מזמן הפסקנו לבשל רק כדי להשׂביע את הרעב. את תפקידו המרכזי של הפה בארוחה תפסו העיניים. אנחנו מבשלים בבלגן מרושל, מצלחתים את המנות כאילו אנחנו מינימום אייל שני, ומצלמים מאלפי זוויות שונות עד שהאוכל מתקרר. אבל זה לא משנה, כי המטרה שלנו הושגה. ברוכים הבאים לעידן שבו יותר מאשר האוכל צריך להיות טעים, הוא צריך להיות פוטוגני.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אני אלבש את מה שהיא לובשת
– החיים המושלמים של אושיות האינסטגרם
– שניצל וטארט: להרגיש רק לעוד שנייה קטנה כמו בחו״ל
הרשתות החברתיות, והאינסטגרם בפרט, חוללו מהפכה גם בתחום האוכל, והפכו אותו לאחד מתחומי התוכן המובילים באינסטגרם. יש אינפלציה של בלוגרי אוכל, והזמינות של התחום הזה עבור כל אחד הובילה לכך שכולנו שיפרנו את ביצועינו במטבח (או לפחות מנסים) וכולנו חושבים שהאוכל שאנחנו אוכלים בבית או בחוץ מעניין מישהו.
כדרכם של טרנדים אופנתיים שזוכים לפופולריות, רבים הזיופים וביצועי ה"לְיד". בטח גם הפיד שלכם מלא בתמונות חובבניות של תבשילים לא מגרים או עוגות שצנחו ביציאה מהתנור. מה לעשות, אנחנו לא בוחרים חברים על פי כישורי המטבח שלהם, אבל אנחנו כן בוחרים בלוגרי אוכל לפי זה. התוכן שלהם זה דבר אחד, אבל הביצועים הלא-מוצלחים של העוקבים שלהם, זה דבר אחר. אנא מכם, בלוגרים יקרים, מַננו. אל תפציצו לנו את הסטורי ב־30 תמונות שונות של מפרום על רקע שיש מלוכלך מרוטב עגבניות. לעניין הזה מצאה פתרון יצירתי הבלוגרית "קרוטית", ופתחה עמוד פייסבוק ייעודי לשיתוף הביצועים הביתיים של עוקביה.
תוכניות הבישול הרבות, ובפרט מאסטר שף, תורמות כמובן לתופעה. מספיק פרק אחד שבו מכינה אחת המתמודדות גרמקנודל, מילה שעד עכשיו נשמעה לנו כמו שגיאת כתיב – וכבר כל הסטורי שלנו מוצף בביצועים ביתיים שלו. אם בעבר הספיק לנו להתגרות ממה שקורן אלינו מהמסך ולהתנחם בערגליות מהמזווה, האינסטגרם מספק לנו הנעה לפעולה, והעובדה שיש לנו פלטפורמה להנכיח בה את ההצלחה הקולינרית שלנו תקים אותנו מהספה ישירות למטבח.
ההייפ סביב האוכל עובד כל כך טוב, שידוענים רבים שמצאו עצמם מחוסרי עבודה בתקופת הקורונה מתעסקים בעמוד שלהם באוכל. קורין גדעון התחילה עם זה כבר בבידוד הראשון עם אמה, ורדה, אי שם במרץ. יערה בנבנישתי מספרת על הרגלי התזונה ואורח החיים הבריא והמקיים שסיגלה לעצמה מביתה הרחוק בתאילנד, ואפילו בר רפאלי קרצה לתחום עם מתכון פשוט לעוף בתנור שזכה לתהודה רבה (ולא מעט ביקורת).
אבל זו לא מערכת יחסים חד־צדדית. נכון שהאוכל עזר להחיות עמודי סלבס שלא מצאו עצמם בתקופת הקורונה והשבתת התרבות, אך לא פחות מכך עזר האינסטגרם לייצר באזז עבור מסעדות ועסקים הקשורים באוכל. כך למשל אור שפיץ, שמיתגה את עצמה בוורוד (הרי כולנו פראיירים של קונספט, במיוחד כשהוא מצטלם נהדר), בנתה סביבה קהילה ויצרה כזה הד, שאנשים עולים לרגל לבייקרי שלה. שלא לדבר על קיר הפרחים המטורף שנועד לשמש כרקע לכל הסלפיז המתוקשרים, ומעודד פרסום חינמי לעסק.
אפילו התור למאפיית קדוש הירושלמית, במיוחד בחנוכה, הפך לשווה־תיעוד באינסטגרם. באיזה עולם אנשים מוכנים לחכות חצי שעה בתור לסופגנייה, אם לא בעולם שבו כל הסטורי שלהם מוצף בתמונות כאלה והאפשרות לדחיית סיפוקים הולכת ומצטמצמת?
המפטפטת
או: סטוריז החלות שישנו את עולמכם.
משלב הכנת הבצק, ועד לקליעה המושלמת. כל הפרטים וההסברים שיובילו אתכם לחלה המעולה.
המצלחת
או: אם תבקשו יפה, הוא ישחרר מתכון.
תמונות מטריפות של אוכל ביתי בהגשה מקצועית – שילוב שנותן מוטיבציה לקום ולנסות בעצמך.
הקונספטואלי
או: מרק, לא מה שחשבתם.
לא תאמינו כמה סוגי מרקים יש בעולם. העמוד שנותן השראה לנישה עם הכי פחות רייטינג במטבח.
הפואטית
או: שיר הלל לניוקי.
העמוד שיכניס את המטבח ללב שלכם. לייזה מלמדת אותנו איך להיכנס לבישול בראש טוב וליהנות מהדרך לא פחות מאשר מהמנה עצמה.
