גילוי נאות: רותו מודן היא מורתי הנערצת מימי לימודיי בבצלאל, אפילו אפשר לומר בלי להיסחף שאני רואה בה אם רוחנית בכל הנוגע לעולם האיור והקומיקס. תמיד שתיתי בצמא את כל מה שלימדה אותי, התייעצתי איתה בצמתים חשובים בקריירה ויש מצב שבקרב המעגל הכיתתי שלנו נטבע הביטוי "גורותואית". אבל אם כבר להיות גרופית אז לפחות של מישהי עם תעודות, ומודן היא מיוצרות הקומיקס המוערכות בעולם. שני הרומנים הגרפיים שלה – "קרוב רחוק" ו"הנכס" – זכו בפרס אייזנר, האוסקר של הקומיקס, ובשנה האחרונה אף היה מועמד לאותו פרס "הקומיקס של רותו מודן", ספר עיוני החוקר את יצירתה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעקבות החבירה לסער: גנץ מפטר את הנדל והאוזר
– חמש סדרות שאתם חייבים לראות: הרשימה של קובי אריאלי
– אנשי השכבות החלשות הם הנפגעים העיקריים בקורונה
כך שכאשר קיבלתי לידיי את ספרה החדש "מנהרות", פתחתי את החבילה כמו שילדיי פותחים ביצת קינדר וניגשתי אליו כקהל שבוי, כזה שסמוך ובטוח שהוא הולך לקבל עכשיו את הטוב ביותר ומתמסר בעונג לעלילה שרותו רקחה, וזאת אכן התבררה כסוחפת במיוחד.
זהו סיפורה של הארכיאולוגית נילי ברושי (בגילומה של המאיירת בתיה מודן, כן אנחנו עדיין בקומיקס, הסבר בהמשך) אם חד־הורית לילד המכונה דוקטור ומכור למשחקים בסלולרי. השניים יוצאים למסע חפירות בחיפוש אחר הגביע הקדוש של המזרח התיכון – ארון הברית. היא ממשיכה את דרכו של אביה הארכיאולוג הדגול שהחל בחפירות וכיום הוא במצב דמנטי. לחיפושים מצטרף ארסנל מופרע של דמויות שביניהן אחיה של נילי, סוחר עתיקות, מתיישב קומבינטור, נערי גבעות, זוג אחים פלסטינים, הפרופסור הצ'ילבה של אביה שמנסה לגנוב ממנו את תהילתו, צבא ההגנה לישראל, ומי לא בעצם.
מי לא? היחידות שנעדרות הן הנשים, שכמעט לא נוכחות בספר. יש להניח שהדבר משקף את עולם הארכיאולוגיה שרותו חקרה לעומק במשך שנה לפני שניגשה למלאכת הכתיבה. גלריית הדמויות כל כך מגוונת ומוכרת, מה שיוצר אווירת "מבצע סבתא" בספר. ממש ניתן לשמוע את מוזיקת הרקע (בראש שלי אני שומעת חצוצרות של מארש דונדורמה), ובכלל, ההומור נוכח מאוד ב"מנהרות".
בספריה הקודמים של מודן הייתה מידה רבה יותר של איפוק והיה בהם אופי אירופי, זה שהביאה עם חבורת "אקטוס" שבה הייתה חברה – רוח שהשפיעה על יוצרי קומיקס ומאיירים רבים בארץ. הפעם הקווים האיוריים והעלילתיים משקפים את הכאן והעכשיו הישראלי הבוער. הארון ממוקם בלב אזור הסכסוך, וההתמודדות עם חומר הנפץ (ספוילר!) הזה מצחיקה עד דמעות.
מודן משתמשת בשיטת עבודה ייחודית: היא מאיירת על בסיס צילומים בטכניקה הנקראת "טרייסינג". בעבר גייסה משפחה וחברים וצילמה אותם כדי להרכיב סצנות לאיור הקומיקס, וכאן ליהקה שחקנים מהשורה הראשונה לגלם את הדמויות וביימה אותם לכל סצנה. לסצנת קרב, למשל, ליהקה רקדנים מקצועיים, וזה ניכר בתוצאה העשירה, שהלחימה בה היא על גבול הדקורציה.
הרבה ממה שמודן מביאה כמרצה וכמאיירת ניתן לראות בעיצוב עטיפת הספר, שאותה ממלא פריים בודד ומוגדל הלקוח מתוכו. הגביע הקדוש של סטודנט לאיור הוא השפה האישית, אותה טביעת אצבע חמקמקה שתגרום לכולם לזהות שמדובר באיור שלך. כך למשל חיפשתי שנים את ה־DNA של עיני הדמויות שאני מציירת, ומרותו למדתי לשחרר. הנה על הכריכה פעורים ארבעה זוגות עיניים מופתעות, מאוירות בשלושה סגנונות שונים, ועדיין את היוצרת אי אפשר לפספס. אני גורותואית, כבר אמרתי?
רותו מודן
כתר, 275 עמ'
