"ענן של אפשרויות" מספר על עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, זוג פסיכולוגים ישראלים משפיעים, האבות המייסדים של תחום בשם "כלכלה התנהגותית". חידושם העיקרי, עד כמה שהדבר יישמע טריוויאלי לקורא בן־זמננו, הוא שהאדם הוא יצור שמתנהג, באופן שיטתי, בצורה לא רציונלית. גיבור התיאוריה הכלכלית המקובלת הוא אדם ששבוי על ידי ההיגיון שלו, שהחלטותיו מחושבות עד תום; אך לצערם של הכלכלנים, אדם כזה כנראה מעולם לא היה קיים – ושני הפסיכולוגים הישראלים הוכיחו זאת.
מייקל לואיס סוקר את סיפורם של השניים – האחד ניצול שואה הססן, השני צבר גאה – על העליות והמורדות ביחסים ביניהם. סיפורם האישי שזור באבני הדרך המדעיות שהציבו, ובאנקדוטות מחייהם ששימשו זרזים לפריצות דרך במחקרם משובצות בספר לרוב. הספר נגיש מאוד לקריאה, וכדרכם של ספרים שנכתבו על ידי עיתונאים, גם הספר הזה של לואיס ("מכונת הכסף", "בומרנג"), כתוב בשפה נוחה וזורמת.
אנקדוטה מעניינת בספר קשורה לתחום הרפואה. בשנת 1990 קטל סרטן המעי הגס 60 אלף איש מדי שנה בארה"ב לבדה. "רבים מקורבנות המחלה", כותב לואיס, "היו שורדים אילו אובחן הסרטן בשלב מוקדם יותר". אך בניגוד להיום, בשנות השמונים והתשעים הייתה בדיקת שקיפות המעי הגס תהליך מכאיב מאוד. נבדקים רבים לא חזרו אחרי תקופה לבדיקה נוספת, שהייתה עשויה להציל את חייהם. רעיונותיהם החדשניים של כהנמן וטברסקי גויסו כדי להציל את המצב. 700 נבדקים חולקו לשתי קבוצות: חברי הקבוצה האחת נבדקו בדיקת שקיפות סטנדרטית, וחברי הקבוצה השנייה נבדקו, אך עם טוויסט – אחרי שלוש הדקות שבהן היה תחוב צינור הבדיקה באחוריהם, הוציא הרופא הבודק את הצינור חלקית והשאיר אותו בגופם של הנבדקים, מה שעורר בהם אי־נעימות במשך שלוש דקות נוספות, עד שהוציאו לבסוף.
והנה, כשנסקרו חוויות הנבדקים כשעה אחרי הבדיקה, זכרו חברי הקבוצה השנייה את הבדיקה ככואבת פחות ביחס לחברי הקבוצה הראשונה, למרות שהם סבלו זמן רב יותר. הנבדקים שצינור הבדיקה הושאר בגופם אף הגיעו להיבדק פעם נוספת באחוזים גבוהים יותר מאשר חברי הקבוצה הראשונה, שנבדקו במשך זמן קצר. כהנמן וטברסקי כינו את התופעה הזו "כלל השיא־סוף", וקבעו שאנחנו זוכרים חוויות לא כפי שהן התרחשו מבחינה אובייקטיבית, אלא כפי שהן עוצבו על ידי המוח שלנו לאור נקודת השיא שלהן ונקודת הסיום שלהן.
אם כך אכן פועל המוח האנושי, אז את הספר הזה, שעוסק ב"חברות ששינתה את האופן שבו אנו חושבים", כלשון כותרת המשנה, אזכור כספר חביב, לא יותר. סיפור עבודתם המשותפת של שני הפסיכולוגים המפורסמים מכיל תובנות מרתקות ואבחנות שימושיות רבות, ומדובר במבוא נחמד עבור מי שזה המפגש הראשון שלו עם הכלכלה ההתנהגותית. אבל זו התמונה שמצטיירת לאור רגעי השיא של הספר ושל סופו, לא התמונה כולה.
מי שקרא ספר או שניים מספריו הפופולריים של דן אריאלי, או שעיין בספריו של כהנמן עצמו – חתן פרס נובל – ימצא את עצמו משתעמם מהחיבור, שמעבר לתוכן הפסיכולוגי יש בו מעט רכילות על זוג המייסדים, אבל לא הרבה מעבר לכך. חציו הראשון של הספר אמנם כתוב באופן קולח, אבל היה אפשר לקצץ רבע ממנו, והוא מכיל מידה לא סבירה של התייחסויות מיניות מיותרות לחלוטין. חציו השני של הספר מעורר עניין ומוסיף מעט רקע היסטורי בתיאור ההישגים של השניים, ובכל זאת, הקריאה לא מחדשת דבר־מה מהותי שלא נכתב כבר, ובצורה מלהיבה יותר, בספרים אחרים שעוסקים בתחום המרתק הזה.
עבודתם הענפה של כהנמן וטברסקי משפיעה משמעותית על אינספור תחומים בחיינו – הפחתת העומס בכבישים, עידוד החיסכון לעת פרישה, קבלת החלטות ושיפור חיי הנישואין, אם למנות כמה מהם – אבל עדיף ללמוד עליה ממקורות אחרים.
ענן של אפשרויות מייקל לואיס, תרגום: יניב פרקש הוצאת בבל, 375 עמ'
