לכתוב ספר למי שלא יודע לקרוא זאת מומחיות מסוג אחד. אבל לכתוב למי שלא יודע לדבר, זאת כבר אמנות מסדר אחר, גבוה ודק.
כשאנחנו מספרים סיפור לפעוטות, אנחנו מבקשים בין השאר לתווך להם פיסת עולם באמצעות מילים. העולם שלהם מתקיים רוב רובו של הזמן כמכלול צבעוני, מואר ונחשך, מצפצף ושוקט, נע ונח, ובלתי מילולי בעליל, ולמרות זאת אנחנו מתעקשים לנהל את טקס הקריאה הזה שמשתתפים בו הורה, פעוט וספר. מתרחש בו משהו שמעל למילולי, מעבר לפשט הכתוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
סיכום המסע של צביקה קליין לעומק תיאוריית הקשב
מסיירת מטכ״ל עד לראשות המוסד: מי אתה ד'?
חקיקת סוף עונה: קמפיין בחירות לפני הכל
לפעמים אנחנו מנצלים את ההזדמנות להיפגש איתם במקום אחר שאיננו הבית: בתוך ארגז, או בבית שיש לו חלונות צהובים ותריסים ירוקים, באוטו שמוביל ביצים וחלב, או ביער־עד מוכה זאבים. אך לעיתים אנחנו מבקשים להכיר דווקא את הביתי ביותר, ללמוד לתת שמות למה שמקיף אותנו, למפות בעזרת מילים את המציאות הממשית. כך או כך, אנחנו תולים תקוות שקריאה כזאת, יחד, תבנה אצלם את אוצר המילים, שהוא באמת מהאוצרות היקרים ביותר שאנחנו מסוגלים להעניק להם, ותעורר בהם אהבה למילים השחורות הכתובות.
הספר "עוד קצת קצף באמבט… ודי", הוא ספר שמבין לנפשם של קטנטנים בגיל טרום־מילולי. הוא ספר שכולו טקס ופעולה. הוא מפעיל גם את מי שלא יודע להגות אף מילה, ומלווה רגע רגיל ומוכר מאוד ביום בברק מלא חן ומתיקות.
בתחילת הסיפור אנחנו מתבקשים לקרוא לארנבון לבוא להתיישב באמבט, לחפוף לו את הראש בשמפו, להקשיב לבועות המרשרשות, לכסות את עיניו כדי להציל אותו מהנורא מכול (מים וסבון בתוך העיניים, כמובן) ואז להוציא אותו מהאמבט ולנגב ולייבש אותו טוב־טוב. למרבה הצער מתגלה שמייבש השיער מקולקל, ויש צורך בהול לנשוף חזק על פרוות הארנבון, שלא יצטנן. ואז עוד פעם לנשוף, ועוד. את כל אלה אנחנו מתבקשים לעשות בעזרת הדמיון בלבד, ובזכות האיורים הנקיים ומעוררי החיבה שמלווים את הספר, הדמיון מתעורר בקלות רבה ונענה לאתגר.
הרעיון פשוט להדהים, ובמבט ראשון קשה לזהות שיש בו ברק מיוחד. אבל מכיוון שהספר פונה לקהל יעד שעבורו גם הפשוט ביותר הוא מרעיש וחדש בהחלט, עם הקריאה המשותפת מתגלות בו חכמה ועדינות שממלאות את הלב, ומינון מדויק של אינטראקטיביות וקשב. כבונוס – וממש כמו אצל אחיו הגדול, הספר "רק עוד כמה דגדוגים… ולישון" – יש בו פוטנציאל להפוך גם את רגעי האמבטיה הממשיים, היומיומיים, שנוטים להיות רגעי מאבק, התמקחות ודמעות בבתים רבים, לשמחים ומצחיקים, או לפחות לרכים ומוכרים יותר.
דרך המשחק, גם לקטנטנים ניתן תפקיד פעיל וקריטי בשעת הקריאה, וכך נפתחת בפנינו האפשרות לתת להם להרגיש בבית מול ספר, עוד לפני שלמדו לדבר. זו אפשרות יקרה ונפלאה מאין כמוה, שקשה להפריז בערכה.
