אבל ירד שלשום על עולם הספורט עם מותו של דייגו ארמנדו מראדונה מדום לב, והוא בן 60. מראדונה, מהכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה ובלי ספק המרגש והצבעוני מכולם, עבר לפני כשלושה שבועות בהצלחה ניתוח להוצאת קריש דם ממוחו. לאחר שהתאושש נשלח לביתו, ושם מת כתוצאה מאירוע לב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
הורסי מסיבות: הטרולים שמודעים לגמרי לטרוליותם
עלילה לא מהסרטים: לוחם מוסד נגד הגרעין האיראני
תוכנית ברקת: פיתוח לשני מיליון נפש ביו"ש
מראדונה, שרק לפני שבועות ספורים חגג יום הולדת 60, נולד בלנוס אך גדל בוויז'ה פיוריטו, פרוור עני בחלקה הדרומי של בואנוס־איירס, בירת ארגנטינה. הוא גדל בעוני, עם שלוש אחיות ושני אחים. מהרגע שהחל לשחק כדורגל, בגיל צעיר מאוד, היה ברור לכולם שמדובר בכישרון נדיר. שמה של קבוצת הילדים הראשונה שלו היה "הכוכב האדום". לאחר מכן הקים עם חבריו קבוצה חדשה בשם לוס סבוז'יטס (הבצלצלים), שבהמשך הפכה לקבוצה במחלקת הנוער של ארגנטינוס ג'וניורס.
הכישרון של מראדונה, שכלל יכולת כדרור מרהיבה, מסירות אמן ויכולת כיבוש גבוהה, הוביל אותו עוד לפני יום הולדת 16 להופעת בכורה בקבוצת הבוגרים של הג'וניורס, ב־20 באוקטובר 1976 – אירוע שהפך אותו לצעיר ביותר שמשחק בליגה הבכירה בארגנטינה. השיא הזה נשבר רק ב־2003 בידי סרחיו אגוארו, שגם התחתן עם דלמה, בתו הצעירה של מראדונה, והפך אותו לסבא.
במהלך הראשון בקריירת הבוגרים של דייגו הוא העביר את הכדור בין הרגליים של שחקן בשם חואן קבררה, שלימים נהיה דמות מוכרת בזכות המהלך הזה. יכולותיו הגבוהות גרמו לצופים רבים להגיע אפילו לאימוני הקבוצה. אחרי שכבש 116 שערים ב־166 הופעות, נרכש ב־1981 בידי בוקה ג'וניורס הגדולה, בתמורה לסכום של 1.5 מיליון דולר. קבוצת הפאר הארגנטינית נהנתה מהגאון הצעיר עונה אחת בלבד, שבה הוביל אותה לאליפות. בסיומה עבר לתחנה הראשונה באירופה, במדי ברצלונה, ששילמה בעבורו 4.5 מיליון דולר, סכום שיא באותם ימים.
השנתיים בקטלוניה לא היו מרשימות במיוחד לכישרון הצעיר. הוא אמנם זכה בגביע ובגביע הסופר־קאפ, בניצחון יוקרתי על ריאל מדריד, אבל פציעה קשה בקרסול, מחלת צהבת, תגרת ענק שהיה מעורב בה בסיום משחק על גביע המלך וסכסוך עם בכירים בקבוצה הובילו לסיום דרכו שם, עם 38 שערים ב־58 הופעות בלבד.
התחנה הבאה הייתה מפתיעה, שכן מדובר היה בנאפולי, עד אז קבוצה קטנה נטולת תארים בדרומה של איטליה, ששילמה סכום שיא של 7.5 מיליון דולר – שמומנו ככל הנראה מכספי מאפיה מקומית – כדי לזכות בשירותיו. החיבור המקצועי בין הצדדים הפך להצלחה אדירה. הקבוצה הקטנה, הענייה והמקופחת החלה לגלות דומיננטיות מול מועדוני פאר מקומיים כגון יובנטוס, מילאן ואינטר, ובהמשך גם מול אריות אירופה. בשבע עונות במועדון הדרומי הוביל מראדונה את הקבוצה לזכייה בשתי אליפויות איטליה, בשתי סגניות, בסופר קאפ ובגביע אופ"א היוקרתי.
מלך כמו פלה
לצד ההצלחה הקבוצתית, חלומו הגדול של דייגו היה להוביל את נבחרתה של ארגנטינה להצלחות בינלאומיות. ב־1978, אז אירחה הנבחרת את הטורניר וזכתה בתואר בפעם הראשונה, לא חשב מאמן הקבוצה, ססאר לואיס מנוטי, שמראדונה בן ה־17 בשל עדיין ללבוש את המדים הלאומיים, עלבון שלקח לדייגו שנים להתגבר עליו. לאחר מונדיאל מאכזב בהשתתפותו ב־1982 בספרד, הגיע מראדונה בשיא הכושר למשחקי מקסיקו, 1986, ובסיום הטורניר נהיה רשמית המלך הבלתי מעורער של הכדורגל העולמי, שמוזכר בנשימה אחת עם אגדה כמו פלה הברזילאי, כזה שנמשיך ליהנות מביצועיו לנצח. לאורך הטורניר כולו הציג מראדונה יכולת אישית יוצאת דופן, שכללה ארבעה שערים ברגעי ההכרעה ובישול בגמר שחתם על ההישג כולו. שניים מהשערים נכבשו ברבע הגמר מול אנגליה, באחד המשחקים הגדולים אי־פעם. הראשון, שזכה לשם הנצחי "יד האלוהים", היה שער שבו השתמש בידו בלי שהשופטים יבחינו בכך, ואת השני כבש לאחר סלאלום אדיר לאורך המגרש, שבו עבר שישה שחקנים בדרך, במה שנחשב עד היום לשער הגדול ביותר שהובקע בגביע העולם.
בסופו של דבר סחב מראדונה נבחרת בינונית למדי עד למשחק הגמר, שם פגשה ארגנטינה את נבחרת מערב גרמניה והובילה 0:2. אחרי שהגרמנים השוו הגיע הרגע של מראדונה. הוא מסר בדקה ה־86 מסירת אמן לחורחה בוצ'רוגה, ובוצ'רוגה כבש את שער רהניצחון והעניק לארגנטינה גביע עולמי שני בהיסטוריה. מראדונה הניף את הגביע כקפטן הקבוצה, זכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר והפך רשמית לאגדת כדורגל.
מראדונה המשיך את המומנטום מגביע העולם בהצלחות אדירות עם נאפולי. אחד האוהדים אף ריסס בצבע בבית קברות מקומי את המשפט "אתם לא יודעים מה הפסדתם".
אבל עם ההצלחה הגדולה, הכסף והתהילה, מתחת לפני השטח החלו הדברים להתפרק לגאון הארגנטיני. הקשר מול המאפיה הנפוליטנית, הקאמורה, לא הסתכם רק בתשלום דמי המעבר שלו והמשכורת החודשית. החיבור עם אנשי המאפיה הוביל אותו לשימוש יומי ולהתמכרות לקוקאין, שבו החל להשתמש כבר בימיו בברצלונה. התמכרות זו המשיכה ללוות אותו כל חייו. נוסף על כך, נודע על קשרים בעייתיים עם נשים והתנהלות שרחוקה מאוד מזו שמצופה מספורטאי מקצוען.
נסיך הגאות והשפל
ההתנהלות הזאת חשפה את הצל האפל של מראדונה וגם פגעה ביכולתו על המגרש. בגביע העולם ב־1990 עוד הצליחה ארגנטינה להעפיל שוב לגמר, עם כדורגל מכוער ויכולת בינונית של דייגו, שנראה בעיקר עצבני. אחרי ההפסד בגמר, מול אותה גרמניה, מירר דייגו בבכי ונראה ששם גם החל לאבד כיוון. הקוקאין והמסיבות נהיו הגורם המרכזי בחייו. הוא נתפס קונה קוקאין באיטליה, נקנס בסכום עתק והושעה מהכדורגל ל־15 חודשים, שבמהלכם עזב את נאפולי בטריקת דלת.
מראדונה חלם לשוב למסלול במונדיאל 1994 בארה"ב, אבל בדיקת סמים גילתה שהשתמש בחומרים ממריצים, והוא הושעה מיד. הוא סיים את הקריירה הבינלאומית עם 91 הופעות ו־34 שערים. שלוש מההופעות האלו היו מול נבחרת ישראל. ב־1986, במשחק הכנה למונדיאל, ניצחה ארגנטינה 0:3, וזכייתה אז בגביע הפכה את הגעתה של ארגנטינה אלינו לפני טורניר גביע העולם למסורת. במפגש השני, ב־1990, ניצחו הארגנטינאים 2:7, עם צמד של מראדונה. ב־1994 ניצחו 1:2 עם שער אחד שלו.
במהלך משחקי רוסיה, 2018, נפגש מראדונה עם מחמוד עבאס ופרסם תמונה משותפת של השניים באינסטגרם, שבה הביע תמיכה במדינה פלסטינית ואף הגדיר את עצמו פלסטיני. נוסף על כך, הביע מראדונה בהזדמנויות רבות את שנאתו לממשל האמריקני, ולאורך השנים רקם קשרים חמים עם דיקטטורים כגון פידל קסטרו והוגו צ'אבס, בנוסף למנהיגים כגון מחמוד אחמדינג'אד האיראני.
את שנותיו האחרונות בקריירת המשחק העביר בסביליה הספרדית, ואז בקבוצות ניואלס אולד בויס ובוקה ג'וניורס מארגנטינה. ב־1997 פרש סופית מכדורגל. במהלך הקריירה זכה גם בשלל תארים אישיים, כולל כדורגלן וספורטאי השנה והמאה בארגנטינה, כדור הזהב של גביע העולם, מלכות השערים באיטליה ורבים נוספים.
לאחר הפרישה ניסה את מזלו בתחום האימון. הוא הוביל כמה קבוצות בארגנטינה, באיחוד האמירויות, בדובאי, בבלרוס ובמקסיקו, אך רוב הקדנציות שלו כמאמן היו קצרות ולא מוצלחות. את קדנציית האימון הארוכה ביותר עשה בנבחרת ארגנטינה, שם עבד בשנים 2008־2010, בין השאר עם מסי הצעיר, והוא התקשה מאוד לפרגן לו. לאחר שהובס עם ארגנטינה בשלב רבע גמר המונדיאל, 4:0 בידי גרמניה, סיים את תפקידו גם שם.
לאורך השנים המשיך מראדונה לסבול מבעיות בריאות בעקבות ההתמכרות שלו. ב־2005 עבר ניתוח לקיצור קיבה ונכנס למכון גמילה בקובה לאחר ששקל 110 קילוגרמים. בד בבד, במשך עשרות שנים נחשב דייגו לכוכב עולמי ענק ולאייקון תרבותי. נכתבו עליו מאות מאמרים ועשרות ספרים, הופקו כמה סרטים וסדרות טלוויזיה והוא עצמו הנחה תכנית אירוח מצליחה.
בארגנטינה, שם הוכרזו שלושה ימי אבל לאחר מותו, סוגדים לו עד היום ברמה משיחית כמעט, כולל כנסייה שהוקמה במיוחד לכבודו. בשנה שעברה, כאשר חזר לתקופה קצרה לאמן בקבוצת חימנסיה לה פלאטה, קבלת הפנים יוצאת הדופן שהמתינה לו הזכירה לכולם את המעמד הנצחי שהוא זכה לו. גם האמבולנס שלקח אותו מביתו לדרכו האחרונה לווה באלפי מעריצים.
המשברים האישיים של מראדונה ובעיות הסמים, האלכוהול והמשקל העודף, שהתבטאו לפרקים גם בהתנהגות מוזרה ופרועה, כמו ביציעים במשחקה של ארגנטינה במונדיאל האחרון ברוסיה, לא פגעה באהדת ההמונים אליו ובמעמדו כאגדת כדורגל. בעבור דור שלם שראה את ביצועיו בזמן אמת, הוא היה ויישאר קוסם של המשחק בדרגה הגבוהה ביותר.
