יזם ישראלי צעיר ולא מוכר נחת בעמק הסיליקון האמריקאי במפנה המילניום, וביקש למכור תוכנה חדשנית שפיתח בתחום ניהול הזהויות לחברת הענק CA. שוב ושוב ביקש להיפגש עם סמנכ"ל המכירות של החברה, ושוב ושוב נתקל בדחייה ובסירוב. גם כאשר הצליח סוף־סוף לתאם פגישה עם הסמנכ"ל, התקשרה מזכירתו וביטלה את הפגישה לרגל נסיעת עבודה דחופה של הבוס לסיאטל. היזם הצעיר לא ויתר, נסע לשדה התעופה, קנה כרטיס טיסה, התייצב תוך כמה שעות במשרדי חברת CA בסיאטל, וביקש לקיים את הפגישה המתוכננת עם סמנכ"ל המכירות. כך הצליח להכניס רגל עקשנית בדלת החברה. אך בצעד הנועז הזה לא היה די.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזדמנות בקורונה: להחזיר לישראל את המוחות שברחו
– כך הפך הרב נריה את המוזיקה לחלק מעבודת ה'
– שולחן העבודה הלאומי: המיזם לשימור מורשת חכמי המשנה
בעקבות הפגישה התחילה הנהלת החברה להתייחס לצעיר האנונימי והחצוף, שהציע פתרון בתחום יקר במיוחד, שהיעדרו גרם לחברה הפסד של עסקאות רבות. אלא שלחברות גדולות יש הליך בירוקרטי מסורבל וארוך שבמסגרתו בוחנים הצעות חדשות. מהר מאוד הבין היזם שמשם לא תצמח לו ישועה. בין התהליכים הארוכים, הפוליטיקה הארגונית והאינטרסים, עלולים הוא והתוכנה שלו להיעלם. ישב וחשב איך עוקפים את התהליך מבלי לשבור את הכלים ומבלי לאבד את הקשר עם החברה. הפתרון שעלה בדעתו היה להתחיל מלמטה, מהשטח, ולפנות למנהל מכירות אזורי, בניגוד לכל הכללים. לאחר עבודה מאומצת מצא אחד כזה, ושכנע אותו להקדיש לו שעה להדגמה של המוצר. מנהל המכירות התלהב. בחודשים הבאים ראה כי מכירותיו עולות בעקבות שילוב המוצר החדש, והחל לספר עליו לחבריו.
בשלב כלשהו היתרון בשילוב התוכנה החדשה במוצרי החברה היה כה מובהק, עד שמנהל המכירות הארצי של תחום אבטחת המידע לחץ על הנהלת החברה לעשות הכול על מנת לשלב את הפתרון שפיתח היזם הישראלי כחלק אינטגרלי מהמוצר של CA. זה התגלה כהצלחה גדולה, וסייע לחברת CA להגדיל את עסקאותיה בתחום במאות אחוזים. היזם הישראלי הצעיר עוד לא הרהר אז בקשר שבין התנהלותו היזמית הלא שגרתית ובין אברהם אבינו ומשה רבנו. תובנה שתתחדד אצלו בחלוף השנים.
קווי אשראי בדרך המשי
פגישתי עם נתאי אלוש מתקיימת כעבור שנים הרחק מחופי קליפורניה, על רקע רצועת חוף ישראלית יפהפייה של הים התיכון. "אם הייתי ממשיך לנסות לפעול מול CA בדרך המסורתית", מחייך אלוש, "כנראה לא הייתי נמצא היום במקום שאני יכול לספר לך את הסיפור הזה כסיפור הצלחה".
נתאי אלוש־אבן (58) מכר זה מכבר את חברת התוכנה שלו, וכיום הוא בעלים של מפעל לייצור יריעות פלסטיק טכניות הממוקם בעוטף עזה. בצעירותו למד רפואה, אך החליט שלא לעבוד בתחום. בין השנים 1994־2010 הקים כמה חברות תוכנה, שחלקן הצליחו יפה. במסגרת אחת מהן הגיע לעמק הסיליקון, שם חי עם משפחתו במשך למעלה משש שנים.
"את עמק הסיליקון אפשר לדמות לקערת שמרים ענקים התוססת ללא הרף, עמוסה לעייפה באנרגיה יצירתית חסרת מעצורים", הוא אומר. "האווירה היא של מרוץ מטורף ומתמיד, אבל גם של שיתוף ופתיחות רעיונית ואישיותית. כולם טרודים בבניית קואליציות, גיוס שותפים, עובדים, הון, חברי דירקטוריון ואיתור טכנולוגיות. פתיחות וחדשנות, יצירתיות, עקשנות, עבודה קשה, יכולת בניית צוות, אופטימיות, השתנות מתמדת ומוכנות לקחת סיכון – הם המפתחות להצלחה.
"שמחתי לגור שם, אזור מקסים ואנשים נהדרים. הרגשתי שסוף סוף אני כבר לא עוף מוזר, מקשיבים לרעיונות המשוגעים שלי… חשבתי שהגעתי לגן עדן. ואז הסתבר לי שלגן העדן הזה אין ריח. כמו מלון שבעה כוכבים, שלמרות כל הטוב והשפע אתה רוצה לחזור בסוף הביתה. מקום שבו למרות שכולם כל כך דומים לי לכאורה, אני לא מצליח למצוא איתם שפת נפש משותפת.
"כמי שגדל בבית מסורתי וחי רוב חייו הבוגרים בישראל, התקשיתי שלא לחוש בהבדל בין השבוע בישראל, שבו יש הפסקה אמיתית בשבת, ובין העולם חסר המנוחה בעמק הסיליקון. תחושת המרוץ חסר המעצורים על גלגל ענק חסר נשמה הייתה לי קשה מאוד, ועוררה בי געגוע ליהדות. התברר שהייתה לי תחושת זהות יהודית עמוקה, שכל עוד שהיתי בארץ אפילו לא הרגשתי בה, אבל בחו״ל היא נעשתה מאוד ברורה. וכאן התחיל המסע חזרה לקידוש של שבת, לבית הכנסת הקהילתי, לחגי ישראל, מסע שנמשך היום בלימודי בית מדרש במכינת "רוח השדה" פעם בשבוע ומתעצם עד עצם היום הזה".
העילה לפגישתנו היא מסעי האישי אחר היצירתיות והחדשנות היהודית, שעליו סיפרתי בכתבות הקודמות בסדרה. נתאי מספר לי על מסעו הפרטי, שהוביל אותו לעסוק בחיבור שבין יזמות וחדשנות למקורות היהודיים.
"תחושת הריחוק שחשתי בארה"ב הובילה אותי לחשוב על ההבדלים בין התרבות שבה גדלתי לתרבות המקומית. אחד ההבדלים המהותיים שמצאתי היה האופן שבו יזמים ישראלים פעלו והתבטאו, לעומת יזמים ממקומות אחרים בעולם. עקבתי אחר ההצלחות שלהם, והתחושה שלי הייתה שהיזמים הישראלים פועלים אחרת לגמרי משאר האנשים שפגשתי שם. הם עקשנים יותר, בוטים יותר, חוצפנים יותר, משוכנעים ביכולתם להצליח גם אם יש להם מעט ניסיון רלוונטי, מוכנים להתווכח עם כולם ולקחת סיכונים גדולים יותר. אני מודע לכך שיש באמירתי הכללה, אבל מטרתה היא להעביר את התחושה שלי ולא להציג תמונה אובייקטיבית של מה שקורה בעמק הסיליקון.
"אחרי שאפיינתי את ההבדלים שבין היזמים הישראלים לאחרים, שאלתי את עצמי האם המאפיינים השונים הללו הם ישראליים או יהודיים? האם מדובר ב'מדינת הסטרטאפ' או ב'אומת הסטרטאפ'? התחלתי לחקור את הנושא, והחיפוש הוביל אותי לגילוי המעניין שיהודים מאז ומתמיד התאפיינו כיזמים. כבר בעת העתיקה ובימי הביניים הם היו מגלי ארצות, סוחרים בארצות רחוקות, ממציאים. בהקשר של פיתוחי תוכנה קודמים שלי בתחום הכספים – יהודים בימים קדומים המציאו למשל את מכתב האשראי כדרך להתנהל עם סכומים גדולים של כסף ללא סכנה של שוד, והפכו אותו לכלי מרכזי במסחר בדרך המשי בין אירופה למזרח הרחוק. בזמן הווה נוכחתי לדעת שיהודים הם הקבוצה הדתית שמרוויחה הכי הרבה בארה״ב. גם שכיחות העצמאים בקרבם היא הגבוהה ביותר.
"הבנתי שלא מדובר בתופעה ישראלית אלא בתופעה יהודית, שפשוט באה לידי ביטוי בצורה מרוכזת במדינת ישראל. לאחר שמצאתי שהיזמות היא תופעה יהודית ביסודה, שאלתי את עצמי על מקורה. עברתי דרך ההסברים המקובלים של מגבלות ופוגרומים, אבולוציה וסלקציה, קידוש הלימוד, הגבלות העיסוק, הבדלים גנטיים ועוד. ולצערי, למרות שכל הגורמים הללו הם בפרוש קטליזטורים, מצאתי עמים אחרים שעברו תהליכים דומים ולא אימצו את הגישה היזמית של עם ש'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ', ושהאתוס שלו הוא 'אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש'.
"החלטתי לנסות ולחפש את המכנה המשותף הבסיסי ביותר לכל היהודים, את אותו קודקס או מעיין נובע שיכול להיחשב כמקור לתרבות ולהתנהלות היהודית, ופניתי לתורה. למה חומשי התורה דווקא ולא גמרא? כי את התורה שמעו כמעט כל היהודים פעם בשבוע, או לפחות פעם בשנה, והמסרים הטמונים בה מחלחלים לתודעה במודע או שלא במודע, בעוד שאת הגמרא למדה אליטה מצומצמת. למרבה הפלא, כשקראתי את התורה כסיפור פשוט, כסיפור שאני מספר לילדיי לפני השינה, הסתבר לי שדמויות המופת בתורה היו יזמים אמיתיים, ושהטקסט כולו מנסה לחנך להתנהלות יזמית במציאות".
היוזמה מרפאת עולם שבור
לפי אילו קריטריונים אתה קובע שדמויות מסוימות הן בעלות אופי יזמי? מיהו יזם? מה הם המאפיינים של יזם מצליח?
"זו שאלה חשובה, שרבים מתבלבלים בה. האם יש הבדל בין ממציא ליזם? בין מדען ליזם? בין אמן ליזם? לדעתי ההבדל הוא מובהק. להבדיל מאמן, שהמניע שלו הוא הצורך הפנימי לבטא את עצמו, היזם מתחיל תמיד בהסתכלות על המציאות והמניע שלו הוא הצורך לתקן את השבר, לשפר את הקיים או למצות את ההזדמנות הריאלית. הוא לא מסתפק בגילוי המדעי או בהמצאה, אלא ממשיך במסע המתיש למימושם, כדי לפעול בתוך המציאות ולהשפיע עליה.
"יזמות יכולה להיות בכל תחומי החיים. היא אינה תחום מקצועי, היא לא דיסציפלינה לימודית, לא גישה עסקית ולא תחום של פעילות. יזמות היא תפיסת מציאות ייחודית – המסתקרנת ומתעניינת במה שקורה סביבה, מנסה להבין אותו, מאפיינת בחדות את החסר, מדמיינת מציאות משופרת ומגדירה מה דרוש על מנת ליישם את המציאות המדומיינת, ופועלת למימושה. התפיסה היזמית מכילה אמונה פנימית חזקה בנכונות הדרך, ותחושת מסוגלות עצמית גבוהה; מבינה שהדרך כוללת סיכונים ופועלת לניהולם, אבל הסיכון לא מרתיע אותה מלצאת לדרך. היא פתוחה מחשבתית להחליף דרכי פעולה, מבלי לאבד את המצפן; לומדת מכישלונות ורותמת אחרים להצטרף למסע".
מה ההשקה שמצאת בין התכונות והמאפיינים האלה לדמויות התנ"כיות, למקורות היהדות?
"יזם הוא אדם שלא מוותר, לא נכנע למציאות או לסמכות, לא מתייאש. יזם הוא בעצם 'אדם מתווכח'. היזם המוצלח מתווכח ומתעמת עד שישכנע ויוכיח את צדקתו. יש שלושה רכיבים בסיסיים שמרכיבים בעיניי את 'הווכחנות היזמית': הרכיב הראשון, הוא היכולת והנכונות לצאת נגד מוסכמות ותפיסות מקובלות, התכונה השנייה היא הנכונות לצאת נגד סמכות, והרכיב השלישי הוא הנכונות להתווכח על גבולות היכולת. יזמות, בתמצית, היא הנכונות להיאבק על גבול האפשר והייתכן, ולמתוח את מה שעד אתמול היה ברור שהוא מן הנמנע. ל'אדם מתווכח' נדרשים שלושה תנאים: אמת פנימית, שהיא אמונה עיקשת בצדקת הדרך וביכולת להצליח; מיומנות אישית ונפשית לעמוד בתקיפות כנגד מי שסבור אחרת; ונכונות לשלם מחיר – קבלת האפשרות שהוויכוח יסתיים בדחיה, באי־הצלחה ואולי אפילו בהרעה של התנאים העומדים לרשותו.
"הדת מבוססת במידה רבה על ציות וכניעות. לכאורה התורה אמורה להעדיף את דמותו של האדם הצייתן והכנוע שאינו שואל שאלות, אבל כשמתבוננים בדמויות התורה מגלים את ההפך. הדמות בחזית היא דמותו של 'האדם המתווכח'. דמויות המופת בתורה פועלות בצורה יזמית מובהקת, והטקסט גומל להם ברוחב לב. שוב ושוב אפשר לראות מאפיינים המתאימים במובהק להתנהגות יזמית, כגון החוצפה והיציאה נגד סמכות, גם כשהסמכות חזקה בהרבה מהמתווכח או מהמורד.
"אברהם, למשל, עוזב את כל מה שיש לו והולך אל הלא נודע, כשהוא מאמין שמה שקיים שגוי ויש צורך בשינוי, ואת השינוי הוא לא יכול לממש במקום מגוריו. התובנה הזו לא גרמה לו לייאוש והוא לא ויתר על החלום בגלל הקושי, אלא קם ועזב הכול כדי לנסות לממש את החלום במקום אחר. את הריב בין רועיו ובין רועי לוט הוא פותר בשכל פשוט, למרות שהוא בעל הכוח; במפגש עם פרעה ועם אבימלך הוא משתמש בתחבולה על מנת להיחלץ ממצב מורכב, והטקסט מתגמל אותו בכך שהוא יוצא משני המפגשים ברכוש גדול. אברהם לא מהסס לנהל משא ומתן עם האל בעצמו ולהוכיח אותו באופן בוטה וישיר.
"לאורך כל הסיפור אברהם מפגין אמונה פנימית, נחישות והתמדה, מוכנות לקחת סיכונים, פתרון בעיות בדרך יצירתית, ניתוח מדויק של המצב ובחירה נכונה של דרכי פעולה, הבנה של הטבע האנושי ולקיחתו בחשבון, הימנעות ממאבקים מיותרים גם כשכוחו עדיף, ומוכנות להילחם עד הסוף כשנדרש. הוא מוכן להתעמת עם סמכות ולקחת כל פעם סיכונים מחדש. ואפשר להמשיך ולהזכיר דוגמאות כמו המאבק של יעקב באיש האלוהים במעבר יבוק; יוסף המעז לעמוד מול פרעה למרות שהוא אסיר וגורלו בידיו; שפרה ופועה המיילדות שמערימות על פרעה; משה שמתווכח עם האל ואף שובר את לוחות הברית; בנות צלפחד שמתעמתות עם משה ועם אלוהים על חוסר צדק.
"אי אפשר שלא לראות כאן מסר תת־קרקעי, שהנחת היסוד שלו היא שאדם שמאמין בדרכו צריך להתווכח, מול סמכות אנושית ואפילו מול דברי האל בכבודו ובעצמו. מי שהמסרים האלה מחלחלים בו בכל קריאה של פרשת השבוע, חי בתחושה שאם אפשר להתווכח עם האל בטח אפשר להתווכח עם המומחה שאומר שאני טועה, ואנסה להוכיח גם לביל גייטס שלמרות שהוא חושב שהאפליקציה שלי לא מוצלחת היא עוד תצליח".
אני מניח שדמות היזם האידיאלית לא מתמצה רק בהיותו מתווכח.
"בוודאי. קיים למשל גם רעיון התחבולה. יזמים גדולים נוקטים בתחבולות. לא מהסוג שאמור לפגוע באחרים, אלא ניצול סיטואציות בדרך יצירתית לתועלת החברה או המוצר שהם מאמינים בו. התורה עשירה במעשי תחבולה שמתוגמלים ביד נדיבה. אברהם מתחבל את פרעה ואבימלך, רבקה ויעקב מתחבלים את יצחק, יעקב מתחבל את עשו ואת לבן, התחבולה של תמר מאלצת את יהודה להכיר בטעותו ועוד. תחבולה משלבת הליכה על הגבול, חשיבה יצירתית, מוכנות להסתכן, ושימוש בשכל ולא בכוח לפתרון בעיות.
"כמו הוויכוח, שעלול להיתפס כחוצפה וחוסר כבוד, גם התחבולה נתפסת בדרך כלל כהתנהלות שלא בדיוק עומדת בקו היושר וההגינות. למרות זאת התורה מתארת תחבולות רבות של גיבוריה וגם מציגה אותן באור חיובי. נראה כאילו התורה מחזקת ומעודדת את בעל התחבולה. התורה לא מיתממת. בעולם מורכב אדם נדרש לפעמים לתחבולה כדי לגבור על אויביו ולהשיג את מבוקשו. זה לא חלילה שכל מטרה מקדשת את האמצעים, אבל בלית ברירה נראה שהתורה מאפשרת לאדם החלש שידו על התחתונה להשתמש בשכלו, תוך שהוא מותח את מה שראוי ומותר לעשות, לפעמים עד מעבר לגבול".
מוטיב היזמות שאתה מזהה בטקסטים אולי משפיע על לומדי ושומעי התורה. איך ההשפעה הזאת מגיעה למי שלא גדל על הסיפורים הללו?
"זה הדי־אן־איי התרבותי שאנו יונקים וגדלים עליו. לא סתם יהודי עונה לשאלה בשאלה, בדיחות יהודיות הן בדיחות מתוחכמות כי זו התרבות, איפכא מסתברא אינה מוגבלת לבית המדרש. די לצפות בסרטיו של וודי אלן כדי לראות כיצד ההומור מושתת על תחכום, הפוך על הפוך ויצירת עולמות מומצאים. הדמיון היהודי, היצירתיות, פריצת המסגרות, הם מוטיבים תרבותיים המושרשים עמוק ושמקורם בטקסטים הללו. אלה מאפיינים של התרבות היהודית, וזו תפיסת המציאות הייחודית ליזמים, הרואה במציאות אתגר לפיצוח ולא גורל שנכפה משמיים".
סדנאות על חוצפה
ניכר שאלוש נרגש כשהוא מדבר על סיפורי התורה ודגמי התרבות שהם מבנים, בהקשר האופי היזמי ובכלל. אני מנסה להבין מה יש כאן מבחינתו, מלבד התשובה לתהייתו על אופיים המיוחד של היזמים הישראלים בעמק הסיליקון. אחרי שגילית את כל הדברים האלה, מה זה נתן לך? מה לקחת מזה?
"למעשה, רק כשחזרתי לארץ והתחלתי ללמוד ברצינות את הדברים האלה ולהקדיש יום קבוע בשבוע ללימודים בבית המדרש של המכינה, עם הרב אילעאי עופרן והרב איתמר חייקין, הבנתי באופן עמוק שכחברה אסור לנו לאבד את הנכסים האלה, את האוצרות התרבותיים האלה. אם לא נכיר ונעמיק בסיפורים האלה, שהם הדי־אן־איי שלנו, נחמיץ כלים חשובים מאוד שיכולים לתרום לנו המון באופן מעשי. אם החברה הכללית תהיה בורה ומנוכרת לזה, ישראל פשוט תהיה אחת ממאתיים וכמה מדינות בעולם ובשלב כלשהו תיעלם. כמו כל האחרים.
"נושא החינוך הוא בעיקר זה שבוער בי. התקווה שלי היא שהורים לילדים, החברים שלי, יראו בסיפורי התורה לא רק טקסט דתי שקוראים בבית הכנסת או לומדים בבית המדרש, אלא בעיקר טקסט שמלמד את ילדיהם כיצד להצליח בחיים, טקסט שרלוונטי ביותר לחיי היומיום שלנו. הרעיונות שבבסיס התורה וסיפוריה, והעיקרים שהיא מנסה לחנך אותנו אליהם, חיוניים על מנת שכל אחד מאיתנו יצליח למצות את הפוטנציאל שלו בעולם החול ולאו דווקא בעולם הקודש. הייתי רוצה לראות שהורים מספרים לילדיהם את סיפורי התורה לפני השינה, במקום או בנוסף לסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן, משלי אזופוס או סיפורים אחרים לילדים.
"אותם כלים יכולים כמובן להיות מיושמים בקרב מי שהם כבר יזמים ומפתחים. תרגילים מבוססי טקסט ותרגילי סימולציה יכולים לפתוח את התודעה למרחבים נוספים ולשפר כישורי יזמות ויצירתיות. נותנים למשל לצוותים כאלה להתמודד עם התחלת סיפורם של יעקב ולבן, ושואלים: מה אתם הייתם עושים? אילו שאלות הייתם שואלים את עצמכם? איך הייתם פועלים בתוך הסיטואציה הזו? מהם הזדמנויות והאתגרים? כיצד הייתם ממקסמים אותה? אחרי ההתמודדות האישית שלהם, מראים להם את הפתרון הגאוני של יעקב".
איך הסביבה שלך, שהיא לא סביבה דתית, מקבלת את הרעיונות שלך?
"אני מתעלם מההיבטים הדתיים, התאולוגיים, של הסיפורים, ומנושא המצוות. אני אומר לאנשים: יש כאן משהו שיכול להועיל לכם, לחשיבה שלכם, לחינוך הילדים שלכם לפעול במציאות ולהצליח. והוא שלכם. של התרבות שלכם.
"העברתי כמה הרצאות וסדנאות בנושא הזה, והתגובות מפתיעות. לדוגמה, העברתי סדנה לקבוצת הורים לומדים במכינת מבוגרים שנקראת 'לשתף עצמנו', שהתחילה בעקבות הרצון של הורים לנסות לטעום מהחוויה של ילדיהם במכינות. בשבוע הראשון שוחחתי על החוצפה כמוטיב מרכזי בתורה. הצגתי כמה סיפורים לעיונם וחילקתי אותם לקבוצות. כל קבוצה התבקשה לחלץ מהטקסטים התורניים את התכונות שלדעתם הטקסט מתגמל ואת אלו שלא. למרבה הפלא כולם חזרו עם רשימה מאוד דומה: אמונה פנימית, חוסר שקט, יצירתיות, פתרון בעיות בשכל ולא בכוח, התמדה, אופטימיות, קשיחות, מסירות, עצמאות, מוכנות לסיכון ועוד. לאחר מכן נתבקשו לחלץ מתוך הטקסטים את הדמויות שהטקסט לדעתם מעריך ומתגמל. מקבץ התכונות היה זהה ומשותף למקבץ הדמויות, וכולם מלמדים על גישה יזמית לחיים.
"האפקט של הכנת הרשימות האלה היה מפתיע. לא כך הם תיארו לעצמם לפני כן את דמויות המופת בתנ"ך. המשתתפים הדגישו שהחוויה הזאת פתחה בפניהם צוהר חדש, ושהומחשה להם החשיבות של שמירת 'הגנטיקה התרבותית היהודית'. כעת מדובר על בניית תוכנית המשך של לימוד סיפורי התורה, שמהם נחלץ את 'ארגז הכלים היהודי'.
"לשמחתי, דודי רייכמן, בכיר בתעשיית ההייטק בישראל שהשתתף באחת הסדנאות, כתב לאחר מכן שהסדנה על החיבור בין התנ״ך ליזמות הייתה מעוררת השראה: 'כולנו משייכים את הסטארטאפ ניישן לישראליות ולהישרדות שמלווים אותנו מתקופת השואה ועד מלחמות ישראל. נתאי פתח לנו צוהר חדש והוכיח בצורה שיטתית את הקשר בין גיבורי התנ״ך, תכונותיהם הבולטות והאופן היזמי שמאפיין אותנו היהודים מזה דורות רבים. היה די מדהים לראות איך התרבות הארגונית של עמנו נרקמת דרך סיפורים מקראיים, ואת התכונות שגורמות לנו להמשיך וליזום ולשאול שאלות. זהו הבסיס ליזמות יהודית'".
אז נראה שזו עוד יוזמה שהצליחה לך…
"אני באמת מאמין שרק הטמעה ממושכת של הערכים והמאפיינים המצויים בטקסטים המופלאים תאפשר לעם היהודי לשמור על הערך המוסף הייחודי שלו; לשמר את הגנטיקה התרבותית היהודית שהיא הנכס העיקרי של העם היהודי, והיא הכלי המשמעותי ביותר ביכולתו להמשיך ולהמציא, ליזום, ולשפר את העולם כולו. אבל כדי שזה יצלח, חיוני שנוכל למצות את הפוטנציאל שלנו. וזה אפשרי רק אם נעז, נחלום, נתחדש ללא הרף, לא בנוסח 'עולם ישן עדי יסוד נחריבה', אלא להפך – נלמד מהעולם הישן ונוסיף עליו נדבך חדש".
כתבה חמישית בסדרה תפורסם בשבוע הבא
הכותב הוא ראש התכנית לתואר שני באגדה במכללת אפרתה. מנחה סדנאות לכתיבה מדרשית, יצירתיות אגדית וחדשנות תלמודית
