מתברר שאנו נמצאים בעיצומה של עונת הפרסים. אמנם קצת קשה לעקוב ללא הפצה באולמות הקולנוע, אבל זה מעולם לא הפריע לנטפליקס. שירות הסטרימינג החל את מרוץ האוסקרים שלו כבר באוקטובר עם "משפט השבעה משיקגו" המעולה, ובאמתחתו עוד תותחים כבדים כמו "מאנק" של דיוויד פינצ'ר ו"קרעים של אישה" המדובר. בינתיים עלה "יומני האפלצ'ים", סרטו החדש של הבמאי רון הווארד על פי רב המכר של ג'יי־די ואנס. אלא שלמרות מאמציו, בעיקר מצד איימי אדמס וגלן קלוז שמככבות בו, נראה כי הוא לא יעמיד העונה אף פסלון על המדף.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ההימור השתלם: כך הגיעו חיסוני הקורונה לקו הסיום
– רגעי חולין קדושים: שירה יפנית עתיקה
– חמש סדרות שאתם חייבים לראות: הרשימה של קובי אריאלי
זהו סיפורו האמיתי של ג'יי־די ואנס, צעיר שמשפחתו הגיעה מאחת מעיירות ה"הילביליס" העניות בקנטקי, בגבעות האפלצ'ים בארצות־הברית. ה"הילביליס", למי שהמושג חדש לו, הם אותם "זבל לבן" מוכי עוני; אנשי צווארון כחול קשי יום המועדים לסמים, אלכוהול ואלימות.
העלילה פותחת בהווה, שבו ואנס עסוק בלימודי משפטים באוניברסיטת ייל היוקרתית. רגע לפני שהוא עשוי לקבל משרת סטודנט חלומית שתעזור לו לפרוץ את מעגל העוני, משפחתו ועברו מאיימים למשוך אותו שוב לתחתית. הסרט נע בין ההווה לעבר, החושף אותנו לשנות ילדותו הקשות במשפחתו המטריארכלית, כשהוא מיטלטל בין אמו המכורה לסמים (איימי אדמס) לסבתו הקשוחה (גלן קלוז).
על הנייר, "יומני האפלצ'ים" היה אמור להיות שוס: עיבוד לרב־מכר אמריקני שזכה עם יציאתו ב־2016 לתשומת לב ייחודית בשל עיסוקו בקהל מצביעיו של דונלד טראמפ, עם במאי ותיק ומקצוען שביים שפע סרטים נהדרים כולל אחד זוכה אוסקר ("נפלאות התבונה"), וליהוק חלומי של שתי כוכבות גדולות ומוערכות. אלא שהסרט התגלה לבסוף כ"אוסקר־בייט" קלאסי: יצירה שכולה באזז צלצולי פסלונים, אך בפועל היא נטולת איכויות אמיתיות.
הבעיה הפשוטה היא שהכול כאן שחוק לעייפה. אתם מכירים כבר בעל פה את כל הדמויות הקלישאתיות, הקונפליקטים וההתפתחויות העלילתיות הצפויות. יותר מכך, הווארד אינו מנסה אפילו לזקק מכאן אמירה או ניתוח חברתיים שיספקו איזו הבנה או פרספקטיבה חדשה על חיי ההילביליס. אפילו לא ביקורת מנוסחת היטב על המערכת שמאפשרת את מעגלי העוני וההתמכרות הנוראים. הסיפור הפרטי של ואנס אמנם מצליח לייצר עניין אבל אינו מעורר השראה, ובסיום הצפייה לא תצאו עם שום ערך מוסף או חומר אמיתי למחשבה.
עם זאת, כמלודרמה ישירה חייבים להודות שהסרט עובד לא רע, בעיקר בזכות שפע עליות ומורדות. סוג של גרסה קולנועית לתוכניות הטוק־שואו של ריקי לייק וג'רי ספרינגר. מי שמנסות בכל זאת לתת ערך מוסף הן צמד השחקניות הראשיות. אדמס נותנת את הנשמה לתפקיד, אבל כתיבה גרועה מותירה את דמותה כה חד־ממדית, שלמרות חייה הקשים היא אינה מייצרת ולו טיפת אמפתיה. קלוז, לעומתה, מחלצת הרבה יותר מדמות הסבתא. גם היא עובדת עם חומרים טחונים עד דק, אבל היא מצליחה בכל זאת להביא אמינות ואנושיות מרגשים.
"יומני האפלצ'ים" היה צריך לקבל טיפול עמוק ונבון יותר בתסריט ובבימוי. כמו שהוא עכשיו, פשוט תחשבו יותר "הולמרק" ופחות "אוסקר" ותגלו דיל סביר.
יומני האפלצ'ים ארה"ב 2020. במאי: רון הווארד, 116 ד', נטפליקס. שניים וחצי כוכבים
