קשה להחליט עבור מי הצפייה ב"אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" חשובה יותר. נשים – שיתחברו לסרט באופן טבעי ועמוק, ואולי אף ישאבו כוחות מהסיפור ומגיבורותיו, או גברים – שיקבלו דרכו הצצה כנה, אמיתית וחסרת מניפולציות (טוב, כמעט חסרת מניפולציות. עוד נגיע לזה) אל קשיי החוויה הנשית. סרטה של הבמאית אליזה היטמן כבר זכה בפרסים חשובים בפסטיבלי סאנדנס וברלין בתחילת השנה, אך בגלל הקורונה נדחתה יציאתו לאקרנים. כעת הוא מגיע אלינו בחסות סלקום tv ו־yes.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–תקציב בהקפאה: הסימנים מראים שהבחירות קרובות
–ארגוני המורים פספסו את הזדמנות חייהם
–זית, זה הקטע: כך תשדרגו מנות אהובות
אוטום (סידני פלאניגן) היא נערה בת 17, בת למעמד הפועלים, שנכנסת להיריון לא רצוי. היא מחליטה לעבור הפלה אך בפנסילבניה, מקום מגוריה, היא נדרשת לאישור הורה. בעזרתה של בת דודתה התומכת סקיילר (טליה ריידר) הן איכשהו אוספות את הסכום הדרוש ונוסעות אל ניו־יורק השכנה, שם החוק מאפשר לה לבצע את ההליך ללא הפרעה. הסרט פותח בתחרות כישרונות בתיכון על טהרת מוזיקת סיקסטיז נאיבית. את הרצף קוטעת אוטום, שמבצעת את "He's Got The Power" של ה־Exciters. העיבוד המקורי העליז אמנם מצליח להסוות את מילות השיר הטעונות, המתארות מערכת יחסים לא בריאה בעליל, אבל כעת, בביצוע מלא בעצב וכאב, כבר אי אפשר להתעלם מהן. פתאום, אחד הנערים בקהל קורא לאוטום "זונה", וכך בתוך פחות משתי דקות מסך ומילת דיאלוג אחת אנו מקבלים את כל מה שנדרש כדי להכיר את עולמה של הגיבורה.
החסכנות הקולנועית הזו היא המאפיין המובהק של עבודות הכתיבה והבימוי כאן, ויש לציין שהיא דורשת סבלנות שאולי לא תתאים לכל צופה. על כן, צפייה מנתקת בחשכת אולם הקולנוע הייתה יכולה להיות נכס עבור סרט כזה, ומומלץ לפנות זמן בבית עם כמה שפחות הסחות דעת. היטמן אינה מתעניינת במהלכים קתרטיים או בקשת דרמטית של הגיבורות. היא חותרת לנטורליזם ולאמינות מרבית. יחד עם שתי השחקניות הראשיות המעולות שלה והצילום המתבונן, העמוס בקלוז־אפים מלנכוליים ואינטימיים מאוד, היא מצליחה לקרב אותנו לחוויה שנראית כמו פיסת חיים אמיתית לגמרי בארצות־הברית של ימינו. רק חכו לשוט הארוך שבו אוטום עונה על סדרת שאלות כחלק מקדים להליך ההפלה – בכל שאלה היא נדרשת לבחור בין ארבע תשובות אפשריות: אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד. היא אומרת מעט מאוד, אך פניה מספרות עולם ומלואו.
המקום היחיד שבו הסרט מועד מעט הוא בהצגה מגמתית משהו של קומץ הדמויות הגבריות שמבליחות פה ושם. כולן יושבות על הסקאלה שבין מגעיל לסוטה, וכמות ההטרדות שהגיבורות חוות בפרק זמן של שלושה ימים היא לא ממש סבירה. כך או כך, אין ספק שבאופן עקרוני מדובר באמת איומה.
גם בסיומו, הסרט אינו מציע נחמה כלשהי. אוטום וסקיילר אינן מגיחות ממסען מודעות או חכמות יותר. הן לא עוברות שינוי, מגלות את האור או לומדות לקח חשוב להמשך חייהן. אבל האפקט שהמסע מותיר על נפשן – גם אם בפועל מדובר בעוד מכה "קלה" בכנף הקיום המדכא שלהן כנשים דלות אמצעים – הוא בהחלט רב משמעות. מי שיצטרף אליהן יזכה אף הוא לחוויה צובטת ומיוחדת.
אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד ארה"ב, 2020, במאית: אליזה היטמן, 101 ד', סלקום tv, yes,
  3.5 כוכבים
