אוֹרי שביט, בת 45, בזוגיות, אמא לילד ומגדלת ארבעה כלבים, גרה ברמת–גן. בעלת הבלוג "טבעוניות נהנות יותר", מחברת הספר "המטבח הטבעוני שלי"
זיכרון ילדות תרבותי. הדמות הראשונה שהתאהבתי בה בסביבות גיל ארבע הייתה בילבי. כבר בגילי הפעוט הזדהיתי עם הג'ינג'יות המרדנית שלה ודילגתי בחצר הגן בעודי מפזמת את שיר הנושא מהסדרה המצולמת. בילבי כבשה אותי מיד בכוחות, באומץ, בהומור ובשובבות שלה, וגם באהבה ובתקשורת המיוחדת שלה עם בעלי חיים.
ספר שקראת פעמיים. יש המון ספרים כאלה, משום מה הזיכרון שלי נוטה לסנן ספרים וסרטים ולרובם אני יכולה לחזור מחדש אחרי זמן כאילו שלא נפגשנו מעולם. אחד הזכורים והמצמררים ביותר הוא "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר (רומן גארי) אבל הספרים שקראתי ללא ספק הכי הרבה פעמים הם אלה שעיצבו את ימי ילדותי, כמו "צ'רלי בממלכת השוקולד", "35 במאי" ו"אורה הכפולה", שדפיהם היו מוכתמים מארוחות צהריים ודמעות.
דמות שמעניקה לך השראה. אמא שלי, שלצערי כבר לא איתי יותר מ־16 שנה. היא הייתה חכמה, מצחיקה, אשת שיחה מרתקת ופמיניסטית במובן הכי מעשי של המילה. היא מעולם לא התנהלה בעצמה או נתנה לי להרגיש שיש איזושהי תקרה מעל הראש שלי או מכשול שלא אצליח לעבור.
יוצר שאהוב עלייך במיוחד. לנוכח העובדה שאני לא מצליחה להתאושש מלכתו, כנראה הבחירה צריכה להיות דיוויד בואי (ויסלח לי קורט וונגוט על ההסתפקות במקום השני). בואי יצר את פס הקול של חיי, מהאלבומים הראשונים ועד האחרון המופתי ושובר הלב.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם ממציא הפומפייה. נדמה לי שהוא היה שמח לשמוע שלא משנה כמה התפתחה הטכנולוגיה מאז, מדובר באחד מהאביזרים הכי שימושיים אצלי במטבח. כנראה היינו שותים קפה, רק כדי לוודא שהאצבעות יישארו שלמות.
הבישול הראשון שלך. בשנות העשרה המוקדמות שלי נכנסתי לאמוק של אפייה. באחד מסופי השבוע ביקרה אותנו קרובת משפחה מלונדון, שהייתה צליאקית, בימים שאף אחד עוד לא הכיר כאן את המילה. לקחתי על עצמי אתגר ואפיתי לה עוגה עם קמח תפוחי אדמה. את האושר שלה מהמחווה לעולם לא אשכח.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם נשיא מקדולנד'ס, כדי לקבל החלטה אחת, מתבקשת ובלתי הפיכה להפוך את הרשת הבינלאומית ל־100% טבעונית. שינוי לגמרי אפשרי, שיכול להציל את העולם.
מי מצחיק אותך? בן הזוג שלי אורן, במיוחד כשהוא צוחק עליי. וגם התוכנית הקיקיונית של רועי בר־נתן "מה נסגר" במוצאי שבת. קאלט.
מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. אחרי כל המנות המורכבות והמסעירות שאכלתי, זאת בסופו של דבר תהיה כנראה פרוסת לחם או חלה טרייה עם אבוקדו ועגבנייה. אפילו מלח אני לא צריכה. בעצם גם עגבנייה ולחם אני לא חייבת.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך? אני כנראה מהאחרונות בעולם שאין לה כזאת. הקבוצה של החברות נקראת, במחווה לבלוג, "חפרניות נהנות יותר".
