גיבורת הדרמה הרומנטית "וירג'ין ריבר" היא מל, אחות מיילדת (בגילומה של אלכסנדרה ברקנרידג', "החיים עצמם", "המתים המהלכים") המגיעה מלוס־אנג'לס לעיירה נידחת להיות לעזר לרופא הוותיק. אבל שום דבר הוא לא כמו שהובטח לה. הרופא כלל לא ידע שהיא מגיעה ומסרב להודות שהוא זקוק לה, הבקתה שהיא אמורה לישון בה מתגלה כחורבה והאנשים בעיירה לא מתלהבים מהזרה העירונית. מזל שג'ק, הברמן החתיך (מרטין הנדרסון, "האנטומיה של גריי"), דווקא מאוד נחמד אליה, מציע להסיע אותה לכל מקום והופך את בעיות הקליטה להרבה פחות חשובות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מדוע אין צעדים משמעתיים נגד דינה זילבר?
– יוצאים מהבית בחנוכה, גם בקורונה
– ההימור השתלם: כך הגיעו חיסוני הקורונה לקו הסיום
אבל שום דבר לא יכול להיות קל כל כך. מל סוחבת איתה טראומות מן העבר, ג'ק מביא איתו פוסט־טראומה מהשירות הצבאי וחברה קנאית, וגם העיירה הרבה פחות מנומנמת ממה שאפשר לחשוב. כנופיית מבריחי סמים שמתנחלת ביערות הסמוכים מוסיפה גם היא לחגיגה, כך שאין רגע דל.
כבר מהמבט הראשון אפשר להבין לאן הסדרה צועדת בבטחה. העלילה הבסיסית – אישה הבורחת מפני עברה מגיעה מהעיר הגדולה לעיירה נידחת, מתקשה למצוא את דרכה בנפתולי הקהילה המקומית ומתאהבת ברווק החתיך והנצחי של העיירה – היא לא המצאה חדשה. כל כך הרבה סדרות וסרטים כבר עשו את זה קודם, שזה כמעט מופרך שהתבנית העלילתית הזאת מעובדת שוב למסך. ובכל זאת, על פי נתוני הצפייה של נטפליקס מדובר בלהיט.
אז מה הסיבה שווירג'ין ריבר, שעונתה השנייה נחתה עכשיו בנטפליקס, מצליחה לרכוש לה כל כך הרבה לבבות דווקא בימים אלו? נראה שהיא פשוט באה בדיוק בזמן הנכון. העלילות הפתלתלות שלה אולי לא היו מביישות שום טלנובלה, אבל אין כאן דיאלוגים מלודרמטיים מדי והקצב מצליח להחזיק צפיית רצף. הרומנטיקה נוטפת, הכימיה בין הדמויות הראשיות עובדת וגם המשחק מוצלח, בטח ביחס לז'אנר, עם רשימה די מרשימה של שחקני המשנה שנותנים עבודה.
לא, זאת לא סדרת מופת, אבל היא גם לא מנסה להיות כזאת. בלי שום יומרה אמנותית, ובלי שום בושה, זאת סדרה שנועדה לגרום לנו להתכרבל בכיף מול המסך. ומה אנחנו צריכים – או אולי נדייק, צריכות – יותר מזה, בחורף כזה של ריחוק חברתי, סגרים ופוליטיקה מקרטעת? אז עזבו את הקיטורים על דמויות צפויות או על טוויסטים מופרכים. העיקר שבעשרה פרקים לעונה נוכל ללכת לישון עם חיוך כי בסוף אנשים מתגלים כטובים מכפי שהם נראים ויש סיכוי לאהבה. זאת אולי הקלישה הכי צפויה, ובכל זאת, קלישאות הן כמו סופגניות; פשוטות מאוד, ובכל זאת צריך לדעת לעשות אותן נכון. "וירג'ין ריבר" היא סופגנייה – סליחה, קלישאה – עשויה היטב.
וירג'ין ריבר נטפליקס. שלושה וחצי כוכבים
