פני אישה: סיפורה של שושלת

"בלחש" הוא רומן שושלת המגולל את קורותיהם של שישה דורות של נשים, שניחנו בכוחות מיסטיים להביא מזור ורפואה לחולים ולנזקקים באמצעות זמרה, לחש, כישוף או חפץ; ובעיקר באמצעות אינטואיציה נשית מפותחת, שאינה נקייה ממניפולטיביות ומאחיזת עיניים. סגולות אלה עוברות בירושה, ובכל דור הן מתגלות באקראי ובווריאציה שונה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: מפלגתו של גדעון סער: "כולנו" מספר 2
– על כל פנים: כך שינו המסכות את חיינו לבלי היכר
– שער הדולר בשפל של עשור

לקורות הימים ולגיאוגרפיה מקום של כבוד ברומן. סיפורי הניסים והנפלאות של מגדת העתידות או מגדת השטויות, כל אישה בדורה, מסופרים על רקע היסטוריה כאובה, הזרועה גם ברגעי אושר והצלחה של יחידים ויחידות. היסטוריה המשתרעת על פני שלוש יבשות – אירופה, אסיה ואמריקה – וכוללת בתוכה את המצב היהודי והאנושי משנות השלושים של המאה הקודמת ועד ימינו אלה. זו בעיקר ההיסטוריה של יהודי אשכנז ותרבות השימוש שלהם בקמעות, לחשים, השבעות וכישוף.

הסיפור עובר מאמצע שנות השלושים בעיירה ראחוב בחבל יאסינה, השוכנת למרגלות הקרפטים על גדות הנהר טיסה, ושנופה הפראי מעורר געגועים לחיים קרובים לטבע, לתיאור חיים קשי־יום במושבה רחובות של סוף שנות השלושים. מראחוב ורחובות, הקרובות בצליל שמן אבל רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב בכל היבט של גורל, אורח חיים, שפה ונוף טבעי, עובר הסיפור לתל־אביב של סוף המאה העשרים; ובמקביל, לכביש המתפתל החולף על פני עיירות אמריקאיות נוסטלגיות של דרך מספר 1 במערב קליפורניה שעל חוף האוקיינוס השקט.

סבתא רבתא מיתולוגית

שרה פרידה גרינצווייג היא האם הגדולה הראשונה, אישה עבת בשר שילדה שבעה ילדים – ארבעה בנים ושלוש בנות. נוכחותה הנשית־גברית, שכבות שמלותיה הרחבות, חתימת השפם שעל שפתה העליונה, ובעיקר קולה הנמוך והערֵב, משכו לבית המרזח המשפחתי שלה, בעיירתה שברפובליקה הצ'כוסלובקית, יהודים וגויים גם יחד. מקור פרנסה למשפחה יהודית מודרנית שחייתה ברווחה ובאושר.

אך אסון שירד על המשפחה שיתק את האם הגדולה, שעל פניו נראתה כבלתי מנוצחת. בחורף 1934 הגיעו קציני הצבא הצ'כוסלובקי לפונדק להודיע שאחד מהבנים הבכורים, יוסל פישל, נהרג בפעילות צבאית. האֵם מתעלפת ומשתתקת לעולמים. את מקומה תפסה בתה בלה, שגם לה הייתה נוכחות כריזמטית, והיא זו שמתגלה כבעלת סגולות כישוף וכובשת מקום של כבוד בפונדק הדרכים של המשפחה. אבל כאשר היא עולה לארץ ישראל עִם ישראל בעלה, כוחה המאגי תש וחבלי הקליטה, קשיי השפה ורגשות האשמה כלפי המשפחה שנעזבה מאחור מכריעים אותה. בכך היא מחקה בדרך משלה את אחריתה העצובה של האם הגדולה.

בלה גרינצווייג־גלזר, שקורותיה ברומן משתרעים על פני ארבע־עשרה שנה, משנת 1934 ועד 1948, היא גיבורת הרומן תרתי משמע, והדורות שיבואו אחריה הם חיקוי מופחת שלה. הגרסה המוחלשת של הנשים בדורות הבאים תישא בתוכה את האוצר הגנטי של הכוחות המיסטיים. אבל רק מקץ ארבעה דורות, אצל מי שתיקרא בלה, שֵם שיינתן לה ללא קשר כביכול לבלה המקורית, יפרוץ הכוח האצור הזה במלוא קסמו.

הפריזמה המיסטית המקורית והמבנה המשוכלל של הרומן הופכים את סיפורה של השושלת לסיפור מתח. עלילת חייה המסתורית ורבת התהפוכות של בלה, על רקע חוקי נירנברג והתגברות האנטישמיות – כשהיא עדיין בעיירתה – ואז עלייתה הכושלת ארצה בסוף שנת 1935, מסופרת בהמשכים. היא נחתכת שלוש פעמים על ידי סיפורה של שושנה נכדתה, הגרה בתל־אביב ומתפרנסת מכשפים ופתרון חלומות של לקוחות מזדמנים, ועל ידי סיפורו של דיוויד, בנה של שושנה ונינה של בלה, המרחיק אחרי שחרורו מהצבא ללוס־אנג'לס ללמוד משחק במטרה להיות שחקן בהוליווד. רצח רבין משמש ברומן נקודת ציון של מקום וזמן: מרפסת דירתה של שושנה פונה לכיכר מלכי ישראל שהפכה לכיכר רבין, ודיוויד נוסע לארה"ב אחרי רצח רבין. בלימודי המשחק שלו הוא יכיר את סוזאנה, ששמה הוא גרסה אמריקאית לשם אימו שושנה, יינשא לה ויזכה באזרחות אמריקאית. לזוג תיוולד תינוקת ששמה יעיד על המשכיות ומורשת.

הקורא נקרא אפוא להתמודד באופן יצירתי עם זמנים ומקומות ולבנות בעצמו את הרצף הכרונולוגי שעיקרו, כאמור, הוא סיפורה של בלה. אם־טיפוס לעלייתן לארץ ישראל של נשים רבות, שבעליהן התערו בחיי הארץ והן נותרו מאחור, מתוסכלות ואבודות, ואם לא שמו קץ לחייהן – באה מחלה ועשתה זאת במקומן. בלה המקורית כמו נבלעת ברצף המאורעות והמקומות של העת החדשה, אבל היא נולדת מחדש כתינוקת מתוקה בקליפורניה. זה קורה כשאימה סוזאנה, אמריקאית לא־יהודייה, נענית בלי משים לרצונה של שושנה, חמותה הישראלית, ובוחרת לבתה באופן ניסי את השם בלה, וזאת בלי לדעת ששם סבתה של שושנה, הסבתא רבתא המיתולוגית של דיוויד בעלה, היה בלה.

דולר קסמים

מורכבותו וייחודו של רומן השושלת מרובה הדמויות, הגורלות וצירוף המקרים הפלאי, מתעצמים כשהקורא נוכח בכוחה של הגנאלוגיה לשמר את החומר הגנטי שזורם במשפחה לאורך הדורות. מופעיו המפתיעים, המגיחים במקומות ובזמנים לא צפויים, הופכים את הרומן לכתב חידה עתיר תובנות וסמלים. אביא דוגמה אחת מני רבות למוטיבים העוברים בירושה ומפציעים פה ושם בווריאציות חדשות ורעננות.

מטבע של דולר מסוג שכבר נעלם, ששנת הייצור שלו היא 1934, עובר מיד ליד לא רק בין בלה לאחֶיה, אלא מדלג על דורות ומגיע באופן לא צפוי לידיו של דיוויד הנין. והנה תקציר מסעותיו של הדולר, מטבע־קמע, שמשפחת גרינצוויג ייחסה לו סגולות – אם בזכות אלת החופש החרותה על פניו, שהאמריקאים מייחסים לה ערך סמלי שלא יסולא בפז, ואם משום ששריטה לכל אורכו וחור באמצעיתו פסלוהו מלהיות מטבע עובר לסוחר אבל הפכוהו לבעל ערך סנטימנטלי ותרפויטי כאחד.

כשיוסל־פישל יצא לצבא, הוא הפקיד את המטבע בידיה של אחותו, ועם מותו הפכה בלה בזכותו – כך היא האמינה – למכשפה. גברים ונשים צבאו על דלתותיה וחיכו למוצא פיה. עצותיה הטובות, שלא ניתנו בחינם, הביאו לה ולמשפחתה, וגם לאלה המבקשים ממנה עצה, רווח ומחיה. כשצבי־הנרי, אחיה הצעיר, עמד לעזוב את הבית ולהגר לארה"ב, נותנת לו בלה את המטבע ואלה הם דברי הפרידה שלה: "הנה, אני נותנת לך את המטבע שנתן לי יוסל־פישל והביא לנו כל כך הרבה ברכה ופרנסה. יש לי הרבה סיבות להאמין שזה מטבע קסמים ושהוא יעזור לך שם ויקל עליך את קבלת הפנים באמריקע. אבל גם אם לא, דע שזו מזכרת מאחינו האהוב, מזכרת שידעה לנחם אותי ולחזק אותי יותר מפעם אחת, ועכשיו היא תחזק אותך" (עמ' 132).

כשבלה נמצאת בספינה שמובילה אותה ואת בעלה הטרי לארץ ישראל, והיא הרה וכבדה, מפוחדת ובודדה, היא חשה "צורך פתאומי למשש את המטבע עם אלת החופש עליו. לחוש בכריות אצבעותיה את השריטה שפסלה את הדולר אבל שימשה קמע ברכה לכל כך הרבה אנשים" (עמ' 153). אלא שהקמע נדד עם אחיה הצעיר לאמריקה הרחוקה.

עלייה מצילת חיים

מקץ שלושה דורות, עם שחרורו מהצבא, בתקופה המדכדכת שאחרי רצח רבין, נוסע הנין דיוויד ללוס־אנג'לס ללמוד משחק. בתחילת שהותו בעיר הגדולה חייו קשים, עלובים והוא סובל חרפת רעב. באחד הערבים הוא יוצא לכיוון הסופרמרקט לחפש אוכל זרוק. במקום אוכל הוא מוצא ברחוב אדם דרוס שותת דם, ונושא אותו על גבו בלי לדעת היכן בית החולים הקרוב. בעזרת נהג מונית, שנחלץ לעזרתו בהתנדבות, הוא מגיע עם הפצוע לחדר מיון של בית חולים. כשהאיש מתאושש מהפציעה הוא שולף מכיסו מטבע ומושיטו לדיוויד. זהו מטבע של דולר אחד שבתחתיתו הופיעה שנת הייצור, 1934. דיוויד המתבונן במטבע רואה את אלת החופש, את הכתובת LIBERTY המקיפה את ראשה, את החור הזעיר במרכז, ואת השריטה החוצה את המטבע מצד לצד. "זה דולר המזל שלך", אומר לו חסר הבית. דיוויד מגחך, שהרי מצבו העצוב של ההומלס לא מעיד על כך שהמטבע הביא לו מזל. אבל דיוויד מהנהן ויוצא מהמיון כשהמטבע משוחק בין אצבעותיו (עמ' 98).

המשחק בין אמונה בקמעות, בלחשים, בצלחות מזל ובפתרון חלומות, ובין ההגחכה של כל אלה – כי מה לנו הרציונליים ולאמונות תפלות – הוא אחד מקסמיו של הרומן. מצד אחד, כמיהה לכל אותה מערכת מיסטית שמקנה ביטחון ומחברת בין אנשים; כי המשיכה האנושית אל המאגיה והמיסטיקה – אל האותות מעולם אחר, עליון או תחתון – רוחשת תמיד מתחת לפני השטח. ומצד אחר, פקפוק בהם כשהם לא מוכיחים את עצמם.

בלה, הפונדקית הרווקה והכריזמטית, ידעה שעליה להינשא ולעלות לארץ ישראל בעקבות אחיה הבכור, ששלח לה ולאחותה סרטיפיקטים. עלייתה ארצה הייתה קשה מנשוא והלחש המרפא שלה הפך לאלם מדכא. ואף על פי כן, בחירתה התבררה כנכונה, כי מי שנשאר שם נרצח. בלה בעלייתה מנעה את גדיעת השושלת. בתו של דיוויד, בת נינה, נושאת את שמה וכנראה את כוח הכישוף שבו ניחנה. היא עדיין תינוקת, אבל לכשתגדל אולי יתגלה שאשכול של תכונות ויכולות מהאימהות הגדולות דבק בה, והיא תנחיל אותו לדורות שיבואו אחריה.

ברקמת המוטיבים הרחבה והמסועפת שרקמה דורית זילברמן ברומן, מופיעים לסירוגין פונדק דרכים והופעות לפני קהל, טעם מופלא של בישולים, צעיפים וממחטות רקומות, והגירה וזמרה ומטבע קסמים שהמילה חירות מעטרת בו פני אישה.