בתקופה מלאה במאורעות וסקנדלים מזעזעים – מהכרזת הגירושין של קים וקניה ועד האירוע הקטן סביב בניין הקפיטול בוושינגטון – אך טבעי שהעולם יקבל עוד מנה גדושה ומתישה של ויכוחים על טוויטר ופייסבוק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
"הרווחת ביושר את מנוחת העולמים": העולם סופד לאדלסון
עודד, אם אתה לא רוצה להקשיב, בשביל מה לראיין?
אחת התנועות שהפכו פופולריות מאוד בשנים האחרונות היא תנועת ההתנגדות לרשתות החברתיות, ואם לדייק: התנגדות לכוחן לחסום משתמשים ללא הבחנה. בעיניהם של אותם מתנגדים, החסימות הללו הן מטרד לא נעים שפייסבוק, טוויטר והאחרות עושות בו שימוש ליברלי מדי במקרה הטוב, וסימן לכוח סמכותני חשוך שמשליט את מרותו על כולנו במקרה הרע. כי אתם יודעים מי עוד חסמו את מי שלא הסכים איתם ברשתות החברתיות? יאיר גולן יכול לספר לכם.
בארץ, באירופה וכמובן בארה"ב, השיח הזה הפך במהרה ממחאה פופולרית לתנועה פוליטית של ממש, כשמחוקקים שונים מצהירים על כוונתם לבצע שינויים דרמטיים שיכפיפו את דעתן של הרשתות החברתיות לדעותיהם שלהם. מכיוון שראשי חברות בעמק הסיליקון בדרך כלל מעדיפים את השייקים שלהם טבעוניים, את המכוניות שלהם חשמליות ואת הפוליטיקה שלהם שמאל־שמאל (לכאורה), מי שמכריזים עליהם מלחמה בדרך כלל הם פוליטיקאים מימין, כאלה שנראה שלכמה רגעים הם שוכחים את המחויבות שלהם לחירות הפרט ולשוק חופשי.
כל זה מחזיר אותנו למצור על הקונגרס האמריקני, ואם נדייק – לאופן שבו הגיב עמק הסיליקון לאירוע. החלטת טוויטר לסמן את הציוצים ההזויים ששחרר דונלד טראמפ במהלך האירוע הספיקה כדי לחמם כמה אנשים, אולם רמת הכעס שם לא התקרבה לזעם שעוררה ההצהרה של מארק צוקרברג למחרת ושל מנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי, כשאלה פסקו שהנשיא האמריקני ייחסם בטוויטר, בפייסבוק ובאינסטגרם לצמיתות, או במקרה של צוקרברג "עד להודעה חדשה" או לכל הפחות עד השבעתו של ג'ו ביידן.
"היום הם חוסמים את טראמפ, מחר הם יחסמו אותך", כתב העיתונאי רינו צרור. "זה נותן לפייסבוק/צוקרברג את כל הכוח! אם הם יכולים לסתום לנשיא את הפה, הם יכולים לסתום את הפיות של כולנו", כתבה דוגמנית הצמרת אמילי רטאייקאוסקי, שלא בדיוק ידועה בתמיכתה בטראמפ. אנשים נוספים כתבו ברוח דברים אלה, אבל חבל על הזמן שלכם. הנקודה ברורה.
ובכן, אני מסכים. מארק צוקרברג יכול לקום מחר בבוקר בארמון שלו, לצחצח שיניים, להבריק קרניים, לדרוך על שטיח שעשוי ממשרתיו השפופים כל הדרך למחשב ולחסום את מי שליבו חפץ. אבל זה לא באג – זה פיצ'ר. הסיבה לכך שהוא יכול לעשות את זה היא כי תהא הפייסבוק הרסנית או לא, שטנית או לא, היא קודם כול חברה פ־ר־ט־י־ת. אתם יכולים להיות חברים בחור השחור הזה של דיכאון, תיוגים והצעות חברות מאוקראיניות שרק רוצות פרטי אשראי, מכיוון שצוקרברג ברא אותו בכישופים אפלים. ואם הוא לא רוצה אתכם שם, אתם לא תהיו שם. לאף אחד אין זכות להיות בפייסבוק. היכולת לצייץ לא מוגנת בחוקה האמריקנית. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא מכסה שימוש באינסטגרם.
לא אוהבים את תנאי המשתמש? נפגעתם מחסימתו של הדונלד? תקימו רשת חברתית ששווה עשרות מיליארדי דולרים ותוכלו אתם להחליט מה החוקים.
