רב גוני: המנהיגים הרוחניים הכי משפיעים בציבור הדתי

רשימת המשפיעים בציבור הדתי לא כוללת (כמעט) רבנים, למרות שאין ספק שבין הדמויות המשפיעות במדינה בהחלט ניתן למצוא גם רבנים. פשוט איבדנו את ה"רבנומטר" שלנו, ולכן אנחנו לא מתיימרים, וגם לא רוצים, להכין טבלה של דירוג רבנים. במקום זאת ננסה לסמן כמה רבנים בולטים שהשפעתם חורגת מתחומי הישיבה שהם מלמדים בה או העיר שבה הם מכהנים. כאשר מדברים על רבנים, הגיל והוותק הם בעלי משקל רב, ולכן לא מפתיע שאחד הרבנים בעלי ההשפעה הרבה ביותר הוא גם המבוגר שבין בכירי רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן בן ה־88. כמה מהמשאים ומתנים המורכבים ביותר בין מפלגות הציונות הדתית הסתיימו רק כשהצדדים הגיעו לביתו של הרב דרוקמן וישבו שם עד לשעות הקטנות של הלילה. אך עם זאת, קמו לו גם מקטרגים, בין השאר על רקע קשריו עם נתניהו.

דגם ההנהגה הרבנית הסמכותנית כמעט אינו קיים בחוגים הרחבים של הציונות הדתית. אולם, לכלל הזה יש חריג בולט בדמותו של הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור בן ה־84. הרב טאו מנהיג זרם "ישיבות הקו". הוא פועל בדרך כלל מאחורי הקלעים, ונמנע מחשיפה לציבור הרחב ולתקשורת, אולם תלמידיו הקימו ארגונים שונים לצורך קידום רעיונותיו כמו ארגון ליב"ה, מפלגת נעם ועוד.

בציבור החרד"לי המתון יותר אפשר לסמן ארבעה־חמישה רבנים בעלי השפעה ציבורית משמעותית. אחד מהם הוא הרב זלמן ברוך מלמד, ראש ישיבת בית־אל ורב היישוב לשעבר. השפעתו הציבורית הרחבה של הרב מלמד היא במידה רבה תוצאה של בחירתו לפעול בזירה התקשורתית. דמות בולטת נוספת היא הרב דוב ליאור, רבה של קריית־ארבע לשעבר, שהפך בשנים האחרונות למנהיג הרוחני דווקא של מפלגת עוצמה יהודית.

בדור הצעיר יותר של ההנהגה הרבנית החרד"לית ניתן למצוא את הרב יהושע שפירא והרב שמואל אליהו. האחרון, רב העיר צפת ובנו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הוא הבולט מבין רבני הציונות הדתית הספרדים כיום. לצד הפעילות להנחלת מורשתו של אביו ומורשת רבני יהדות המזרח, הפך הרב אליהו לפעיל ציבורית והתגייס מספר פעמים למאבק ברבנים שסרחו. המקרה הבולט ביותר היה פיצוץ פרשת הרב עזרא שיינברג. עשייתו בתחום זה הקנתה לו יוקרה רבה גם בקרב המרכז הדתי לאומי.

רב נוסף שצמח בזרם ומועמד בולט להנהגתו בדור הבא הוא הרב אליעזר מלמד, רב היישוב הר־ברכה וראש ישיבת ההסדר. הרב מלמד עומד מאחורי סדרת "פניני הלכה", החיבור ההלכתי המשמעותי ביותר שנכתב בדור הנוכחי בעולם התורה הציוני דתי. עמדות "פתוחות" שהציג בנושא מפגש עם מנהיגים רבניים לא אורתודוקסיים, הפכו אותו ליעד למתקפות מחד ולמקובל על ציבורים רחבים יותר מאידך.

בקרב המרכז הציוני דתי, ובוודאי ככל שמתקרבים לאגף הליברלי, קשה לראות רבנים כמנהיגי ציבור סמכותניים אך הם בהחלט בעלי השפעה רבה. קבוצה אחת כזו היא רבני צהר, שהפכה במידה רבה ל"רבנות האלטרנטיבית" של שכבות רחבות בציונות הדתית. השמות הבולטים ביותר בקבוצת רבנים זו הם הרב דוד סתיו, רבה של שהם ויו"ר ארגון רבני צהר, והרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול בתל־אביב. בתוכם אפשר לכלול גם את הרב יעקב מדן מישיבת הר עציון, שאין כמעט מפלגה שלא מנופפת בכל קמפיין ב"אמנת גביזון מדן" שכתב עם המשפטנית רות גביזון ז"ל.

לצד צהר קם ארגון רבנים נוסף, "בית הלל", המוביל קו ליברלי יותר ובו חברות גם רבניות. באגף הליברלי יותר בולט במיוחד הרב בני לאו, מייסד מיזם לימוד התנ"ך 929.

פרוץ מהפכת לימוד התורה לנשים הביא איתו לקדמת הבמה  דמויות תורניות נשיות בולטות. אך גם עם התרחבות עולם לימוד התורה הנשי, נדמה שעוד מוקדם לסמן דמויות רבניות נשיות כמנהיגות ציבור מעורב של נשים וגברים. מספר דמויות פורצות דרך שנמצאות בדרך למעמד הזה הן הרבנית חנה הנקין, מייסדת מדרשת נשמת ומי שעומדת מאחורי המהפכה של "יועצות ההלכה" בתחום טהרת המשפחה. המהפכה הזו אמנם נמצאת עדיין בעיצומה, אך לא ניתן להפריז בחשיבותה ובהשפעותיה לא רק על הציבור הנשי. דמות בולטת נוספת היא הרבנית מלכה פיוטרקובסקי (גילוי נאות: דודה של הח"מ), האישה הראשונה שהעזה להיכנס לתוך התחום של פסיקת ההלכה ואף ספגה בשל כך מתקפות לא פשוטות. בקרב הדור הצעיר של הנשים הלמדניות בולטת הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס), מייסדת וראש הישיבה הייחודית "דרישה" לנשים בראש־צורים.

הרבנים והרבניות שהוזכרו עד כה מייצגים הנהגה רבנית מסורתית באופייה. אולם לצד צמיחתו של דור הרשתות החברתיות, צמחה בהן גם הנהגה רבנית מסוג חדש, שהופכת להיות משמעותית ומרכזית גם על חשבון זו המסורתית. הם צעירים יותר, מעודכנים תרבותית, מגיבים להתרחשויות  חברתיות ואקטואליות, לא מהססים לשתף בחיהם האישיים ומדברים בשפה הנכונה והעכשווית. האוטוריטה שלהם היא לא מוסדית אלא אישית והם לא מתעכבים על הצמדת התואר "הרב" או "הרבנית" לשם שלהם. שמות בולטים בז'אנר הזה הם רב קבוצת יבנה הרב אילעאי עופרן, הרב חיים נבון שלא מהסס לערב בין השמרנות לשיח הפתוח, הרב אברהם סתיו, הרב נתנאל אלישיב, הרב יוני לביא, הרב מאור קיים, הרב שלמה הכט, הרבנית ד"ר תמר מאיר, הרבנית ד"ר תרצה קלמן, הרבנית כרמית פיינטוך ועוד.

במידה רבה העתיד של הציונות הדתית תלוי בקבוצת הרבנים הזו ובאופן שבה הם מתקשרים את אורחות החיים של המגזר אל הדור הבא שלו.