אחותי ואני גרים עם אבא/ הוא עובד בשתי עבודות/ כדי שיהיה כסף בבית./ ביום הוא סבל, סוחב ארגזים/ רהיטים ומקררים […] בערב הוא נהג מונית./ יש לו סבלנות לפקקים/ ולסיפורים של נוסעים מוזרים./ כיף לנסוע איתו בעיר/ כי הוא מכיר/ דרכי קיצור ויכול לשיר/ עם הרדיו כל להיט/ במזרחית או באנגלית
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "תרנגולות מסתובבות חופשי ברחוב, לא ברור מהיכן הגיעו"
– לראשונה: התנדבות לשירות הלאומי-אזרחי באמצעות יריד וירטואלי חדשני תלת ממדי
– על ספת הפסיכולוג
לפעמים נדמה שזו פשוט תנועת כדור הארץ סביב עצמו שהואצה בדורות האחרונים, ובגללה הוא משנה את פניו לבלי הכר שוב ושוב, בתוך שנים ספורות. הסיבוב הפך מהיר כל כך עד שהעולם שבו גדלו הורי ההווה, דומה רק באופן קלוש לעולם שבו גדלים הילדים שלהם. מוסכמות חברתיות התגמשו והתנסחו מחדש, מילים שפעם היו מותרות הוצאו משימוש. בתוך החברה התעצמו פערים וקרעים, ואחרים זכו לתיקון וריפוי ממשי.
גלעד מאירי
איורים: אלירן הרוש
מקום לשירה, 52 עמ'
המציאות המשתנה הזו מולידה אינספור אתגרים שיש להידרש אליהם. השאיפה לקיים שיחה בין־דורית בעלת פשר, עומק וקרבה, מכתיבה ריקוד שמשתנה מבית לבית ומקהילה לקהילה, בתנועה של רצוא ושוב – בין הרצון לקדם בברכה את מה שמביא איתו הזמן, ובין הפחד מפני כל החדש החדש הזה. כך נולד גם צורך חריף לייצר אוצרות תרבות חדשים, לפעמים כמעט יש מאין, כדי להשלים את הפערים בין היצירות שהוריש הדור הקודם, נשגבות ומופלאות ככל שיהיו, ובין תמונת העולם העכשווית.
לקריאה הזו נענה הספר "שובבים שווים", בחן ובקלות תנועה ראויים לציון. גלעד מאירי בחר להקדיש שירים לשלל מופעים של פערים, עוולות והתמודדויות חברתיות עכשוויות מאוד שנפערו במציאות המקיפה אותנו. כך למשל, בהומור דק ועדין, הוא חורז לילדים שיר על אם חד־הורית גיבורה, על ילדה שתכתיבי האופנה גורמים לה להרגיש אי־נוחות עם הגוף שלה, על משפחות מסוגים מגוונים ומרובים. עשרים ושניים שיריו של הספר מבקשים להטליא את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולילדינו, כך שאף אחד מאיתנו לא יישאר בחוץ.
אין לי כדור חדש/ בית בובות חדש/וספר חדש/ אבל יש לי אח חדש/עם פנים חדשות,/ ידיים חדשות/ רגליים חדשות/ וריח של מתנה/ שנשאר חדש/ הרבה זמן / אחרי שפתחתי/ את הקופסה.
אולי בגלל המסגרת האלף־ביתית שנבחרה לארגן את הספר, נוצר אילוץ נוקשה שהביא לכך שלא כל השירים בספר טובים במידה שווה. חלקם מתאמצים מדי, חלקם משכנעים פחות, אבל בכולם מתקיים שילוב מעורר כבוד וקרבה של נאמנות לאמנות השיר ושל לב שוחר טוב. הקריאה בספר הזה דומה להתבוננות בתמונת מחזור, כשמדי כמה פרצופים מציץ פתאום פרצוף מוכר, מובחן וייחודי מאוד מתוך השורות.
זהו מעשה שיש בו גילוי אמיתי של אהבה ואחריות לדור הילדים הנוכחי, וגם למבוגרים שהם עתידים להיות. הספר הזה מעניק להם מתנת שיר יפה וכנה, שהתאימה את עצמה לקצב תנועת הכדור, ונשארת בלב ובמחשבות גם אחרי שפותחים את הקופסה.
