חשובות. העניין הוא שכל הרעיונות הללו הם עדיין יותר בגדר משאלות לב, wishful thinking, מאשר הישגים מוכחים מחקרית.
רשימת הרעיונות הללו כוללת: העמדת התלמיד במרכז – כאשר התלמיד פעיל, עצמאי, בעל מוטיבציה, שואל שאלות, חוקר, מגלה, מחפש מידע, מארגן ומסכם את ממצאיו, מתנסה בעבודת צוות, שולט במיומנויות אקדמיות ועוד. כל אלה הם רעיונות שהחלו להישמע עוד לפני שישה עשורים. הפרסומים של משרד החינוך לא רק הצהירו מה שייך ל"למידה והוראה משמעותיים", אלא קבעו אילו מאפיינים הם ההפך מ"ההוראה המשמעותית" ולכן יש להימנע מהם: שהמורה לא יהיה מקור הידע הבלעדי או המרכזי, שההוראה לא תהיה פרונטלית במתכונת המסורתית, שהיא לא תהיה ברובה מילולית ועוד.
כל הרעיונות הללו נשמעים כל כך טוב, ובאמת אי אפשר להתנגד להם. כולם מייצגים יחד את השאיפה ל"קידמה" בעולם החינוך. כמו בתחומים אחרים, גם בחינוך אסור להתנגד ל"קידמה", ומי שישמיע ביקורת על רעיונות ה"קידמה" ייחשב לריאקציונר וצפוי להחרמה ודחייה על ידי עמיתיו.
כך קרה לפסיכולוג החינוכי דיוויד אוזובל (2008־1918), שהיה הראשון שהשתמש במושג "למידה משמעותית", הגדיר ואפיין אותה, וטען שהיא שצריכה להיות הבסיס והלב של הוראה נכונה. אוזובל יצא, בראשית שנות השישים של המאה הקודמת, בביקורת על הדגש שהושם אז על "למידה בדרך הגילוי והחקר". הוא המליץ שלא לוותר על מרכזיותה של ההוראה המילולית שנעשית על ידי המורה, אך קרא להכשיר את המורים כך שההוראה המילולית הזו תיעשה באופן משמעותי ולא באופן שמזמין שינון ודקלום.
קישור בין החדש והקיים
כשאנו אומרים בדיבור יומיומי על משהו שהוא "משמעותי", אנו מתכוונים שהוא משמעותי למישהו או לקבוצה מסוימים. הכותל המערבי הוא משמעותי למי שיש לו זיקה עמוקה להיסטוריה ולאמונה של העם היהודי. שימור הנוף הוא משמעותי למי שאוהב נוף ואיכפת לו מאיכות הסביבה. הגביע, שבו אני מקדש על היין בשבת, משמעותי לי כי הוא היה של סבי שנספה בשואה.
מה המשותף למונח "משמעותי" בכל הדוגמאות הללו? המשותף הוא שבכולן הדבר שמקבל משמעות מתקשר לרעיון או לערך גבוה יותר מהדבר עצמו. יהיה זה הערך הגדול של ההיסטוריה והאמונה של העם שלי, או הערך הגדול של עולם נאה ושלם שאני רוצה בו, או הערך הגדול של הקשר לאבות המשפחה. "משמעותיות" היא תמיד סובייקטיבית, כי היא נובעת מקיומו של רעיון או ערך גבוה יחסית אצל האדם המסוים. מה שמשמעותי לאחד, לא בהכרח משמעותי לאחר.
כיצד המשמעותיות במובן הזה מתקשרת ללמידה ולהוראה? כאשר אני לומד רעיון, מושג או מידע חדש – אם אני יכול לקשר אותם לרעיון או מושג גבוהים יותר שכבר קיימים בתודעתי, אפילו אם ברמה מעורפלת משהו, ארגיש שאני מבין את המדובר ו"אתחבר" אליו. כשאני חש שאני מבין, אני גם מרגיש בנוח, רגוע ואפילו נהנה. מה שמעודד הבנה והרגשה טובה הוא הקישור של העניין החדש לרעיון או מושג גבוה רלוונטי, שכבר קיים אצלי.
תפקידו של המורה לכוון את תלמידיו לבצע את הקישור בין מה שבתודעתם ובין הרעיון החדש שמוצג בשיעור
לדעת אוזובל, רוב מוחלט של הלומדים, בכל הגילים, לא יידעו מעצמם לשים לב איך המידע החדש מתקשר לרעיון הגדול יותר שכבר קיים בתודעתם. כאן נכנס התפקיד המרכזי של המורה. היא או הוא צריכים לברר מה קיים כבר בתודעתם של התלמידים, והאם הקיים כולל את הרעיונות הגדולים הרלוונטיים. המורה הוא שצריך לעזור לתלמידיו ליצור את הקישור בין החדש והקיים.
המורה, בתפיסתו של אוזובל, הוא דמות מרכזית ביותר בהוראה. מרכזיותו היא בכך שתפקידו לעורר, לכוון ולעודד את תלמידיו לבצע את הקישור בין הרעיון הגדול־הרחב הקיים, אל הרעיון החדש שמוצג בשיעור. התלמיד הוא שמבצע את הקישור בסוף התהליך, אך אחריותו של המורה היא לייצר ולעודד את התהליך.
על פי אוזובל, הרצאה מילולית יכולה להיות משמעותית והיא אפילו מצופה להיות יותר חסכונית בזמן הלמידה, לעומת תהליכים של גילוי עצמאי וחקר עצמאי. מצד אחר, בהתנסות בחקר עצמאי כשאין לתלמיד בתודעתו רעיונות כוללניים רלוונטיים לנושא החדש, כל הפעלתנות תיראה מרשימה מהצד אך עלולה בקלות להיות באמת בלתי משמעותית – למידה טכנית בלבד. אוזובל היה בעד התנסות תלמידים בגילוי ובחקר עצמאיים, בתנאי שהם נלווים להוראה מילולית משמעותית.
הסטודנטים מפתחים תפיסות שגויות
בשנות השישים של המאה הקודמת ספג אוזובל זלזול וגינוי על ידי אנשי חינוך רבים, שראו בו ריאקציונר שרוצה להילחם ב"קידמה". היחס השתנה בשנות השבעים כאשר המחקר, בעיקר בהוראת המדעים, הבחין בכך שתלמידים רבים מכל הגילים, כולל באוניברסיטה, מפתחים תפיסות שגויות על אודות החומר שלמדו בשיעורים, וזאת בגלל קישורים לא נכונים שהם עושים לרעיונות קודמים שקיימים בתודעתם.
התברר שהתופעה הזו מצויה מאוד, ושהיא מוסברת באופן הטוב ביותר בעזרת התיאוריה של הלמידה המשמעותית שתיארנו. כך, בעקיפין, חזרו אנשי חינוך רבים להשתמש בטענות ובהסברים של אוזובל למאפייניה של "הלמידה וההוראה המשמעותיות". אך עם זאת, נראה שרבים יותר ממשיכים להחזיק ולדבוק ברעיונות ההפוכים, כשהם נותנים למונח "למידה משמעותית" מובן חדש שכולל דווקא את כל הרעיונות שנגדם הוא יצא בביקורת.
ספרה של של ד"ר יחיאלי בא להחזיר את המובן של ההוראה והלמידה המשמעותית לאופן שעליו דיבר אוזובל, כדי שהוא יעמוד במרכז המשנה הדידקטית של מורים ושל סטודנטים המתעתדים להיות מורים. יחיאלי ריכזה בספר מאמרים שונים שפרסמה במהלך השנים עבור מורים בכלל ומורים למדע בפרט, ועבור סטודנטים להוראה.
במאמרים אלה היא מפתחת את הרעיונות של אוזובל, מדגימה את השלכותיהם למתרחש בכיתה, ומציעה מגוון של פרקטיקות המיישמות את רעיון הלמידה המשמעותית הכללי, ולמידה של מושגים מדעיים בפרט. הספר כתוב בצורה רהוטה, בהירה ומדויקת, ובוודאי יוכל לשרת את כל מי שמלמד ומרצה, ובפרט את המורים והמרצים למדעים.
על למידה משמעותית והוראה משמעותית של מושגים מדעיים
תמר יחיאלי
מכון מופ"ת, 2020, 395 עמ'
