יש הרבה מה לכתוב על העונה הרביעית של הכתר, ויש גם הרבה על מה לכאוב בה. בין קירות הארמון הנוצץ, סביב שולחן גדוש ארוחות מפוארות, לבושים בבגדים מפוארים, חיים אנשים אומללים. העונה הנוכחית עוסקת מעל הכול בקשרי משפחה, כשבראשם מערכת היחסים העגומה, העצובה ושוברת הלב של הנסיך צ'ארלס ודיאנה. אחרי כל פרק חזרתי וקראתי כל מילה שנכתבה עליהם ברשת כדי להאמין שבמציאות היו לזוג חיים קצת יותר מאושרים, ולא מצאתי נחמה. היחס המשפיל של צ'ארלס לדיאנה, הקנאה שלו באהבה העצומה שהיא קיבלה מהאנשים שפגשה בכל מקום שאליו הגיעה והקשר האינסופי עם קמילה מבוססים על האמת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–מזכיר המדינה של ביידן: יהודי, תומך ישראל ופרגמטיסט
–ארגוני המורים פספסו את הזדמנות חייהם
–בלי עובדות: הגברת רוצה להיות בסיירת
שוב ושוב דיאנה רוכנת מעל האסלה ומקיאה את אשר אכלה, ושוב ושוב הצופה רוצה להקיא מההתנהגות האגואיסטית והמתנשאת של צ'ארלס. אם יש זמנים שבהם התפללתי לחייה הארוכים במיוחד של המלכה, הרי הם ימים אלה, לאחר שסיימתי את העונה, בתקווה שצ'ארלס יהיה זקן מכדי למלוך כאשר יתפנה מקומה.
קשר משפחתי נוסף שחוזר לאורך כל הפרקים הוא הקשר של אליזבת עם כל אחד מילדיה. אני לא בטוחה שקשר זו המילה המתאימה כאן, זה יותר הרצון של הילדים שלה לקבל ממנה חום וחמלה אמהיים, ובתגובה הם מקבלים את העצה היחידה שלה, "זה יעבור". נכון שהמלכה מצטערת על הקשיים ועל הניסיונות שילדיה עוברים, אבל היא גם לא מצליחה לעשות שום דבר יותר מאשר פרצוף מוטרד לכמה רגעים.
אי אפשר להיות קשים מדי עם אליזבת. בעונה הזו דמותה מופיעה בגרסתה הרכה ביותר, עד כדי שהיא מרחמת על אדם חולה בנפשו שפרץ לארמון ומתיישב ליד מיטתה. אולי תחושת הרכות הזו נובעת מהעובדה שאל המסך מגיעה דמותה של אשת הברזל מרגרט תאצ'ר, בגילומה של ג'יליאן אנדרסון. תאצ'ר היא אישה קשוחה וחזקה שלא נכנעת לשום לחצים, ועם זאת היא אישה של תחילת שנות השמונים שדואגת לבעלה כעקרת בית ממוצעת. הפערים בין החריצות שלה לחוסר המעש של המלכה עולים שוב ושוב. מה גם שתאצ'ר דואגת להזכיר לה שהתפקיד שלה כמלכה אינו מתערער כשהיא לא עושה כלום, אבל היא עצמה לא יכולה להרשות לעצמה שום רגע כזה.
הנשים שולטות בארמון ומכתיבות את הקצב לגברים, ואילו בחוץ הן עדיין חוות שוביניזם וזלזול מצד גברים ונדרשות למלא תפקידים מסורתיים ללא קשר לעיסוקן. אבל גם בארמון וגם בחוץ אין לגברים במה להתגאות. בעלה של תאצ'ר מנסה לשלוט בה ולכוון אותה, שרי הקבינט בוגדים בתאצ'ר ברגע האמת, והבנים של המלכה עושים צרות כל אחד בדרכו ואף מזלזלים בכתר. פיליפ – הלוא הוא דוכס אדינבורו ובעלה של המלכה – היה יכול להיות האור בקצה המנהרה לפחות בנוגע לחייהם של ילדיהם, אבל במקום זה הוא מרצה את המלכה ומפייס אותה. אבל לו אנחנו סולחים. לאחר עונות קשות ועכורות ביחסים עם המלכה הם הגיעו סוף־סוף אל המנוחה ואל הנחלה, והם מצליחים לקיים קשר זוגי חברי ואינטימי.
לצד העובדה שהעונה מצוינת בזכות קאסט מרשים וכמויות כסף שנשפכו על ידי ההפקה ומאפשרות שחזור תקופתי מדויק, נראה שיש גבול גם ליכולת הכלכלית של נטפליקס, ועל כן לא רואים את החתונה של צ'ארלס ודיאנה. כמו כן, כנראה במטרה להדגיש את הסבל במערכת היחסים שלהם, כמעט לא רואים את ההריונות של דיאנה ובטח לא את הלידות. הזמן היחיד שבו הם שמחים על המסך הוא קצוב מאוד, ומתרחש במשך שבועיים באוסטרליה. אם הגעתם לפרק הזה, תעשו טובה לעצמכם, תלחצו פאוז ותדמיינו שהכול היה יכול להיות אחרת אילו רק לא הייתה שם אישה אחרת ברקע.
הכתר, נטפליקס, חמישה כוכבים
