לקראת עליית העונה החדשה של "לאטמה" נפגשו המנחים, רונית אברהמוף־שפירא ומני אסייג, לפיילוט שהתברר ככישלון. אברהמוף־שפירא חברה בתוכנית הסאטירה הימנית מיום הקמתה ב־2008, אסייג לעומת זאת הוא הרכש החדש שאמון על הכתיבה (יחד עם הכותב הותיק טל גלעד) וגם על ההגשה של "מהדורת השבט" לצידה של אברהמוף־שפירא. "לא הכרתי אותו", היא מספרת. "בעקבות לאטמה ביררתי עליו והבנתי שהוא מצחיק ומוכשר. נפגשנו לראשונה בפיילוט הראשון, שלא ממש עבד טוב".
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משה ארבל לאמיר אוחנה: אפשר לקביעת בג"ץ להתקיים
– 2023 או 2039? כך תדעו מתי יגיע תורכם להתחסן בעולם
– המצביע הצרפתי מתרחק מבנט ובש"ס מנצלים את ההזדמנות
מה לא עבד טוב?
"הטקסטים. כאישה יחידה על הסט הרגשתי שהמקום שלי מטושטש, והרגשתי צורך להילחם עליו, לא מתוך פמיניזם, אלא מתוך שהדמות שלי לא הייתה משמעותית מספיק. וזה היה לי קשה, לכן הפיילוט לא עבד. אני אישה על סט מאוד גברי, בעבר הייתה לפחות מאפרת, עכשיו יש מאפר".
אסייג (צוחק): "אני לא משוכנע שזו לא המאפרת שהיום היא מאפר, בעידן שלנו הכול יכול לקרות".
אברהמוף־שפירא: "בקיצור, זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו ומני חטף ממני קיתונות של עצבים".
אסייג: "דווקא בפיילוט לא אני כתבתי את הטקסט שלך".
אברהמוף־שפירא: "ובכל זאת קיבלת ממני קיתונות של עצבים".
אסייג: "תראי איזו ראייה אופטימית. תסתכלי על חצי הכוס המלאה, זה היה פיילוט מצוין כי דרכו הבנו את הלקחים, הבנו מה רונית רוצה ומה צריך לשפר".
אברהמוף־שפירא: "למרות שהפיילוט לא עבד, הייתה כימיה. הרשיתי לעצמי לומר לבנאדם שאני בקושי מכירה מה טוב ומה לא טוב לי".
אסייג: משם זה זרם, הבאנו את הדמות שהיא רוצה ובפיילוט השני יצאנו כוכבים, נשאיר אבק לאודי סגל ותמר איש־שלום".
פקידה בבנק וטכנאי בזק
אברהמוף־שפירא, 42, חלמה מגיל צעיר להיות שחקנית. אחרי שלמדה קולנוע במכללת הדסה כי חשבה שיהיה מורכב עבורה ללמוד משחק כאישה דתייה, היא בכל זאת הלכה ללמוד משחק בניסן נתיב. בין לבין גם הספיקה לעבוד בבנק. עם סיום הלימודים היא השתלבה כשחקנית בהפקות פרטיות ובתיאטרון פסיק. לצד זה, התחברה לשורשים הפרסיים שלה ולמדה מוזיקה פרסית במרכז למוזיקה קלאסית מן המזרח. היא הצטלמה להפקות טלוויזיה וקולנוע, "לתפקידים קטנים שהגיעו אליי איכשהו, כי אני לא הולכת לאודישנים, זה לא בשבילי העולם הזה". בנוסף היא עוסקת בדיבוב, מנחה כנסים ומעבירה סדנאות כתיבה בעברית לסטודנטים ערבים.
אסייג, 50, היה עד לשנת 2000 טכנאי בבזק. באותה שנה הוא חבר לאחיו שלום אסייג כדי לכתוב לו מופע סטנד־אפ. במשך שבע שנים הוא עבד בבוקר כטכנאי ובערב כתב. לעיתים נטל חופשה מיוחדת לכתיבה. ב־2007, הוא החליט להתמסר לכתיבה. "זה היה סיכון מטורף, הבת השלישית שלי בדיוק נולדה. אבל עם אמונה בבורא עולם עשיתי את הצעד הזה, ואני לא מתחרט על כך בשום רגע".
אסייג: "יש מספיק תוכניות שמבקרות את השלטון. את כל התוכניות האלה כותבים לרוב תל־אביבים אשכנזים שגדלו בסביבה אחרת מאיתנו, יש להם אג'נדה אחרת וראיית עולם ותפיסת עולם אחרת בנושא הפוליטי, ובנושא יהדות ודת, אין להם שום כבוד למסורת"
בהמשך היה הכותב של אחיו בכל תוכניות הטלוויזיה שהופיע בהן: "יאיר לפיד", "מועדון לילה", "שולחן החכמים" ו"כישרון או כישלון". הוא שימש תסריטאי ראשי בתוכנית "צחוק מעבודה", שבה גם כתב לקומיקאים שהשתתפו בתוכנית כמו ליטל שוורץ, יעקב כהן, חנה לסלאו, רועי לוי, קובי מימון וחן מזרחי. כשאני שואלת אותו אם הוא מתגעגע לפעמים לעבודה השקטה בבזק, הוא אומר שהוא מתגעגע רק לדבר אחד – "אין חברים כמו שהיו לי שם. אני עדיין בקשר איתם. קשה למצוא בתעשיית הבידור בטלוויזיה חברויות כאלו".
את עיקר פרסומו קנה אסייג כשכתב את הסדרה "שנות ה־80", המבוססת על ילדותם של בני משפחת אסייג. באוקטובר האחרון, אחרי חמש עונות, הודיע שהוא פורש מכתיבת הסדרה המצליחה. הוא עשה זאת לאחר שספג קיתונות של לעג כשהתבטא לא פעם בחריפות בפייסבוק נגד מפגיני בלפור ובעד ראש הממשלה. הוא שילם מחיר כלכלי, משפחתי ומקצועי כבד על ההחלטה הזאת. לאחרונה החל להגיש תוכנית בוקר בערוץ 20. ועכשיו יחד עם אברהמוף־שפירא הוא יוביל את תוכנית הסאטירה "לאטמה" שתשודר החל מהשבוע בערוץ 20. לאטמה נוצרה בשנת 2008 על ידי קבוצה של עיתונאים וכותבים במטרה לשפר את השיח הציבורי בישראל. תפיסת עולמם היא שרוב כלי התקשורת הישראליים, ובפרט הסאטירה המוצגת בהם, מוטים לטובת השמאל הפוליטי ולכן דרוש תיקון. בראש המיזם עומדת העיתונאית קרולין גליק שאף מגייסת תרומות לצורך קיומו. התוכנית עברה גלגולים שונים, והשבוע כאמור היא מתחילה מחדש.
כוותיקת התוכנית, במה שונה העונה הפעם?
"התוכנית התארכה לחצי שעה, במקום 12 דקות שהיו מקובלות בעבר. לכל מהדורת חדשות תהיה צמודה תוכנית בת בשם 'מרכז הבמה', שם יבואו לידי ביטוי דמויות נוספות. המנחה שלצידי התחלף ובמקום אלחנן אבן־חן מני יגיש יחד איתי, והוא כמובן גם יכתוב. הצוות השתנה, יש אנרגיות חדשות, אתמול צילמנו פרקים לתוכנית הבת והייתה אנרגיה של התחדשות ומשהו חדש שקורה".
אז רונית, למה בעצם אין עוד נשים בלאטמה? אנחנו לא מצחיקות?
"בתוכנית הבת יש עוד כמה שחקניות. עכשיו כשהתוכנית הופכת להיות ארוכה יותר, אני מקווה שיהיה יותר מקום לדמויות נשיות. צריך להתחיל בלכתוב עוד דמויות נשיות כדי שיהיו עוד שחקניות, בקיצור המשימה עליך, מני".
מני, היית חתום על שנות ה־80 ששודרה בפריים טיים, ועכשיו אתה בערוץ 20, שסובל מרייטינג שלא מצליח להתרומם, זה מתסכל?
"שמעתי את זה גם מאנשי שלומי, שאלו אותי 'מליגת העל אתה הולך לליגה ארצית?' אבל טוב לי איפה שאני נמצא, אני לא חושב שערוץ 20 ולאטמה זו לא ליגה בכירה. בהרבה מובנים זו ליגה בכירה, רק בלי הרבה קהל בגלל חוסר אמצעים וחרמות של מפרסמים. זה קורה גם בגלי ישראל וגם בערוץ 20, יש סוג של אנטי, זה מקשה על הערוץ להתפתח ולגדול. אני לא בוחל בלעשות דברים שנתפסים 'קטנים', גם כשכתבתי לגדולי הקומיקאים, ברוב הזמן עשה לי טוב יותר להשקיע בקומיקאים לא מוכרים חינם, כי זה עושה לי טוב, לקחת אמנים מהפריפריה ולטפח אותם".
סאטירה אמורה לבקר את השלטון, תעשו את זה?
אסייג: "לא קיבלתי את הקביעה הזו אף פעם. זו קביעה של הסטיריקנים השמאלנים שכבשו את המדינה מעידן ניקוי ראש. הייתה להם אז ביקורת על השלטון והם אמרו אותה, כי הם חשבו שהוא לא יוחלף לעולם, אם הם היו יודעים שהוא יוחלף הם לא היו מבקרים, אני בטוח. אני חושב שסאטירה באה לנשוך ולבעוט בכל מיני עניינים, לאו דווקא פוליטיים. גם בנושאים חברתיים, גם בנושאים קהילתיים, גם בנושאים אנושיים, וגם לטפל בפוליטיקה ובשלטון הקיים. בכנסת שלנו יש גם אופוזיציה, על האופוזיציה שלנו יש כל כך הרבה חומרים לתת להם בראש. סאטירה לא חייבת להתמקד בשלטון, האופוזיציה במדינת ישראל היא סכנה גדולה, בראייה סאטירית יש הרבה מה לבקר אותם. יש מספיק תוכניות שמבקרות את השלטון – 'ארץ נהדרת', 'היהודים באים', אפילו 'עד כאן' שאמורה להיות מאוזנת, היא לא. לשמחתי גב האומה נעלמה. את כל התוכניות האלה כותבים לרוב תל־אביבים אשכנזים שגדלו בסביבה אחרת מאיתנו יש להם אג'נדה אחרת וראיית עולם ותפיסת עולם אחרת בנושא הפוליטי, בנושא יהדות ודת, אין להם שום כבוד למסורת. לנו יהיה א־לוהים. אנחנו לא הולכים לחשבן להם ולא אכפת לי להכאיב להם, אין לי בעיה שזה יגרום לכמה אנשים להתעצבן".
אברהמוף־שפירא: "אני מקווה שמני לא ירצה להתגרש מהזוגיות הטלוויזיונית שלנו עוד בטרם התחתנו, אבל אני חושבת שכן יש מקום לבקר את השלטון. אני נמצאת בימין ועדיין יש לי ביקורת, וזה לגיטימי. כן הייתי רוצה שנרשה לעצמנו שאם משהו מפריע לנו בשלטון נוכל להעלות אותו"
אברהמוף־שפירא רואה אחרת את הדברים. "אני אמנם לא כותבת אלא רק משחקת, ואני מקווה שמני לא ירצה להתגרש מהזוגיות הטלוויזיונית שלנו עוד בטרם התחתנו, אבל אני חושבת שכן יש מקום לבקר את השלטון. אני נמצאת בימין ועדיין מוצאת את עצמי עם ביקורת, וזה לגיטימי וזה בסדר. כן הייתי רוצה שנרשה לעצמנו שאם משהו מפריע לנו בשלטון נוכל להעלות אותו. יש מקום לעשות את זה בלי להפוך אנשים ללעג ולקלס, ויחד עם זאת, באמת יש במה רחבה מאוד למי שמעוניין לבקר את השלטון, ומנצלים את הבמה הזו היטב, אז אולי אנחנו לא חייבים להיות במקום הזה".
מה חשבתם על המערכון על הרב קנייבסקי ונכדו בארץ נהדרת?
"הרב קנייבסקי הוא גדול הדור, אפילו אביגדור ליברמן בא לנשק את ידו, ומבזים אותו בלי חשבון, סליחה, עם חשבון. זה נעשה בכוונת זדון מתוך ידיעה שיהיה רעש ויהיה באזז מטורף, הם יספגו טוקבקים וחברי כנסת יגיבו, וזה אכן קורה. הם הרוויחו עוד רייטינג. הם מעלים את הרף של הסאטירה, ותמיד הפגיעה היא בצד שלנו, אין להם אומץ לעשות את זה על איש דת מוסלמי למשל. גם 'היהודים באים' ביזו את הבאבא סאלי ואת האר"י הקדוש, והם עשו את זה בידיעה שזה יביא רייטינג, והנה הם קיבלו עונה נוספת. חייתי עם האנשים האלה 20 שנה, אני מכיר אותם טוב, ויודע מה מניע אותם, ברור לי ששום דבר הוא לא 'התפקשש לנו', ו'אולי לא היינו צריכים', הכול נעשה בידיעה ובמחשבה מראש, בסיבוב הבא ארץ נהדרת אולי יבזו את נספי השואה, אני לא יודע לאיזה רף עוד אפשר לרדת. אנחנו ניתן להם בראש. מהמקום הצנוע שלנו, עם מינימום תקציבים, נראה להם שהם לא אדוני הארץ. ניצור באזז, לא נפגע בשום אדמו"ר, מקסימום באדמו"רים אמנון אברמוביץ' ומולי שגב".
גם לך יש קו אדום, רונית?
"מובן מאליו. קורבנות טרור, מוגבלים, נושאים הקשורים לשואה".
המרכז והקיצון
בניגוד לסדרות טלוויזיה, מהדורת השבט תצולם בכל שבוע ותגיב לעניינים אקטואליים, הדד ליין מלחיץ אותך?
"אני לא חושש, אני מחכה לזה, לשבת לכתוב יחד עם טל גלעד, לקום באמצע הלילה עם רעיונות ולעבוד, זה החיים שלי".
רונית, את רגילה הרבה שנים לפרטנר מסוים, תסתגלי לעבודה עם מני?
"מני הוא ההפך מאלחנן, אלחנן הוא רגוע, מים שקטים, מני תזזיתי, כשמני מגיע לאולפן אז מתחילה המסיבה, ואני איפשהו באמצע. זה לא מפחיד אותי, זה מסקרן אותי, זה חדש".
אסייג: "אלחנן הוא שחקן, אני מביא את עצמי, אני אהיה שם אני האמיתי עם עוד יותר כעס. לקחתי על עצמי דמות אימפולסיבית. רונית במהדורה היא גם ימנית אבל גם מנסה קצת לקרוץ יותר לצד השני ולמרכז, כמו חלק מהימנים".
אברהמוף־שפירא: "מני הוא הסמן הימני בתוכנית, כמו בחיים הוא טוטאלי, אולי זה מה שמפחיד אותי. הוא לא רואה בעיניים, הבנאדם".
אסייג: "הדמות של רונית היא ימנית אבל כזו שחוזרת כל הזמן למרכז כי קשה לה להודות בימניות שלה, היא רוצה חיבוק של המיינסטרים. אני על הדמויות האלה בימין לא משתגע".
לא כולם חייבים להיות טוטאליים כמוך, אתה יודע.
"לא הבנת, ביטלתי המון בגלל הדעות שלי, אבל קחי את בנט שמתקשה לבקר את מפגיני בלפור, קשה לו להגיד מילה רעה עליהם, כי בסקרים נראה שיש לו תמיכה מקרב מצביעי בלפור. אני מתקשה להבין איך הוא לא מבקר מופע של אנרכיה, חוסר קבלה של הכרעה דמוקרטית, הפרה של סגרים בימי מגפה. הוא מתקשה להגיד מילה כי הוא קורץ להם, זו הדמות של רונית. הימין מנסה לקרוץ ולהתנחמד וזה איבוד ערכים, תהיה ימני ותגיד את האמת שלך כל הזמן. וזה לא קורה רק בקרב פוליטיקאים אלא גם אנשי תרבות מצדדים בבלפור, הם לא מפסיקים להגיד 'ביבי לוקח את כולנו לאסון'. הם סוכני הדכדוך והכאוס. יש את מי שחושב כמוני, אבל נוהג בפחדנות וחששנות כדי שלא לחטוף. אז זאת לא האמת שלהם, זאת אמת אינטרסנטית".
אסייג: "הימין מנסה לקרוץ ולהתנחמד. תהיה ימני ותגיד את האמת שלך. וזה קורה בקרב פוליטיקאים ואנשי תרבות, הם סוכני הדכדוך והכאוס. יש מי שחושב כמוני, אבל נוהג בפחדנות וחששנות כדי שלא לחטוף. זאת אמת אינטרסנטית"
אברהמוף־שפירא: "מני הוא חיה פוליטית, אני לא. המודעות שלי התפתחה עם לאטמה, לא התעסקתי לפני זה בפוליטיקה. הייתה תקופה שכתבתי את דעותיי בפייסבוק, אבל הפסקתי עם זה. אני לא מעוניינת לשכנע אף אחד בחיים שלי מחוץ ללאטמה, ולא מעוניינת לשמוע אף אחד מהצד השני, אני מכירה אותו, ואין לי שום רצון לשמוע אותו שוב. אני שמחה שיש לי חלק בלאטמה ושיש מקום שמנכיח את השיח הפוליטי. אני מודעת למקום שלנו בשיח, אנחנו מעוררים דיון ועניין, וזה חשוב, אבל אני משאירה את זה במסגרת של לאטמה".
מפחיד אותך שהתוכנית תלך ימינה מדי?
"לא מפחיד אותי, אבל אני רואה איך זה יכול לקרות, זה בסדר, אני חלק מצוות עם אג'נדה שאני חלק ממנה. יכול להיות שזה ילך ימינה ממני, וזה בסדר. אני לא חייבת ליישר קו עם כל מילה שנאמרת בלאטמה, אני לא חייבת לעמוד מאחורי כל מה שאני אומרת שם כשחקנית".
אסייג: "אין מה לחשוש כי אני לא כהניסט או משהו, אני ליכוד".
אברהמוף־שפירא : "זה לא קשור לימני, זה קשור לאש, ואתה, הכול בוער בך".
הכול נשאר במשפחה
באוקטובר האחרון הטיל אסייג פצצה כשהודיע, כאמור, שלא ימשיך לכתוב את הסדרה שנות ה־80. בפוסט שבו הודיע על פרישתו מהתוכנית כתב, "20 שנה שאני עובד צמוד לשלום, כמעט שלא עשיתי משהו שאין לו קשר לשלום. אבל הרגשתי שזהו, אני לא יכול יותר. אם אין לי את החירות לקום בבוקר ולכתוב איזה פוסט שאני רוצה, זה לא שווה לי. נמאס לי שאחרי כל פוסט שאני כותב נגד המפגינים בבלפור או בנושא פוליטי אחר, אני חוטף שיימינג מהחבר'ה שפעם עבדתי איתם בטלוויזיה. אלו חבר'ה שמתנחמדים אליי, ואחר כך על המקלדת הם גיבורים. אני רואה ולא מאמין – בנאדם שסידרתי לו עבודה כמה פעמים במערכות שונות בתפקידי כתיבה, וזה מה שהוא כתב עליי?"
אבל מעבר לטוקבקיסטים שנכנסו בו ללא הרף, היו הטלפונים שהגיעו משלום, ואותם הוא פשוט לא היה יכול לשאת יותר. "היה לי קשה עם הטלפונים של שלום 'מני תוריד את הפוסט, זה לא טוב לנו' או 'זה לא טוב לסדרה', 'זה מזוהה איתנו'. אני לא רוצה להיות מזוהה עם אף אחד, אני רוצה להיות מזוהה עם מני אסייג וזהו, אני רוצה חירות וחופש מחשבתי, אני בן חמישים, ואני רוצה לקום בבוקר ולכתוב את הדעות שלי".
איך שלום קיבל את הפרישה שלך?
"הייתה אי נעימות, הייתה תקופה מתוח ה משפחתית אבל הכול ברוך השם הסתדר והכול טוב, קניתי את החירות שלי בכסף גדול, ויש שיגידו במחיר הקריירה שלי. אם לאטמה תצליח אני אהיה גאה בקריירה הזאת לא פחות משנות ה־80".
התאכזבת שהוא לא נשכב על הגדר בשבילך?
"שלום מגיל צעיר רצה לכבוש את עולם הקומדיה הישראלית. 'זהו זה' הייתה החלום שלו. הוא עשה דרך ארוכה וקשה מצוות בידור באילת, דרך מועדון הקאמל קומדי קלאב ועד לבמות הכי גדולות. הוא בנה קריירה בעשר אצבעות והוא עבד עליה קשה. זה לא שהוא לא נשכב עבורי על הגדר, הוא כן הרבה פעמים הגן עליי. אבל מצד שני הטמיעו לו והשפיעו עליו ואמרו לו שמה שאני כותב והדרך שלי הם לא טובים לסדרה ולקריירה שלו בכלל, אז אני גם שחררתי אותו מזה, למרות שזה היה לו קשה, הוא לא רצה , הוא צריך אותי איתו, אני לא כועס עליו על זה שהוא לא נלחם עם אנשים. הבנתי אותו".
הוויתור על כתיבת הסדרה הוא גם אובדן כלכלי כבד, במיוחד בימים אלה, שבהם הוא לא מתוגמל על מופעי סטנד־אפ שכתב. "מטורף לוותר על כזאת הכנסה מוטרפת, אין משהו מכניס יותר בתסריטאות מלכתוב סדרה, זה הדבר הכי מכניס בכל התחומים והז'אנרים בתסריטאות. ויתרתי על זה, והוויתור מוכיח עד כמה אני מחובר לאמת שלי".
לא לימדו אתכם שלא עושים עסקים עם משפחה?
"זה עבד יפה הרבה שנים וגם הסתיים יפה. הייתה אי נעימות של תקופה שלא ממש דיברנו בינינו, עכשיו הכול בסדר. זה לא היה שהמשפחה הייתה בעדי או נגדי או נגד שלום. הם פשוט לא הבינו איך מני המשוגע הולך לוותר על שנות ה־80".
גם אברהמוף־שפירא עובדת עם בן זוגה, הבמאי לייזי ,שפירא, שלנצח יישאר מזוהה עם הסדרה שייצר וביים, "סרוגים". "אנחנו עובדים יחד, כותבים יחד וגם לבד, זה מרתק, מפרה, אני מרגישה בטוחה בידיים שלו. לכתוב זה המקום הכי חשוף, ואני כותבת עם הבנאדם הכי קרוב אליי והכי מכיר אותי ואוהב אותי. אני מרגישה חופש, שנינו מרצים בתחום שלנו ומלמדים ומפרים זה את זה כל הזמן, תוסיפי חמסה ובלי עין הרע, מקווה שנגיע עוד יותר לעבודה משותפת יחד".
כמו יוצרים רבים אחרים, גם את השניים תפסה הקורונה לא ממש מוכנים. הפקות בוטלו, שערי עולם התרבות ננעלו, והם נאלצו לחשב מסלול מחדש. אברהמוף־שפירא: "התחלתי את הקורונה בסוג של התרסקות, העבודה שלי היא עבודה עם אנשים, אני עובדת עם אנשים ואוהבת אותם, אני עומדת על הבמה, ומהר מאוד התיאטרון נסגר, התחלתי לקבל הודעות שנראו כמו מודעות אבל, 'מצטערים להודיע שההצגה בוטלה', 'מצטערים להודיע שהסדנה נדחתה לתאריך לא ידוע', כאלו הודעות בזו אחר זו, ובסגר הראשון מצאתי את עצמי בלי שום דבר. חוויתי טריקת דלק עוצמתית". אם לא די בכל זה, גם המחשב שעליו כתבה מחזה לעצמה נפל ומת. "הכול ביחד הביא לתקופה לא פשוטה".
אברהמוף־שפירא: "המודעות שלי התפתחה עם לאטמה. הייתה תקופה שכתבתי את דעותיי בפייסבוק, אבל הפסקתי עם זה. אני לא מעוניינת לשכנע אף אחד ולא מעוניינת לשמוע אף אחד מהצד השני"
ואז הגיעה לאטמה בעונה חדשה. "למרות כל טריקות הדלת האלו גיליתי שאני חיונית, אני מרגישה שעכשיו קורה משהו חדש". והיו עוד ניצני אור. "בתוך תקופת הפרידה מהבמה יצא לי להופיע במופע פלייבק מול קבוצה של אנשים מבוגרים שהולכים יחד מתחילת הקורונה ולא מוותרים על תרבות ופעילות משותפת. מעבר לריח של עץ־הבמה שהתגעגעתי אליו, בתוך קיפאון החיים הזה פתאום הנגיעה בסיפורי חיים כל כך עדינים ובריאתם מחדש על הבמה קיבלה משמעות גדולה יותר. זכיתי לנגוע בפיסות חיים בנות 85 שנה, ולהתרגש עד דמעות יחד עם המספרים". בתוך כך היא גם פיתחה שיטת עבודה הנשענת על כלים מעולם התיאטרון ומתבססת על פיתוח מודעות לשפת גוף ולקול. "אני מלווה באמצעותה אנשים ועוזרת להם לעבור תהליכים אישיים מורכבים. למדתי להתאים את עצמי לכללים החדשים, לפעול בזום. בהתחלה חששתי מזה, אבל זה הוביל אותי לעבוד עם אנשים מרחבי הארץ, ואפילו מהעולם, פתאום אני יכולה לשנות לאדם משהו בחיים, והכול בעבודה מרחוק. השיטה בנויה על התפיסה שהמסרים הפיזיים שאדם משדר הם גדולים יותר מאשר המסרים המילוליים, ועל זה אנחנו עובדים". הקורונה גם החזירה אותה לספסל הלימודים, והיא לומדת NLP ודמיון מודרך. "על אף השערות הלבנות והדאגות זו הייתה גם שנה של צמיחה, יש בי משהו שמאוד התרחב בתוכי, ואני לא מדברת רק על האגן".
אסייג: " למרות שאני דיכאוני לפעמים, אני לא מאשים אף אחד, אני מאמין בבורא עולם ומאמין שהקורונה זו גזֵרה שבאה ללמד אותנו משהו, שאחרי הסיפור הזה אנחנו נצא אחרים. למרות שתמיד ישנם אלה שלא לומדים כלום, רובנו נלמד מזה. זה עשה טוב לזמן המשפחתי. מצד שני הפסדתי לא מעט כסף. בשנה הזאת כתבתי הכי מעט מכל השנים מאז 2000. באופן אישי מצאתי זמן לקרוא הגות יהודית, ספרי קודש, שולחן ערוך, קראתי תורה – מה שלא למדתי כל החיים שלי. למדתי את כל התנ"ך, במיוחד ספרי הנביאים, נכנסתי שם לעומקים מטורפים, אז אחרי הכול היה גם טוב".
