דובאי היא מדינת פיוז'ן. קצת אמירותים, הרבה הודים ופקיסטנים, פיליפינים ואירופאים, ובשבועות האחרונים גם לא מעט ישראלים. זה משפיע על המרחב הציבורי שלה – עצי אשוח פזורים בכל פינה לצד סלסולי המואזין – וזה משפיע לא פחות מכך על המטבח שלה, אשר שואב השפעות מכל רחבי הלבנט, חצי האי ערב ואפילו ממדינות המערב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: הקרב על הצופה הפך למלחמת הישרדות של ממש
– "יש בינינו אהבה גדולה"
– דעה: גם בלי לבטל חוקי יסוד, שופטי בג"ץ מצמצמים את סמכות הכנסת
למשל, בדוכני המזון שמקבלים את פני התיירים בכל האטרקציות הרבות, לצד הגלידה, הפופקורן והתירס המסורתיים (כאן הוא צלוי על פחמים ומוגש עם לימון וצ'ילי), תמיד יימצא גם דוכן כנאפה.
ומה לגבי אוכל כשר? העובדה שהישראלים נוהרים לדובאי, בשילוב המשבר הקשה שפוקד את עולם המסעדנות בארץ, קרצה ליזמים קולינריים, ותוך חודשיים בלבד צצו אפשרויות רבות למטייל המקפיד. מחברות תיירות שמכשירות מטבחים שלמים במלונות ועד לארוחות גורמה תוך כדי שיט על ספינת פאר. אפילו במאהל הבדואי שבו מבקרים כחלק מחוויית ספארי המדבר כבר ניתן למצוא ברביקיו כשר (ומי שלא חזה ב"מעמד שליפת העצם מהאסאדו" לא חזה בביזאר מימיו).
גם מבחינת מסעדות שפתוחות לקהל הרחב המצב מתפתח כל העת. כרגע פועלות שתי מסעדות כשרות: "Armani/Kaf" ו"Elli's Kosher Kitchen", שתיהן נמצאות בדאון־טאון, אזור העסקים והקניות של העיר. הסיבה לכך שכל המסעדות הקיימות והמתוכננות מתארחות בבתי מלון היא כי מדובר במצב של Win־Win שמשרת את שני הצדדים – השפים פטורים מעול ניהול המסעדה והצוות, ואילו המלון מרוויח קליינטורה חדשה ונאמנה. בעלי המלונות בדובאי זיהו את הפוטנציאל העצום שטמון בתיירים שומרי הכשרות ומיהרו לפעול בהתאם.
ומה לגבי שבת? "Kaf" סגורה ביום השביעי אך מספקת אוכל ארוז בהזמנה מראש, ואילו "Elli's" מקבלת סועדים לארוחת ערב וצהריים בעלות של 500 דירהאם (כ־440 שקל) לשתי הארוחות. נוסף עליהן, אפשר להתארח בסעודות שבת (בתשלום) בבית חב"ד המקומי ובמסעדה שפתוחה כרגע בשבתות בלבד במלון רנסנס.
מנה זולה, מחיר יקר
נתחיל עם הבכורה: "Kaf" היא המסעדה הכשרה הראשונה שנפתחה באיחוד האמירויות. מלבד השם השיקי (כאף פור כושר) היא נהנית ממיקום מושלם ומנוף עוצר נשימה – במלון ארמאני למרגלות הבורג' חליפה, המגדל הגבוה ביותר בעולם, עם מרפסת ארוכה שצופה על מופע המזרקות המפורסם והמרהיב. מה חבל שאפילו בעיתות קורונה, כדי ליהנות מישיבה בחוץ נדרש כל אורח לסעוד בלא פחות מ־500 (!) דירהאם. התמחור המופקע ימשיך ללוות אותנו כל הערב, לצד בעיית זהות קלה. "Kaf" עדיין לא החליטה מה היא: מצד אחד מוצעים כאן מבחר סלטים (במלרע) משל הייתה אחרונת השיפודיות, מצד שני לא מתביישים לקחת פה 350 דירהאם (310 שקל) על סטייק. מילא אם היה מדובר בסטייק ראוי, אבל חוץ מגודל (לא שרצינו לאכול את כולו) לא היה בו כלום. הוא הגיע מהמקפיא, היה סחוסי ונטול עומק, ומידת העשייה שביקשתי (מדיום) נעה בפועל בין רייר לחלוטין במרכז לוול־וול־וול־דאן עד חרוך בקצוות. באופן לא ברור, לא היה בנמצא סכין משונן, ועכשיו לכי תתמודדי עם כל הבשר הזה עם סכין למריחה.
אם את איכות הבשר עוד ניתן לתרץ במגבלות הכשרות, הרי שלשעועית הירוקה (שרופה ומסמורטטת) ולאספרגוס (סיבי ונוקשה) אין שום מחילה. ועוד מדובר במנת הדגל שהומלצה על ידי המלצר, כן? כנראה ככה זה כשהתשר מחושב אוטומטית בחשבון. ולסיום סיומת – אפילו קיסמים, מוצר צריכה בסיסי אחרי מנה כזו, לא הוגשו לשולחן.
או היין – המחיר לבקבוק הזול ביותר של יין אדום עומד על 625 דירהאם (כ־550 שקל). גמלא סירה בציר 2017, אם אתם מתעניינים. המלצר הסביר לנו שלא ניתן להזמין כוס "מטעמי כשרות", שהרי רק המשגיח יכול לגעת ביין. מעניין שבכל העולם מצאו שלל פתרונות לסוגיה (מיין מבושל ועד לסומליה יהודי).
נקודות האור היחידות היו המנות הראשונות: שיפודי עוף עסיסיים במרינדה אסייתית ורוטב בוטנים (85 דירהאם) ואלו טיקיצ'אט – לביבות אפונה ותפוחי אדמה הודיות ברוטב מסאלה (65 ד'). הן היו נימוחות והתיבול שלהן היה מוטעם באופן מושלם לחך המערבי – דומיננטי בלי לגלוש לאגרסיביות. הקינוח, לעומת זאת, התחלק לשניים. מצד אחד טארט תפוחים יבשושי ובנאלי שברור כי לא נאפה במקום (או היום); מצד שני "ספרא" – קינוח מקורי ונפלא של מעין כדור בדולח עשוי סוכר (מדובר במי סוכר עם גלוקוזה שהמיסו ואז ניפחו) שבתוכו מסתתרים פירורי קרמבל, פירות וסורבה מנגו. גימיק חמוד מאוד, ורגע שבירת הכדור בהחלט מצטלם נפלא לסטורי.
"כאף" נהנתה עד לאחרונה מהיותה האופציה הבלעדית לשומרי הכשרות ואנחנו מבינים שהמסעדה סגורה להזמנות כבר חודש קדימה, אבל פשוט אי אפשר לתמחר מנות בינוניות כל כך בסכומים מופרכים כל כך.
בין מזרח למערב
הסיפור ב"מטבח של אלי" שונה לחלוטין. אלי קריאל הגיעה לדובאי עם משפחתה לפני כשבע שנים ופתחה קייטרינג כשר עבור יהודים מקומיים, אנשי עסקים ומשלחות. בשנה האחרונה, עם תהליך הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות, חלומה לפתוח מקום משל עצמה קרם עור וגידים בזכות שיתוף פעולה עם מלון "הילטון אל־הבטור סיטי". קריאל מקבלת את פני אורחיה במבטא דרום־אפריקני ובחיוך כובש, ומובילה אותם אל החלל האלגנטי והנעים שנמצא בקומה השנייה של המלון. חלונותיו הגדולים פונים אל נהר דובאי, ערוץ מלאכותי שנמשה מהמפרץ הפרסי וחוצה את העיר. פה לא תמצאו תפריט א־לה־קרט כי אם מזנון בופה בעלות של 300 דירהאם (265 שקל), ילדים משלמים מחיר מוזל וילדים עד גיל שש סועדים בחינם. לא זול, אך בהחלט סכום שמקובל לגבות בעבור ארוחת ערב במלון חמישה כוכבים, וכאן לפחות יש תמורה מלאה בעד האגרה. האוכל של אלי טרי, עדכני, אסתטי ומספק שילוב מרענן בין מזרח למערב. או כמו שהיא מגדירה אותו: "כושרתי" (Kosherati) – מונח גסטרונומי שקריאל המציאה, הֶלחם של המילים של כשרות ואמירות. היא יוצקת לתוכו מנות שמשלבות בין מתכונים עתיקי יומין משורשיה היווניים, מתוך המטבח היהודי ומהטעמים העשירים שפזורים בשוק התבלינים המקומי. "כושרתי" מתייחס גם לרגע המופלא הזה שבו שולחן משפחתי עמוס ילדים ואורחים, שאוכלים, משוחחים ונהנים לשובע.
בעמדת הלחמים תמצאו פוקצ'ות שחומות עם עיטורי עגבנייה יפהפיים לצד פיתות זעתר חמות וחמדמדות. בגזרת הסלטים יש שילובים מרעננים כמו זוקיני עם ענבים, תפוז ובזיליקום ונענע, סלט פסטה וחצילים (שאפילו הילדים אהבו), חציל קלוי עם רימונים, טחינה עם סומאק, וכרוב צלוי ונהדר. כולם חגיגה לעיניים ולחך, ובכולם יש את הטאץ' הקסום של אלי, שעושה את כל ההבדל. תפריט העיקריות משתנה מדי ערב ומורכב מעוף ודגים בלבד, שנעים בין סלמון צלוי לדג חריף, עוף עם תפוחי אדמה וירקות, עוף מקסיקני עם תירס צלוי ופלפלים חריפים או שניצל לילדים. ומה לגבי קינוח? מאפינס עם תמרים במקום עם שוקולד, עוגות שמרים ומלבי ממכר עם מי ורדים וזעפרן. מלבד ארוחת ערב, המטבח מציע גם ארוחת בוקר קונטיננטלית ודי בסיסית שמוגשת בעלות של 130 שקל למבוגר.
מה צופן העתיד? כאמור, המצב דינמי מאוד ורק בשבוע שעבר התבשרנו על פתיחתה של מסעדה נוספת במלון "פאלאס", בניהול המלונאי והמסעדן הבריטי אריה וגנר (אשר נקרא לדגל בכל פעם שבבית המלוכה הבריטי מבקשים לארח סעודה כשרה). לא הספקנו לטעום, אבל מקורותינו טוענים כי ייתכן שמדובר בטובה מבין השלוש. שפים ישראלים נוספים בוחנים אפשרויות במספר מלונות יוקרה וגם קריאל מתכננת לפתוח מסעדה שנייה באחד ממלונות המאריוט. שהרי כידוע, בדובאי אפילו השמיים אינם הגבול.
motzash.food@gmail.com
