קונצרט של צעקות

אז מה עשית לפני הקורונה?
"הייתי מפעיל חוגים וימי הולדת".

סכם לי במילה אחת את השנה האחרונה.
"הכנעה".

כשאומרים לך "תמציא את עצמך מחדש", מאחת עד עשר, כמה אתה רוצה לחנוק את מי שמולך?
"לחנוק לא, אבל להקשיב לעצה טובה כן… אולי זה מסר משמיים".

היו מחשבות או ניסיונות לשנות כיוון?
"יש מחשבה להרצאה בשילוב קסמים שנותנת כוח לחיים. הרי יש הרבה מה ללמוד מעולמם של הילדים, כמו ליהנות מעוגת שוקולד עכשיו בלי לחשוב על פנסיה, לדעת לסלוח ומהר, להתבונן על הבריאה ולראות שהעולם מלא ניסים ונפלאות".

אז איך שורדים? כלכלית, מנטלית? מי נמצא שם לידך?
"פניתי לעובדת סוציאלית שעוזרת לי כלכלית וגם מוראלית… אשתי! החיונית, שאגב מתחילה גם לתקלט לבנות מצווה, כך שאבא גננת ואמא תקליטן…"

איך הייתה ההרגשה לגלות יום אחד שאתה "לא חיוני"?
"כעובד לא חיוני אתה מנסה להיות חיוני לסובבים אותך ולהאמין שמישהו נזקק לך היום, גם אם זה בהקשבה לקונצרט של צעקות".

חזרת הביתה פתאום. מה גילית שם? איך הבית הושפע מהמצב החדש?
"ניסיתי להנחיל את עיקרון 'בין שתיים לארבע לא יוצאים ואין חברים'… אבל מתברר שאני שמרן. אף אחד לא ישן צהריים יותר…"

יש תחביבים מוזרים שצצו בתקופה הזו?
"דווקא התחלתי לאכול בריא יותר. בעצם פשוט גיליתי שיש לי צליאק… תעריכו את זה שאתם יכולים לברך 'המוציא לחם מן הארץ'. כמה פריכיות אפשר כבר לאכול?! ועוד אומרים לי 'תכרסם בשקט'! מי אריה בבית, מי?! טוב, אני הולך לישון על הספה".