חג החנוכה, שנמשך שמונה ימים, הוא החג הארוך ביותר בלוח השנה העברי, אבל זהו גם החג הכי פחות מוזכר בספרות חז"ל. בעוד שלכל יותר המועדים הקדישו חכמים מסכת משלהם, לחג החנוכה מוקדשים דפים ספורים בתלמוד הבבלי ותו לא. היו שפירשו את היעלמותו של חג החנוכה כניסיון של חכמים להשתיק נטיות מרדניות, כתגובת נגד לשלטונו האכזרי של ינאי, משושלת החשמונאים, או תוצאה של סדר יום שונה. אך מה חשב האיש ברחוב על חג החנוכה? האם הוא הדליק נרות? האם הכיר את סיפורי המקבים? עד לעת האחרונה לא הייתה לנו דרך של ממש לדעת. בפנינו היו מונחים רק חיבורי החכמים, והללו שתקו. גם הפיוטים לא גילו עניין מיוחד בפרטי האירועים. האומנם שכחה האומה את החשמונאים?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מאחורי הענישה החמורה בפרשת הגניבות בבסיס גיבור
– מעמד המורים לא מסתכם בגובה המשכורת
– "לרוב דמויות הקומיקס יש אמרה בסיסית שעומדת מאחוריהן"
בשנים האחרונות הולך ונחשף סמוך ליישוב חוקוק, שמעל הכינרת, בית כנסת מהמאה החמישית לספירה ובמרכזו פסיפס מרתק. לא אטעה אם אומר שזהו הפסיפס העשיר, המעניין והמגוון ביותר שנחשף עד כה בין בתי הכנסת בארץ, ואולי אף ביחס לפסיפסים אחרים. החפירות מנוהלות על ידי פרופ' ג'ודי מגנס מאוניברסיטת צפון קרוליינה שבצ'אפל היל, ושוע קיסליביץ' מרשות העתיקות.
הפסיפס מתאר סצנות שונות, כמעט כולן לקוחות מהמקרא – דור הפלגה, תיבת נח, יונה במעי הדגה, קריעת ים סוף ועוד. במוקד ענייננו יעמוד חלק אחד של הפסיפס (ספין, בעגה המקצועית), שמאז גילויו משך אליו תשומת לב בינלאומית. הספין נמצא סמוך לפתח הכניסה לבית הכנסת, והוא מעוצב כך שכל מי שנכנס לבית הכנסת רואה אותו מיד מולו.
מגינים עגולים ופילי מלחמה
הרצועה העליונה של הפסיפס מתארת עימות בין שתי קבוצות. מה טיב העימות? לכאורה, הלבוש הצבאי המובהק של הקבוצה הימנית והחרבות שבידי הקבוצה השמאלית אינם מותירים ספק: מדובר בעימות צבאי. ואולם אם כך, מה עושה הפר החייכן במרכז התמונה?
ואכן, חופרת האתר ג'ודי מגנס דחתה את האפשרות שמדובר בעימות צבאי. לדבריה, הפסיפס מתאר את המפגש בין אלכסנדר הגדול ובין הכהן הגדול. הדמות הימנית הגדולה היא דמותו של אלכסנדר הגדול. גלימת הארגמן, שריון המתכת והסרט הקשור לראשו (דיאדמה) הם לבוש מלכות הלניסטי מקובל. מאחוריו נמצאים חיילי הפלנקס עם המגינים העגולים ופילי המלחמה. אמנם בצבאו של אלכסנדר לא היו פילי מלחמה, אבל במרוצת הזמן היו הפילים סימן ההיכר של הצבאות ההלניסטיים. את הקבוצה השנייה מוביל הכהן הגדול, שמעון הצדיק על פי חז"ל (בבלי יומא סט, א), או ישוע הכהן הגדול לפי יוספוס (קדמוניות היהודים יא 347־302). בהתאם לסיפור היהודי היו אנשי ירושלים לבושים לבנים, כמו הדמויות שבפסיפס.
דא עקא, שבסיפור זה אין זכר לשור כלשהו, ודווקא שור זה הוא שעומד במרכז הפסיפס. רענן בוסתן וקרן ברית, חברים בצוות החופרים, הציעו שזהו תיאור של הפגישה בין יוחנן הורקנוס, השליט החשמונאי (103־134 לפנה"ס), לאנטיוכוס השביעי (המכונה אנטיוכוס סידטס; נכד אחיו של אנטיוכוס אפיפנס).
בשנה הראשונה לשלטונו התמודד יוחנן מול אנטיוכוס. בשיאה של המלחמה הגיע צבאו של אנטיוכוס לירושלים וערך עליה מצור במהלך חג הסוכות. ואולם יוחנן הצליח לשכנע את אנטיוכוס להפסיק את המצור, וכביטוי לברית, אנטיוכוס "שלח אל העיר קרבן מפואר; פרים שקרניהם היו מצופות זהב" (קדמוניות יג 242). הפסיפס מתאר אפוא מצד אחד את העימות הצבאי, ומצד שני את ההשלמה ואת הקורבן שנשלח. בעקבות זאת, שלטונו של יוחנן הורקנוס התייצב, והמדינה החשמונאית התבססה. ביטוי לכך ישנו ברצועה האמצעית, שמתארת את השליט היהודי יושב על כיסאו ומצידו עומדים בחורי הצבא.
ואולם, אם אכן עניינו של הפסיפס הוא שלום והשלמה, כיצד ניתן להסביר את הרצועה התחתונה? ברצועה זו ניתן להבחין בשרידיו המובסים של הצבא ההלניסטי. שימו לב למגינים ולחרבות הפזורים באי־סדר. חייל מוטל ארצה וחץ תקוע בגבו, ופיל מלחמה אחד מוטל מת. חשוב מכול, השור כלל לא הועלה לקורבן. גופו של השור נראה היטב במרכז הרצועה התחתונה. אמנם הראש נהרס, אבל צבעי הגוף זהים לצבעי הגוף של השור ברצועה העליונה, והזנב הוא זנב של שור. בגופו של השור נעוצים שלושה חיצים, וניתן לראות את קילוחי הדם זורמים מהם. לא שלום ולא מראית שלום, אלא מלחמה.
תפקידו של השור
תיאור של צבא יווני נלחם בצבא אחר בבית הכנסת מעלה מיד בדמיוננו את המלחמה המוצלחת היחידה מימי בית שני: מרד המקבים. ואכן, היו חוקרים שדחו לחלוטין את הפרשנות האירנאית (=שלום והשלמה), וטענו שזהו תיאור של מרד המקבים. אבל אם כך, מה עושה השור החייכן במרכז התמונה? כמו כן, מה טיבם של נרות השמן שנמצאים מעל הקשתות ברצועה האמצעית? ובכלל, מה טיבו של העימות המשונה בין שתי הקבוצות?
נראה ששאלות רבות נפתרות אם נקרא את הפסיפס לאור מדרש ידוע למדי של חכמים. כמה פעמים בספרות המדרש מופיעות דרשות המתארות את ארבע המלכויות. ספר דניאל הוא המקור הראשון הטוען שלאחר שלטונן של ארבע הממלכות עתידה לבוא תקופת אחרית הימים (דניאל ז). חכמים אימצו את דברי דניאל כמודל להבנת ההיסטוריה, וטענו לקיומן של ארבע ממלכות מסוף התקופה המקראית: בבל, פרס, יוון ורומי.
אך עם כל חשיבותו של ספר דניאל, דבריו אינם דברי תורה, וחכמים שביקשו לאשש את דבריו ואת תפיסתם ההיסטורית, הצביעו על כך שפסוקים רבים בתורה רומזים לארבע המלכויות. לפי דרשה אחת, הללו רמוזות כבר בפסוק השני בתורה, במילים "תוהו ובוהו וחשך על פני תהום". על פי המדרש, "תוהו ובוהו" אלו בבל ופרס, "תהום" זו רומא, וענייננו הוא במלכות השלישית:
וחושך זו יוון, שהחשיכה עיני ישראל בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו בקרן שור שאין להם חלק באלהי ישראל (בראשית רבה ב, ד).
מה המשמעות של כתיבה על קרן השור? החוקרים התקשו מאוד בביטוי זה, ואולם אין ספק שבפנינו מסורת קדומה מאוד. מגילת תענית, חיבור קדום מסוף ימי בית שני, מביאה סדרה של תאריכים שבהם אירעו אירועים משמחים בעלי חשיבות לאומית בימי בית שני. התאריך כ"ז באייר מצוין כיום שמחה מפני שביום זה נפטרו ישראל מעול המיסים ההלניסטי, והיה בכך ביטוי ראשון לעצמאות החשמונאית ולהכרה של הממלכה הסלווקית בשלטון היהודי.
הפרשנות הקדומה למגילה מרחיבה ומסבירה:
שבימי מלכות יון היו עושין עטרות בפתחי חנויות וחצרות ושרים בשיר לעבודה זרה, וכותבים על קרניו של שור ועל מצחי חמורים: אין לבעליו חלק בעליון… וכשגברה בית חשמונאי ובטלום (מגילת תענית, כ"ז באייר, מהדורת נעם, עמ' 67).
הביטוי "אין לבעליו חלק בעליון" זהה במשמעותו לביטוי "אין להם חלק באלוהי ישראל". כאמור, למרות ניסיונות החוקרים לפענח את המשמעות של הכתיבה על קרן השור, אין למוטיב זה עדיין פתרון ברור. לכל היותר ניתן להניח שמדובר בהתחייבות בעלת תוקף משמעותי.
נחזור לפסיפס. שני מוטיבים שעד היום משמעותם לא הייתה ברורה מובנים היטב לאור המדרש. ראשית, השור החייכן במרכז התמונה איננו קורבן תמים. שימו לב שהמפקד היווני אוחז בקרן השור! לפנינו אפוא המחזה ויזואלית של תביעת היוונים: "כתבו לכם בקרן שור…". כעת, תגובתו של המנהיג היהודי מובנת היטב. כנגד הדרישה היוונית "אין לבעליו חלק בעליון", מצביע המנהיג היהודי כלפי מעלה, כאומר "אני מאמין באל עליון".
המדרש על מלכות יוון מסייע להסביר פרט נוסף בתמונה, שעד היום לא ניתנה לו תשובה מספקת. מה טיבם של נרות השמן? המדרש פתח בכך שמלכות יון "החשיכה את עיני ישראל בגזירותיה". מוטיב החושך והאור הוא מהמוטיבים הקדומים ביותר הקשורים בחנוכה. כבר יוספוס מספר שהחג נקרא חג האורים משום שמדליקים בו נרות (קדמוניות יב 325). המדרש מוסיף נופך למשמעות האור. היוונים איימו להביא חושך על עם ישראל, ונרות החנוכה מגרשים את החושך. הפסיפס מעניק ביטוי חזותי לאור בדמותם של נרות השמן.
דמותו של צבא יהודי
כעת ניתן להבין את פשרו של הפסיפס כולו. בתוך הפסיפס מתרוצצות בו־זמנית שתי תפיסות שונות לגבי טיבו של החנוכה. מצד אחד הפסיפס מדגיש את העימות הצבאי. הצבא היווני מתואר באופן מפורט. פילי מלחמה, לוחמי פלנקס עטויים שריון ואוחזים ברומח, ומפקד צבאי עטור תהילה. מולם עומד הצבא היהודי. דומני שנקל לזהות בחוסר הסדר, בחרבות המונפות לכל עבר ובלוחמים המפוזרים לאורך ורוחב הפסיפס, את דמותו של צבא יהודי, אז והיום.
מכל מקום, קריאת הפסיפס לאור המדרש מגלה שבנוסף לעימות הצבאי ישנו עימות דתי. היוונים אינם מבקשים לכבוש שטח, אלא דורשים מהיהודים להתכחש לאמונתם. המדרש אינו מציין מה הייתה תגובת היהודים לתביעה היוונית "כתבו לכם בקרן שור שאין לכם חלק באלוהי ישראל". הפסיפס מציע את התגובה היהודית – אנו מאמינים באל עליון שמקום מושבו בשמיים. ייתכן שנתגלגל לכאן הד רחוק מדברי יהודה המקבי ערב הקרב מול סירון, "ואין הבדל לפני השמים להושיע ברבים או במעטים" (מקבים א ג, 18). כנגד החושך שאיימו היוונים להביא לעולם, מרצדים נרות השמן.
שתי הרצועות התחתונות מתארות את תוצאות העימות. ברצועה העליונה היו הכוחות שקולים: מנהיג כנגד מנהיג, ולכל אחד מהם שבעה לוחמים. ברצועה האמצעית המנהיג היהודי יושב על כיסאו, ומכל צד ישנם ארבע בחורים עומדים. מעל כל אחת מהקשתות נר שמן, ובסך הכול תשעה נרות. מסתבר מאוד שלפנינו שמונת נרות החנוכה, וביחד עם השמש תשעה נרות. ואולם, חשיבותם של הנרות שנמצאים בין הרצועה העליונה לאמצעית עולה מתוך המדרש שהוזכר: האור מגרש את החושך.
המנהיג היהודי שיושב על כיסאו אוחז בידיו מגילה. אמנם הפסיפס לא מציין מה כתוב במגילה, אבל לאור העובדה שבאותה תקופה חל איסור על כתיבת תורה שבעל פה, סביר להניח שהמגילה מייצגת את התורה שבכתב. ואמנם, לתורה היה מקום חשוב בסיפור החנוכה. בספר מקבים א' מסופר שבמהלך גזירות היוונים נשרפו גם ספרי התורה. מתתיהו לעומת זאת קרא במודיעין: "כל המקנא לתורה והעומד בברית יצא אחרי" (מק"א ב, 27). ציור המנהיג היהודי אוחז בתורה מבהיר היטב לצופים שכוחם של היהודים אינו בחרב ובסיף, אלא בנאמנות לתורה ולמצוותיה.
הרצועה השלישית מתארת את תוצאות העימות עבור הצד היווני. כאן באה לידי ביטוי היכולת הצבאית. המחנה היווני מובס. כלי הנשק, הלוחמים ופיל המלחמה שרועים על הארץ. אבל גם כאן, המוקד הוא התבוסה הרוחנית. במרכז תמונת המפלה נמצא השור שייצג את גזירות יוון, וכעת נעוצים בו שלושה חיצים (רמז למלכות השלישית?).
פתח למערכת מסתור
נשוב ליהודי חוקוק ולחג החנוכה. הבחירה לשים במקום בולט את אירועי חג החנוכה איננה פשוטה כלל ועיקר. עד היום, כל הפסיפסים שנתגלו בבתי הכנסת בארץ ובתפוצות תיארו סצנות מקראיות. עצם העובדה שנמצא בבית הכנסת תיאור של אירוע מימי בית שני, שאינו מתואר במקרא, מלמדת על חשיבותו של החג ושל המסר הכרוך בו עבור יהודי חוקוק.
אין מדובר במוטיבים רווחים שחוזרים על עצמם, אלא בבחירה מודעת. בניגוד לתפילת על הניסים המדגישה את טיהור המקדש והדלקת המנורה, תוך אזכור קלוש למאבקים הצבאיים, יהודי חוקוק בחרו להעניק מעמד שווה לשני פניו של מאבקם של היהודים ביוונים. המאבק הצבאי בא לידי ביטוי בכלי הנשק, בתיאורי הלוחמים ובתמונת המפלה היוונית. ואולם, בה בעת הם הכירו בכך שהמאבק אינו רק על שטח ועוצמה, אלא בראש ובראשונה מאבק אמוני ותורני. מאבק על האמונה בה' ועל קיום התורה. וכך, בעוד ידם האחת של הלוחמים אוחזת בחרב, ידיו של המנהיג אוחזות בספר התורה ואצבעו מורה כלפי אל עליון.
אם כנים דברינו, אזי לפרשנות זו ישנה עוד השלכה משמעותית. בפתח הדברים ציינתי שחכמים נמנעו כמעט לחלוטין מכל אזכור ודיון בחג החנוכה. מתתיהו ובניו אינם מוזכרים, ועוד פחות מכך מסופר על הקרבות שניהלו החשמונאים. ככלל, ספרות חז"ל נמנעת על פי רוב מהטפה למרידה אלימה בשלטון הרומי. קרוב לוודאי שזו תוצאת הכישלונות של המרד הגדול ומרד בר־כוכבא. העובדה שיהודי חוקוק הבליטו גם את הממד הצבאי של חג החנוכה, מלמדת שדרכם של חז"ל לא הייתה דרכם של יהודים אחרים.לצד הנכונות של חכמים לוותר על המאבק הצבאי, היו יהודים שהעלו על נס את הקשר ההדוק שבין מאבק צבאי למאבק דתי.
לא זו אף זו, מתחת לבית הכנסת נמצא לפני מספר שנים פתח שהוביל למערכת מסתור, הדומה במידה מסוימת למערכות המסתור האופייניות למרד בר־כוכבא. הייתכן שבחוקוק הקדומה עדיין נותר גרעין של יהודים שלא רק פיאר את הצלחות החשמונאים, אלא התכונן להניף בבוא העת את נס המרד פעם נוספת? הפסיפס אינו נותן תשובה לשאלה זו, ויש לקוות שהמשך החפירות והגילויים יגלו לנו את סיפורה של הקהילה, אמונותיה ותקוותיה.
החפירות בחוקוק עתידות להסתיים בתוך כשלוש שנים. יש לקוות שהרשויות במדינת ישראל יצליחו לפתוח בתוך זמן קצר את האתר לביקורי מבקרים, על מנת שכולנו נוכל להשכיל וללמוד מהימים ההם לזמן הזה.
