צביקה שרף הוא אחד המאמנים המנוסים והמוערכים בכדורסל הישראלי, אבל למרות זאת הוא מציין בימים אלה שנתיים מאז סיום עבודתו במכבי ראשון־לציון – קבוצתו האחרונה בליגת העל, נכון לעכשיו. שרף ושחקניו דווקא החלו מצוין את העונה ההיא, אבל יכולת חלשה בליגה ומצב חברתי מעורער הובילו לפיטוריו כמה חודשים מאוחר יותר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תואר לשם כבוד: הכדורסלן שזכה בתארים רבים אבל מקווה לעוד
– משחקים 90 דקות: כדורגל ספרותי בניחוח צרפתי
– "לא מעט זוגות פסלו בגלל תמונה, ובסוף נפגשו והתחתנו"
"בשלב מסוים הייתה לראשון בעיית תקציב שהקשתה על החתמת זרים, ומאוחר יותר השחקן האמריקני קמרון לונג עשה מעין מרד נגדי, החרים אימונים ודרש שאלך, מה שהוביל לסיום העבודה שלי. בדרך כלל יש לי מערכת יחסים טובה עם שחקנים, אבל גם יש לי עקרונות שאני לא מוכן לוותר עליהם", מסביר שרף, "מאז שעזבתי את ראשון לא קיבלתי הצעה שמשכה אותי או גרמה לי להאמין שאוכל לעשות דברים טובים. אני פתוח לשמוע הצעות גם מאירופה, אבל הבעיה היא שברוב הליגות שם המצב הכלכלי בעייתי מאוד. אני אוהב לאמן, אבל אם זה לא במקום שאני אחראי עליו ועושה את מה שאני מאמין בו, אני מעדיף להיות במקום אחר".
"מכבי תל־אביב יכולה עדיין לחזור לעצמה, אבל תכף שליש מהמשחקים כבר מאחורינו ועונת היורוליג מתחילה לברוח לה. אני חושב שבכל מה שקשור לחלק המקצועי, ההחתמות, ההכנה וההתמודדות עם משברים, הדברים נעשים שם בצורה לא מספיק טובה"
בשנים האחרונות נראה שמתרחש תהליך חילופי דורות על הקווים בליגת העל בכדורסל, ומאמנים ותיקים כמו מולי קצורין, אריק שיבק, אפי בירנבוים ושרף עצמו נדחקו החוצה לטובת דור צעיר יותר. "זה לא עניין של דור צעיר, מה שיש כאן כרגע זה דור של מאמנים זרים", פוסק שרף, "אין לי שום דבר נגד מאמנים ישראלים צעירים, להפך. שנים אני מחנך, מקדם ומטפח אותם, ואני האחרון שיהיה נגד הקידום שלהם. יש דברים חיוביים ושליליים בעובדה שכל כך הרבה זרים עובדים כאן, וקשה עדיין לדעת מה תהיה ההשפעה שלהם על הענף לאורך זמן. מה שבטוח הוא שצריך לקבוע סטנדרטים ברורים מי יכול לבוא לאמן בארץ ומי לא, מבחינת הרזומה שלו כאיש מקצוע – אבל למשרד הספורט יש כנראה את כל הזמן שבעולם, ועד שמישהו יתעורר יהיו פה כבר עשרים מאמנים זרים".
בכיר המאמנים הזרים היום בארץ הוא יאניס ספרופולוס היווני, שעובד במכבי תל־אביב בשנתיים האחרונות, והיה עוזרו של שרף באריס סלוניקי בעונת 1992/93 שהסתיימה בזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע – אז המפעל השני בחשיבותו ביבשת. "יאניס הוא חבר שלי, אנחנו בקשר רציף ונוהגים לדבר מדי פעם. הוא קיבל את מכבי לפני שנתיים במצב קשה, אושש אותה ועשה עונה יפה בשנה שעברה", אומר שרף, "עד היום מציינים באריס את יום השנה לזכייה בתואר האירופי, ואני שומר את הקיסם מזהב שקיבלתי במתנה מנשיא הקבוצה. משחק הגמר עצמו מול אפס פילזן היה רחוק מלהיות איכותי, זה נראה יותר כמו מלחמת עולם בין יוון לטורקיה, אבל אני שמח שניצחנו אז".
לחץ שקשה להסביר
שרף החל את דרכו המקצועית במכבי תל־אביב כעוזרו של המאמן רודי דאמיקו בעונת 1980/81 הזכורה שהסתיימה בזכייה בגביע אירופה, הגביע הבין־יבשתי, אליפות וגביע. הוא היה המאמן הראשי של הצהובים במשך 11 עונות בחמש קדנציות שונות (בחלקן הגיע במהלך העונה, ד"מ) והוביל את הקבוצה לזכייה בעשר אליפויות ושישה גביעים. שרף ודאי מבין יותר מכולם עם מה ספרופולוס צריך להתמודד בימים אלה, כשמכבי מקרטעת בפתיחת העונה ביורוליג ונמצאת במאזן שלילי. "אלו ימים לא פשוטים עבורו, הלחץ שמופעל על מאמן במכבי הוא גדול, והתוצאות הלא טובות ודאי מדירות שינה מעיניו", הוא אומר, "לאמן במכבי זו אחריות גדולה, לכל החלטה ומהלך יש השלכות ומשקל גדול יותר ואתה יודע היטב שהפסד, לא משנה מול מי, זה לא כמו הפסד בשום מועדון אחר. בימים פחות טובים אף אחד במערכת לא אומר לך כלום, אבל אתה מרגיש היטב את הלחץ. קשה להסביר את זה, זה משהו שמבינים רק כשאתה בפנים".
מה לדעתך לא עובד לקבוצה השנה ביורוליג?
"קודם כול רמת ההגנה לא מספיק טובה, מה שפוגע במשחק המעבר ובהתקפות מתפרצות ומקשה על השגת סלים קלים. מעבר לכך, אין מספיק שחקני פנים, דראגן בנדר עד עכשיו לא נותן תפוקה, גם כריס ג'ונס לא מספיק טוב, והרמה הכללית גורמת להפסדים. מכבי יכולה עדיין לחזור לעצמה, אבל תכף שליש מהמשחקים כבר מאחורינו והעונה מתחילה לברוח לה. הקורונה מובילה לבעיות אצל כל הקבוצות, קשה מאוד לשלוט בזה ולמזלה של מכבי עוד לא נדחה לה אף משחק, אבל היא עדיין צריכה לחזור לתפקד כמו שצריך ולנצח".
הניהול המקצועי של ניקולה וויצ'יץ' שנוי במחלוקת. מה דעתך על העבודה שלו?
"במכבי יש מערכת שלמה שקובעת ומחליטה, אבל ניקולה אחראי על חלק ממנה והתוצאות שלו לא מזהירות בלשון המעטה. בספורט מבחן התוצאה קובע, ואם תיקח את שש־שבע השנים האחרונות, פחות השנה החולפת שהייתה טובה יותר, תוכל לראות את התמונה הגדולה בנוגע ליכולת שלו ושל הקבוצה. אני חושב שבכל מה שקשור לחלק המקצועי, ההחתמות, ההכנה וההתמודדות עם משברים, הדברים נעשים שם בצורה לא מספיק טובה".
מה דעתך על כך שמכבי מנסה לחזור ולשלב צעירים ישראלים בעונות האחרונות?
"אני תמיד בעד ישראלים, אבל לטעמי עדיין אין שם מספיק שחקנים מקומיים, בטח בתקופה שכספי וזוסמן פצועים. הם היו צריכים להשקיע עוד מאמץ ולהחתים עוד ישראלי או שניים".
"אני בגיל המסוכן, רואה כל הזמן מה קורה מסביב וחששתי מאוד שלא אצליח לצאת מזה. המחלה החלישה אותי מאוד אבל בסופו של דבר אחרי שלושה שבועות וחצי התחלתי להתאושש. קיבלתי מאות הודעות, וכולם אמרו לי שאני חזק ואצא מזה, אבל לא באמת היה לי מה לעשות מול המחלה הזאת"
תקופת השיא של שרף במכבי תל־אביב הייתה בין 1986 ל־1989, אז הגיע עם הקבוצה שלוש פעמים לגמר גביע אירופה, אך הפסיד עם שחקניו פעמיים לטרסר מילאנו ופעם אחת ליוגופלסטיקה ספליט הקרואטית. "ההפסד המאכזב ביותר היה מול יוגופלסטיקה, שהפכה לאחת השושלות המפוארות בכדורסל האירופי. הובלנו בשלושת הרבעים הראשונים אבל עדיין לא הצלחנו לנצח", נזכר שרף, "ברבע הרביעי לקחתי פסק זמן, הסתכלתי על השחקנים והרגשתי שאני לא מצליח להגיע אליהם ולהשפיע. היה מעין הלם כזה, השחקנים היו בלחץ גדול כי נכנסנו לפיגור ולא הצלחנו לצאת ממנו".
ב־2008 סיים שרף את הקדנציה האחרונה על הקווים במכבי. הוא החל את העונה כמנכ"ל הקבוצה וראש הצוות המקצועי, שאמור היה לסייע לעודד קטש שמונה למאמן, אבל כעבור כמה חודשים החליף את קטש על הקווים. שרף הוביל את הקבוצה לעוד גמר אירופי, שבו היא הפסידה לצסק"א מוסקבה, אבל הפסד האליפות בארץ להפועל חולון הוביל לסיום תפקידו בקבוצה, אולי הפעם לתמיד. "אני בקשר עם גורמים בהנהלת מכבי תל־אביב לאורך השנים, אבל לא בענייני עבודה, ומאז שעזבתי אני בעיקר עוקב אחרי המשחקים שלהם ומעודכן פחות או יותר מה קורה במועדון".
לא מעט שחקנים ואנשי מקצוע במכבי סיימו שם ברע, למה לדעתך זה קורה?
"בספורט מקצועני, בגלל הדינמיות של הדברים, באופן טבעי קשה הרבה פעמים לסיים דברים באופן חיובי, כי ברוב המקרים פרידה מגיעה בשל כישלון מקצועי, או שמשהו לא עובד טוב עבור אחד הצדדים או אצל שניהם. גם במכבי, לפעמים מסיימים קשר בטוב ולפעמים לא. כל מקרה לגופו".
איך אתה מרגיש אחרי שסיימת את הקשר מולם?
"קשה לי למדוד אם סיימתי שם ברע או לא, אבל מה שכן, אני חושב שב־12 השנים שלי מחוץ למערכת יכולתי לתרום ולעזור למועדון בהרבה דרכים. אבל לחתונה צריך שני צדדים, ואיש לא פנה אליי".
כבוד לכדורסל שלנו
מה שבטוח הוא שגם שרף וגם מכבי תל־אביב שמחו בשבוע שעבר בשמחתו של דני אבדיה, שהפך לישראלי הראשון שנבחר בעשירייה הראשונה של דראפט ה־NBA. אבדיה נבחר תשיעי על ידי וושינגטון ויזארדס. "הבחירה של דני ושל ים מדר היא כבוד גדול לכדורסל שלנו", אומר שרף, "רבים מהפרשנים אמנם הימרו שאבדיה ייבחר מוקדם יותר בדראפט ואף אחד לא הזכיר את וושינגטון כמועמדת לקלוט אותו, אבל המהלך הזה עוד עשוי להתברר כמוצלח מאוד עבור הקריירה שלו. וושינגטון היא קבוצה צעירה בבנייה מחודשת, דני יהפוך במהרה לחלק מרכזי בתהליך הזה, ויש סיכוי שגם יפתח בחמישייה. הוא מוכשר מאוד עם מוסר עבודה גבוה ולדעתי תהיה לו שם הזדמנות מהירה להפוך לשחקן מוביל, אפשרות שהייתה מסובכת יותר בקבוצה גדולה. הליגה בארצות־הברית תתחיל לקראת סוף דצמבר וצפוי לו עומס גדול, אבל זה משהו שהוא כבר רגיל אליו. יהיה מסקרן לראות איך הם יקבלו אותו ואיך הוא ישתלב. שלוש עונות טובות שם יפתחו בפניו את הדלת למקומות גבוהים יותר".
מה בעיניך הופך את אבדיה לשחקן מיוחד כל כך?
"יש לו רמה אתלטית גבוהה, ראיית מגרש נהדרת, הוא מצוין במשחק ריצה, ולא פחות חשוב – בעל אהבה גדולה למשחק ומוסר עבודה נהדר. הוא כבר הרבה מעבר לפוטנציאל ענק, כי בשנתיים האחרונות הוא הוכיח את עצמו לא מעט".
זה כישרון שנולדים איתו, או שאפשר לפתח במהלך השנים?
"לשחקן כמו אבדיה יש דברים שאתה לא יכול ללמד, אבל הוא הגיע לשלב הזה בקריירה אך ורק בזכות עבודה קשה יומיומית של הרבה שנים. אין כוכב בעולם, גם לא לברון ג'יימס או מסי, שיכול להיות בכושר מצוין בלי עבודה יומית קשה עם צוות שלם שתומך בו".
שרף, שיחגוג בחודש הבא יום הולדת 69, נולד וגדל בתל־אביב. "בגיל 12 הגעתי לבית מכבי בתל־אביב, הצטרפתי לקבוצת הילדים ונקשרתי לענף", הוא מספר, "שנתיים לאחר מכן מכבי שלחה אותי ואת פיני גרשון, ששיחק איתי, לקורס מדריכים, והתחלתי לאמן ילדים בקט־סל ואז בנוער. עבדתי בנבחרת אזורית שהוקמה, בנבחרת הקדטים, שתי קדנציות בנבחרת הנוער ועבדתי גם בתור עוזר. אהבתי את מה שעשיתי, הדברים עבדו עבורי לא רע והכדורסל הפך לחלק גדול מהחיים שלי. מעולם לא קיבלתי דבר במתנה, לא נולדתי עם כפית של זהב בפה וכל מה שהגעתי אליו הוא בזכות עבודה קשה".
"צריך לקבוע סטנדרטים ברורים מי יכול לבוא לאמן בארץ ומי לא, מבחינת הרזומה שלו – אבל למשרד הספורט יש כנראה את כל הזמן שבעולם, ועד שמישהו יתעורר יהיו פה כבר עשרים מאמנים זרים"
שרף, שזכה לכינוי הרס"ר בשל הקשיחות שלו, הפך למטאור בשמי הכדורסל הישראלי. הוא מונה למאמן ראשי במכבי תל־אביב לראשונה בגיל 32, ושנתיים לאחר מכן נכנס לקדנציה הראשונה מתוך שלוש בנבחרת ישראל, שאיתה העפיל שבע פעמים לטורניר אליפות אירופה. ב־1986 הוביל את הנבחרת למקום השביעי באליפות העולם בספרד, בהופעה שנייה והיסטורית של ישראל במעמד המכובד.
בין הקדנציות במכבי אימן שרף במגוון מועדונים נוספים בארץ, בהם הפועל ירושלים והפועל תל־אביב, ופרט לכך אימן בצרפת את לימוז', ביוון את אריס ופאוק סלוניקי, וברוסיה את דינמו מוסקבה וספרטק סנט־פטרבורג. "אני חי את מקצוע האימון כל הזמן, ממשיך ללמוד ולהתפתח, שומע הרצאות ורואה הרבה משחקים בטלוויזיה", הוא משתף, "היום הרבה יותר קל כי יש אינטרנט וערוצי טלוויזיה ומקבלים קישורים לצפייה. פעם היינו מקבלים קלטות וידאו, היינו מחכים שלושה שבועות כדי שנוכל לראות את גמר ה־NBA, על סרט שצולם בפילם ופותח במעבדה. בשלב מסוים היו בארץ כמה לוויינים של הצבא האמריקני, שהיה מעביר את השידורים בכמה מקומות בודדים בארץ, ואני ועכברי הענף כמוני היינו הולכים ורואים משחקים בשידור חי באמצע הלילה".
חוץ מסגנון המשחק, נראה שגם תפקיד המאמן השתנה. אתה מסכים עם ההנחה הזו?
"יש הבדל גדול בין מה שקורה באירופה, שם למאמנים יש עדיין יותר שליטה וכוח, כשמשמעת היא חלק בלתי נפרד מהדרישות המקצועיות, ובין מה שקורה בישראל. כאן התחושה היא של ברדק, ושפרקו כל עול. בעלי הקבוצות, שלחלקם יש מושג ולחלקם פחות, הפכו לגורמים חזקים שמתערבים יותר בצד המקצועי. היום יש גם שחקנים עם הרבה כוח, שקובעים מה יקרה בקבוצה, ולכל מקום יש את הפוליטיקה שלו".
מה דעתך על מעמד המאמן בישראל כיום?
"בשנים האחרונות הוא נמצא בקריסה. אם אתה רוצה מאמן שיהיה מחויב מסביב לשעון, זו חייבת להיות הפרנסה היחידה שלו, אבל ברגע שהיא תלויה בידיים של מישהו אחר זה הופך את הכול לבעייתי. אין כמעט מאמנים בארץ שעובדים באותו מועדון במשך כמה שנים, כי כאן רק התוצאה האחרונה קובעת, לא העבודה שאתה עושה לאורך זמן".
מה צריך לעשות לדעתך כדי לשפר את הכדורסל בארץ?
"הבעיה הראשונה קיימת באירופה כולה והיא קשורה למספר הזרים המוגזם שמותר לשתף בכל קבוצה. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להקטין את המספר שלהם במפעלים האירופיים, כי בכל מדינה זה פוגע בשחקן המקומי. מעבר לזה יש תחלופה גדולה מדי של שחקנים, שמקשה ליצור תלכיד קבוצתי מצד אחד והזדהות של האוהדים מהצד השני. בשנים האחרונות האיגוד, יחד עם פיני גרשון, עושים עבודה טובה, אבל עדיין חסרים לנו צעירים מקומיים שיצליחו להשתלב בליגה. המציאות הכללית כרגע מאוד מורכבת כי בגלל הקורונה להרבה קבוצות יש בעיות תקציב, והשאלה היא כמה זמן נמשיך לסבול מהנגיף המנוול הזה שפוגע בכולנו".
רשמים מהקורונה
שרף בעצמו נדבק בחודש שעבר בקורונה, שהשביתה אותו לכמה שבועות. "מהרגע הראשון הייתי זהיר. הלכתי לכל מקום עם מסכה, לא ראיתי את הנכדים במשך תקופה ארוכה, לא הלכנו למסעדות וחתונות, ובסגר הראשון אפילו לא יצאתי מהבית להליכות היומיות שלי. בכל יום צעדתי במרפסת שלנו הלוך חזור 7.5 קילומטר", הוא משחזר, "במקביל, המשכתי לעבוד והלכתי לשדר משחק בטלוויזיה. ישבנו בריחוק, הייתה בינינו מחיצה אבל לא שידרתי עם מסכה. ארבעה ימים מאוחר יותר, השדר שהיה איתי כתב לי שהוא מתנצל אבל גילה שיש לו קורונה ושאני צריך להיכנס לבידוד. באותו ערב אשתי רונית אמרה לי שאני רותח, וכשמדדתי חום גיליתי שיש לי 39.5 מעלות".
שרף ואשתו נבדקו וגילו ששניהם חולים, ומשם החלו הדברים להסתבך. "בשלב מסוים הלכתי למיון לכמה שעות, ושם אבחנו שיש לי דלקת ריאות ושלחו אותי הביתה. אני בגיל המסוכן, רואה כל הזמן מה קורה מסביב וחששתי מאוד שלא אצליח לצאת מזה. המחלה החלישה אותי מאוד, אבל בסופו של דבר אחרי שלושה שבועות וחצי התחלתי להתאושש. הרבה גורמים בעולם הספורט ידעו שאני חולה, קיבלתי מאות הודעות טקסט וכולם אמרו לי שאני חזק ואצא מזה, אבל לא באמת היה לי מה לעשות מול המחלה הזאת".
איך אתה מרגיש היום?
"אני מרגיש טוב מאוד, התאוששתי לחלוטין, אני לא חווה שום תופעות לוואי וחזרתי כבר לקצב ההליכה היומי הרגיל שלי. אני ממשיך לשמור, כי אף אחד לא אומר לך לכמה זמן אתה מחוסן. ראיתי את הנכדים אבל אין חיבוקים ואין נשיקות, אני ממעט לצאת מהבית ואם אני נפגש עם מישהו אני יושב מולו בריחוק עם מסכה".
"וושינגטון היא קבוצה צעירה בבנייה מחודשת, דני אבדיה יהפוך במהרה לחלק מרכזי בתהליך ויש סיכוי שגם יפתח בחמישייה. הוא מוכשר מאוד עם מוסר עבודה גבוה, ולדעתי תהיה לו שם הזדמנות להפוך לשחקן מוביל. שלוש עונות טובות שם יפתחו בפניו את הדלת למקומות גבוהים יותר"
מהחוויה שלך, איך מטפלים בקורונה בארץ?
"הרעיבו את מערכת הבריאות בארץ במשך הרבה מאוד שנים, וזו בעיה. אם אתה נשאר בבית, אין מי שיטפל בך. מדברים איתך מקסימום בטלפון, ואם צריך שולחים אותך לחדר מיון או אומרים לך לקחת אקמול. מצד שני, בבית החולים תל־השומר טיפלו בי יוצא מהכלל, וכל הכבוד להם".
נראה שקשה לגרום לציבור הישראלי לשמור על הכללים כדי למנוע הדבקה.
"אי אפשר להכליל, יש רבים ששומרים ויש כאלה שלא. הבעיה היא שרבים מתמודדים עם בעיות כלכליות חמורות ועם ילדים שיושבים כל היום מול המסך ומי יודע מתי יראו בית ספר. זה גורם גם להשבתה של כל הדורות הצעירים בספורט, ואני מקווה שלא נשלם על זה מחיר כבד בהמשך. הספורט גם מפתח את הגוף ונותן ערכים, ומרחיק את הילדים מישיבה מול הטלוויזיה כל היום".
כיום שרף הוא פרשן בתוכנית הספורט ברדיו 103FM ובאתר ONE. עד שפרצה מגפת הקורונה הוא העביר הרצאות מדי פעם ואימונים אישיים לשחקנים צעירים. פעם בשבוע הוא מדריך בקורס המאמנים במכון וינגייט, שמתנהל כרגע אונליין דרך זום. "התרגלתי כבר לזום, לא הייתה לי ברירה. אני מעביר את השיעורים שלי שם, מתראיין לכל מיני פודקאסטים שמזמינים אותי, ויש לי בסך הכול הרבה שעות מסך כרגע".
לא פוליטיקאי
לפני מספר שנים חבר שרף יחד עם שאול אייזנברג ואורנה אוסטפלד לסיעת עוז, שזכתה לייצוג מכובד בהנהלת איגוד הכדורסל והפכה בה לאופוזיציה לוחמנית. בשלב מסוים אמור היה שרף להתמנות לראש האגף המקצועי של האיגוד, מינוי שלא יצא בסופו של דבר לפועל. "הסכמתי לקחת את התפקיד ולוותר על הפוליטיקה בשביל הכדורסל, אבל משכו אותי לאורך תקופה ארוכה שבה ויתרתי על הצעות עבודה, כולל מאירופה. עשו לי כל מיני טריקים ושטיקים ובסוף נתנו את התפקיד לפיני גרשון", הוא נזכר בכאב, "אני חושב שנעשה לי שם עוול ושהענף מפסיד, אבל אני לא מתאים למערכת הזאת, אין לי תכונות של פוליטיקאי ולא אנסה יותר. נפגעתי, זו הייתה אכזבה אבל גם משהו שעזבתי ואני מעדיף שלא לחזור אליו. אני מאמין שאנשי מקצוע צריכים להוביל את הכדורסל בארץ, אבל זה לא בשליטתי".
מה מבחינתך רגע השיא בקריירה?
"אני לא מאמין ברגע אחד. קרו לי הרבה דברים טובים לאורך השנים, תארים, ניצחונות גדולים ולא צפויים. בזכות הכדורסל גם הכרתי את אשתי, שהייתה כדורסלנית, והיו הרבה רגעי שיא".
יש משהו שאתה מצטער עליו?
"עוד לא גמרתי את הקריירה, וכשאסיים אותה אולי אשב לכתוב ספר ואזכר בכל הדברים הטובים והרעים שקרו לי. האימון חסר לי מאוד, ואני בתקווה שאקבל בשלב מסוים את ההצעה הנכונה שתגרום לי לשוב למגרשים".
למה שלא תנהל איזו אקדמיה לנוער ותקדם את הדור הצעיר?
"אין בדיוק אקדמיות בארץ, אבל גם אף אחד לא הציע לי משהו כזה. אם יציעו, אשמח להקשיב".
אתה מתגעגע לפעמים למוני פנאן?
"ודאי שכן. מוני היה חבר אישי קרוב שלי ואני מתגעגע אליו. אני שמח שילדיו עושים חיל והלוואי שימשיכו להצליח".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. יש לי אישה ומשפחה טובה, יש לי נכדים נהדרים וטוב לי".
