פעם אחת בתוך פה של ילד אחד, גרה לה שן נחמדה במיוחד. בתוך הפה היה חושך מצרים, והיתה גם לשון והיו עוד שיניים, ואם הלשון דיברה לא יפה, הן נתנו לה נשיכונת: "תשמרי על הפה!"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לראשונה זה שנים: אפס נרצחים בפיגועים אנטישמיים בעולם
– גנץ החליט על סגירת גלי צה"ל, האם יוכל ליישם זאת?
– שבעה מועמדים, רק אחד ינצח: פריימריז במפלגת העבודה
קו דק מפריד בין סגנון אישי ובין מניירה; בין טביעת אצבע ייחודית של אמן, ובין דפוס קבוע ובלתי מתחדש. אך מתחת לקו העדין הזה פעורה תהום אמיתית, שיש בכוחה להכריע איזו יצירה תיכתב לחיים ואיזו תתגלגל במדרון.
זו לא תהיה הכללה גסה מדי לטעון שבאופן די גורף, בספרי הילדים של מאיר שלו מלווה את הגיבור או הגיבורה איזה "דווקא" החלטי ובלתי מתפשר. זהר תתעקש לגדל גומות חן, אבא של רוני ונומי יאמץ דוב, נחמה תמצא ראש מבטחים לבלות עליו את שארית ימיה, וקרמר החתול דווקא כן יצא אל היער האפל והמפחיד, כנגד כל מה שמוכר ומתקבל על הדעת. חלקם מצליח, חלקם נכשל כישלון חרוץ, אבל כך או כך כובד המשקל העלילתי מונח על עצם ההתנגדות, על הבחירה לכפור במוסכמות ולהטות את האוזן לצו הפנימי, האחר.
ולמרות התבנית הקבועה, ברובם מצליח להתרחש קסם. אולי בזכות החן המיוחד שנפרש על כל עלילה בנפרד, ואולי גם הודות לחריזה הווירטואוזית ולהטוטי השפה של שלו, שמעניקים להם ניגון מובחן ומקום בטוח בלב ארון הספרים הילדי הישראלי.
אבל ב"השן שהתנדנד לה ילד", הקסם הזה מסרב להתרחש. הרעיון החמוד שהוליד את הספר כולו מוגש לנו בשלמותו כבר בשמו, והופך את כל מה שמתרחש מעברה השני של הכריכה להסבר מתמשך של בדיחה הפרוש על פני דפים רבים. גם הלשון והחריזה השלוויות אינן מושחזות כאן. יש לא מעט רגעים שבהם החריזה פרומה ושבורה, המשקל נפרע ללא הצדקה, ומשחקי המילים מאובקים וחסרי חן. "גיבורת הספר", שן החלב שמתנדנד לה ילד, היא יצור קטנוני ונקמני, חד־ממדי, שקשה מאוד להזדהות עמו. גם האופן שבו היא אוירה – בידיו המיומנות והמהירות של מישל קישקה – לא מעורר חיבה או רצון לשאת איתה את המרחק שבין כריכה לכריכה.
אמא באה ושמחה: 'יש לי ילד גדול. שן ראשונה מתנדנדת, עוד מעט היא תיפול. אל תדאג, זאת שן חלב בסך הכל', נשקה, חיבקה והתרגשה: 'בקרוב תצמח לך שן חדשה'. השן התרגזה: 'בשום אופן ופנים! אם מישהו יפול פה זה הוא ולא אני. ולמה את קוראת לי שן חלב? כי אני עוד קטנה? אם אני שן חלב אז הוא ילד שמנת ואת אמא גבינה'
וכך, הקול הסרבני שעולה לרוב מספריו של שלו לילדים, זה המתעקש לשמר איזו רעננות ובחינה מתמדת של ההרגלים, מכשיל את עצמו כאן, בהיצמדות לדפוס הסיפורי המוכר והמנוחש מראש. אפשר לקוות שעד הספר הבא תצמחנה שיניים חדשות, חדות ומיטיבות לספר, ותשוב עטרה ליושנה.
השן שהתנדנד לה ילד
מאיר שלו
איורים: מישל קישקה
עם עובד, 2020
לבני 5־3
