תנ"ך
"אני הולך עם תנ"ך לכל מקום. קודם כול, בוערת בי תשוקה חזקה מאוד לעברית. אבל דווקא בתור אוהב עברית אני חושב שלפעמים אנחנו מגזימים בכוחן של מילים, והחיבור שלי לתנ"ך מתחיל הרבה לפני המילים. בנפש שלי, אני לא מרגיש בבית בעולם. אני גם לא כל כך מרגיש בן דורי. זה לא בא ממקום מתיימר, אני אומר את זה בכאב. בתנ"ך אני מצליח למצוא את זה – לא שאני מדמיין שאני עם שמשון או דוד, אבל התנ"ך מדבר בשפה שלי, וכשאני קורא אותו אני מרגיש שהגעתי הביתה".
שפות
"אני דובר שבע שפות, ברמה שאני מגדיר כטובה. יש לי גרמנית ועברית מהבית. אנגלית אני יודע כמו כולם, למדתי בבית הספר צרפתית וערבית, ורוסית וספרדית למדתי לבד. מבחינתי זה כמעט כמו עוד חוש שיש לי, השפה היא הדרך שלי לתקשורת עם העולם. תקינות פוליטית עושה לי פריחה, אני איש שמרן, ואני מאמין מאוד בשפה ובמקורות. מבחינתי אלה נדודים מהדור הזה, שאני לא ממש מרגיש שייך אליו, למקומות שבעיניי הם עמוקים ואמיתיים יותר".
לקפוץ כיתה
"קפצתי שתי כיתות, לא הייתי בכיתה ד' ובכיתה ה'. אם זה היה אמור לפתור את הבעיה שמשעמם לי בשיעורים – זה לא פתר. אני קורא מכאן: לא להקפיץ כיתות בשום מחיר. יש בזה רק רע, אין טוב. מאה אחוז רע, אפס אחוז טוב. מי שהיה לו משעמם בכיתה ג', יהיה לו משעמם גם בכיתה ו' או בכיתה ח'. זה לא יעזור. אצלי זה רק הוביל למצב חברתי גרוע מאוד, נקודת פתיחה בלתי אפשרית בגיל קריטי, מה שצילק אותי לגמרי. אחר כך הידרדרתי למקומות מאוד לא בריאים, של הרס עצמי, של דימוי עצמי נמוך מאוד ושל הפרעת אכילה לתקופות".
חנון
"אני תולעת ספרים, תמיד הייתי. סיימתי בגרות במתמטיקה לפני גיל 14, ניגשתי לחמש יחידות וקיבלתי מאה. אני חנון אמיתי מיום הולדתי, והיום אני בשלב שבו אני מתגאה בזה. הרווחתי את הצלקות שלי על זה, ואני משוויץ בצלקות שלי. היום אני חנון גאה, ועכשיו גם קוצר את הפירות דרך החידון".
דחייה חברתית
"למדתי בבית חינוך של השומר הצעיר והיה גרוע מאוד. המצב החברתי העגום פשוט גמר אותי, אילמו לי את הנפש. אין שם גבולות, והייתה היררכיה חברתית שאני כמובן בתחתית שלה: גם כי הייתי ילד חוץ, גם כי הייתי קטן מכולם בשנתיים וגם כי אני אני".
זיכרון
"אני זוכר את כל התנ"ך בעל פה. תפתח פסוק אקראי ותראה. הושע, פרק י"ב, פסוק ג'? חכה שנייה… 'וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ'".
חידון התנ"ך הארצי למבוגרים
"הידע שלי בתנ"ך עשה לו שם בקרב חברים, וכל הזמן שאלו אותי למה אני לא ניגש לחידון התנ"ך. מתישהו אזלו התירוצים. באתי כפייבוריט, הז'יטונים היו עליי. זה לא סוד. היה סרטון שלי ביוטיוב שכנראה עשה את העבודה, ונוצר באזז גם בקהילה החידונית וגם בקרב מי שהכירו אותי לפני כן. כולם ידעו שאני יודע, והיה לי רק איך לאכזב. הייתי לחוץ מאוד, ואמרתי לעצמי שאני יכול רק לפשל. צריך אומץ כדי להעמיד את עצמך למבחן – עד אז הייתי זה שברור שהוא יכול להיות חתן התנ"ך, ופתאום יכולתי להיות זה שניסה ולא הצליח. היה חתן עבר שכתב לי לפני החידון: אם אתה לא מנצח, יש בעיה בפורמט. אז אין בעיה בפורמט".
קורונה
"ההשפעה העיקרית של הקורונה על החידון הייתה שלא היה קהל באולם בבנייני האומה. אין לי פחד במה, אבל אני חושב שהייתה בזה הקלה בשבילי, כי האתגר הרציני שלי היה הלחץ".
לחץ
"רגע לפני שעליתי לבמה הרגשתי לחץ מטורף. אמרתי לעצמי: עד עכשיו ללחץ היה תפקיד – המרת אותו לעבודה קשה. עכשיו הלחץ הזה יכול רק להפיל אותך. תיצור בכוח אווירה אחרת, קלילה יותר, תצחק כמה שאפשר – וכך היה".
הכסף
"סכום הזכייה בחידון הוא 30 אלף שקלים. נתחיל עם רישיון נהיגה, אני חושב. הגיע הזמן".
החידון העולמי
"חידון התנ"ך העולמי למבוגרים יתקיים בחנוכה הבא. אני והסגן הארצי ניגש לחידון העולמי. יש עוד זמן, אני עדיין בנפילת המתח שאחרי החידון הארצי. סמוך יותר לחידון אחזור ללמידה, ובעזרת השם נשאיר את הגביע בבית".
"באתי כפייבוריט, הז'יטונים היו עליי. זה לא סוד. היה לי רק איך לאכזב, והייתי לחוץ מאוד. היה חתן עבר שכתב לי לפני החידון: אם אתה לא מנצח, יש בעיה בפורמט. אז אין בעיה בפורמט"
חזרה בתשובה
"כשהתחלתי להתעניין בתנ"ך, דווקא לא ממקום דתי אלא מתוך סקרנות, התעוררתי גם לחזרה בתשובה. אף פעם לא הייתי בהתכחשות לזהות היהודית שלי, והקריאה בתנ"ך הכניסה אותי לאורח החיים הדתי. נכנסתי חזק מאוד למסלול של החזרה בתשובה, עם הרצון להיות יותר דוס מדוס. בעבר הייתי עם פאות עד אחרי הכתף. זה היה בבום, לא היה תהליך. פשוט הודעתי למשפחה שאני עובר לישיבה. זה לא היה מתחשב, אבל אני לא שופט את עצמי. הייתי בן 16, וזה היה קיצוני מאוד ולא מתפשר. היה בזה צד של בריחה. לא שירתּי בצבא בגלל זה. במשך תקופה הייתי חרדי, בהתחלה למדתי בישיבה לחוזרים בתשובה בקריית־מלאכי, ואחר כך בישיבה חרדית בירושלים".
מרד
"אנחנו משפחה עם שורשים סוציאליסטיים, סבא שלי היה מזכיר קיבוץ. החזרה בתשובה הייתה מרד נעורים מוגזם, לא עושים דברים כאלה. שברתי לסבא וסבתא שלי את הלב. שניהם כבר אינם בחיים. סבא שלי מצד אבא – הייתי בן טיפוחיו, הוא היה איש שמאמין באינטלקט עד הסוף, חילוני לגמרי וסוציאליסט. אני הייתי פסגת השאיפות שלו – ואז בבת־אחת הודעתי לא רק שאני זונח את כל העתיד הגדול הזה, אלא שכמו שהוא קרא לזה, 'במקום ללכת 200 שנה קדימה אני הולך 200 שנה אחורה'. אני מצר מאוד־מאוד שהוא לא כאן עכשיו כדי לפחות לראות את הזכייה בחידון. זה אמנם בתחום שהוא כביכול רחוק ממנו, אבל אני חושב שזה היה יכול להביא לו נחת".
חרדים
"מבחינה חברתית, באותה מידה שבה הייתי דחוי ומושא ללעג והצקות בחברה החילונית, לפחות חלק מהזמן – בחברה החרדית הייתה המון הערכה לידע ולחנוניות שלי, בתור 'עילוי'. מצאתי את המקום שלי, ומצאתי חברים ושפה משותפת. כרגע אני לא שם. הדעות שלי לא עולות בקנה אחד עם המוסדות בחברה שהשתייכתי אליה. היחס לחוזרים בתשובה בוודאי טעון שיפור, ואם החברה החרדית חפצה בהמשכיות, ברור שדברים צריכים להשתנות. אני יכול להסתדר כמעט עם הכול, אבל אני לא יכול להסתדר עם הפחד לשאול שאלות. מבחינתי שאלה זה דבר שהוא תמיד לגיטימי. תמיד. משאלות אני לא מפחד. יהיו אנשים שיהיה להם קשה לקרוא את זה, אבל אני לא משחק יותר את המשחק של ההגדרות. מבחינת ציבור היום אין לי שייכות. אני דתי, אבל לא שייך למגזר".
גרמניה
"המשפחה הייתה פעם מוזס, סבא שלי נולד בשם יואכים גיאורג מוזס, ובארץ הוא הפך ליהודה בן־משה. מנפלאות קיבוץ הגלויות. אבא שלי נולד בפרנקפורט, הוא עלה בתור ילד. כיום הוא לא מוציא מילה בגרמנית, הוא בכלל בהתכחשות חזקה מאוד למוצא האשכנזי שלו. גם אבא שלי מרדן: הוא איש ימין ומצביע ליכוד, ובעט בחינוך הסוציאליסטי שממנו הגיע. היום הוא אדם מסורתי, והיה לו קל יותר עם החזרה שלי בתשובה".
אחים
"אנחנו שישה אחים, כולם בנים. אני הבכור. שלושה מאחיי הם קצינים בצבא, הם מחו את חרפת ההשתמטות שלי".
אלפי–מנשה
"אני נמצא שם רק מאז תחילת הקורונה, אבא שלי גר שם. אני לא באמת מכיר את המקום. יש אנשים שצוחקים על האמונה שלי בא־לוהים כי הם לא ראו אותו אף פעם, אז אני צוחק על האמונה של אנשים בקו הירוק כי אני לא ראיתי אותו אף פעם. אי אפשר לחנך ילדים לקרוא תנ"ך, ללמוד תנ"ך ולהאמין בתנ"ך ולחשוב שהשומרון, שהוא ממש ליבת הארץ וזירה מרכזית של מרבית ההתרחשויות בתקופות מסוימות, לא שייך לנו. אגב, מי שהיה הסגן שלי בחידון, יאיר יוסף גוגנהיים, הוא מקרני־שומרון – ממש בהמשך הכביש".
"כשאני פותח תנ"ך אני מרגיש שהגעתי הביתה. אני לא מרגיש בבית בעולם. אני גם לא כל כך מרגיש בן דורי. זה לא בא ממקום מתיימר, אני אומר את זה בכאב. התנ"ך מדבר בשפה שלי"
קסקט
"היו כל מיני אנשים ששלחו לי הודעות שבהן הם טענו שאני דומה למישהו. היו שלוש אפשרויות שחזרו שוב ושוב: במקום השלישי היה עמית סגל, במקום השני הכדורגלן פדריקו ואלוורדה מריאל מדריד, ובמקום הראשון היה הילד היהודי שמרים את ידיו בתמונה המפורסמת מגטו ורשה. היה רגע שבו המנחה אבשלום קור שאל אם אני מחזיק ביד תנ"ך, אז הנפתי ידיים כדי להראות לו שאין לי תנ"ך. יחד עם הקסקט זה הזכיר לאנשים את התמונה ההיא. אני מצטער להרוס לכולם, אבל קניתי את הקסקט הזה רק יום לפני החידון. הרבה זמן נפשי כספה למשהו שיחזיר אותי לאירופה של פעם. יחד עם זאת, אני ישראלי מאוד. מעבר לכל זה יש בקסקט גם מן הניטרליות: לא להיות שייך לשום קבוצה מבחינה דתית, כי אני באמת לא שייך. נולדתי למקום מסוים שאני כבר לא נמצא בו, ומבחינת ההשקפה ואורח החיים אני לא במגזר החרדי על רבדיו השונים וגם לא במגזר הציוני־דתי על רבדיו".
חברים
"אומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל אני חושב שחברים הם המשפחה שאתה בוחר. חז"ל אמרו שאהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבת דוד ויונתן: לא משפחה, ולא אהבה רומנטית. אני מאמין מאוד בחברות, וביום שאפסיק להאמין בחברות כנראה לא אחיה. היה לי חשוב מאוד לקבל אישור חריג להביא את החבר הכי טוב שלי לחידון, זה לא היה פשוט בגלל הקורונה, והסכימו. הוא היה שם והתרגש כנראה יותר ממני. בתוך כל הנדודים שלי מצאתי שורה של עוגנים, והלוואי שאחיה מספיק כדי לגמול לכל האנשים שפתחו בפניי את הבית ואת הלב. היו אנשים שאימצו אותי בתקופות שונות. לפעמים היו אומרים לי 'תרגיש כמו בבית', אבל אני לא יודע מה זה אומר".
כתיבה
"אני כותב שירים. אני עצלן מכדי לכתוב פרוזה. בינתיים אני עובד על ספר שירה ראשון, יקראו לו 'מלקוש'. האמת היא שבכלל אין לי התכתבויות עם התנ"ך. אני ממש לא מתחבר לשירה המודרנית ומעבר לה, אני כן שואף לחזור למסגרת, לחריזה נוקשה מאוד ולמשקלים; אבל גם הז'אנר הדתי, שבו לוקחים ציטוט מהמקרא או אמרה חז"לית ומהדהדים אותם, לא עושה לי את זה. בהקשר לשירה אני גם בעד לדבר ברור. אני חושב: אם אתה רוצה לומר משהו, תגיד אותו. לא הוכחת לנו שאתה מספיק חשוב או מעניין כדי שננבור בכתב החידה שלך ונבין מה רצית".
מזוודה
"במזוודה יש דברים שאני צריך. אני יוצא מכאן עכשיו; איפה אלך לישון? אני לא יודע. בעוד כמה שעות אדע. האם אני הולך לכל מקום עם מזוודה? זה כמו שאשאל אם אתה מצחצח שיניים ומחליף בגדים בכל יום".
