כל אדם מפורסם מחזיק בשתי זהויות – הפרסונה הציבורית ומי שהוא באמת. פער מובנה לעולם יתקיים ביניהן. במקרה של יונית לוי, הפער הזה מצטמצם משמעותית כאשר מאזינים ל־Unholy, הפודקאסט החדש מבית N12. נסיכת הקרח של ישראל משילה מעליה את הפסאדה הרצינית והמאופקת שהיא מתחזקת בסלון של כולנו מדי ערב, ומתוכה בוקעת יונית שונה מכל מה שהכרתם – משוחררת וכובשת, דעתנית וידענית, ובאופן מפתיע מאוד־מאוד מצחיקה (במיוחד כשהיא גם מקפידה לצחוק מהבדיחות של עצמה). היא נגישה ומשתפת בפכים מחייה האישיים (פיטר הארנב שולטט!1). פתאום אפשר אפילו לדמיין אותה נשואה לעידו רוזנבלום.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התרפקות והתפרקות: משורר של קריאה כפולה
– בחסות הקורונה: הכלכלה השחורה התרחבה
– "אני ואתה נשנה את העולם", גרסת האר"י
הפרטנר שלה לשידור הוא ג'ונתן פרידלנד, יהודי בריטי ופובליציסט מוערך של "הגרדיאן", שאף בילה כאן בצעירותו במשך שנה בקיבוץ. פרידלנד אמנם מחזיק בדעות שמאל־ליברליות, אך בניגוד לקו הברור של עיתונו, הוא אינו מוטה כנגד ישראל ואף מרבה לחטוף ביקורת בשל כך.
ביחד השניים מדסקסים ענייני דיומא אקטואליים על כל מה שיהודי, עם דגש מובן למתרחש בארץ הקודש. או במילותיהם: Two Jews on the news (אגב, זהו השם שלוי רצתה להעניק לפודקאסט). מחיסונים ועד בחירות, מהמטבחון של ביידן ועד דרכה לצמרת של מירב מיכאלי. מדי פרק הם בוחרים את איש השבוע – פעם זה המענטש, פעם זה מי שהגזים עם ה"חוצפה" (במלעיל). כל השיח הזה מתרחש באנגלית גבוהה ומצוחצחת, כשלוי נותנת קונטרה מרשימה למבטא הבריטי המענג של פרידלנד (אנגלופילים, התפקדו) עם דיאלקט אמריקני מובהק.
Unholy היא הסנונית הראשונה מבית היוצר המתחדש של "קשת פודקאסטים", שבחודשים האחרונים העלו הילוך בגזרת ההסכתים והכניסו לדריכות את כל השוק המקומי. ואם זה נשמע לכם כמו החדשות של לפני חמש שנים, אז קבלו עדכון. ב־2020 ספוטיפיי לבדה השקיעה מאות מיליוני דולרים בדרכה להפוך לאימפריית פודקאסטים עולמית, כשאפל מנסה להדביק את הקצב; לראשונה נרשמה זכייה של פודקאסט בפרס פוליצר, אשר הוענק להסכת הוותיק "This American Life" (מהמוצדקות); וכל תוכנית סמי־מצליחה זוכה לליווי צמוד ("שטיסל", "סליחה על השאלה" ואפילו דרמת המתח "השוטרים"). מעומרי כספי ועד עינת נתן – כולם רוצים לפתוח מיקרופון וללהג.
הבחירה של קשת לפתוח דווקא בפודקאסט דובר אנגלית תמוהה מעט, וניתן כנראה לייחס אותה לעובדה שכאשר יונית אומרת "כן" על פרויקט, לא אומרים לה "לא". האחראי לשידוך והאיש שהגה את הרעיון הוא הצלע השלישית של התוכנית, העורך ליאור פרידמן (שהגיש בעבר את "חדשות הלילה" ועבר לתפקיד ניהולי בממלכה הבריטית), מה שיכול להסביר את הבחירה בפרטנר אנגלי. שהרי על פניו, השילוב האולטימטיבי לסיקור הזווית היהודית באקטואליה העולמית הוא עם נציג אמריקני. כוחם של היהודים בארה"ב בכל תחומי החיים – פוליטיקה, ממשל, תרבות ותקשורת – משמעותי לאין שיעור מזה של הקהילה הלונדונית בואכה מנצ'סטרית המצומצמת, שלא לדבר על העיסוק המפותח בזהותם היהודית, וגם השפעתה של המעצמה הגדולה בעולם על ישראל מן הסתם ניכרת בהרבה.
אין ספק שקהל היעד הטבעי עבור ההסכת הם מאזיני חוץ, לא רק בגלל מחסום השפה, אלא כי רוב הנושאים שמועלים בו הם חדשות האתמול עבור הישראלי הממוצע. לוי אולי מנסחת אותם באופן רהוט, משעשע ועטור דימויים מבריקים, אבל הם אינם מחדשים יותר מדי. ובכל זאת, פינג־פונג התובנות, הרפרורים התרבותיים המענגים למיטיבי לכת (מל ברוקס פינת החבובות), ההסברים של פרידלנד על המתרחש מעבר לים, כמו גם נקודת המבט החיצונית על המתרחש פה – מספקים חוויה מרתקת ומקורית למי שאינו מורגל בצריכת תקשורת חו"ל.
נקודת החולשה היחידה היא שלוי ופרידלנד אולי משוחחים ממקומות שונים בעולם, אך למעשה מחזיקים פחות או יותר באותה השקפת עולם. ניגוד דעות היה יכול להעשיר את השיח.
וכעת לתחזית. ההאזנה ל־Unholy מחכימה ומעשירה אבל היא בעיקר מעוררת סקרנות לגבי הצעד הבא בקריירה של לוי. כס המגישה הלאומית נחשב (באופן אובר־רייטד לחלוטין) לפסגת השאיפות של עולם העיתונות הישראלי. אך מה תעשה מי שכבשה אותו כבר בגיל 25?
מעבר לפוליטיקה נשמע כמעט מתבקש, אם כי לוי הצהירה לאחרונה שאין שום סיכוי שתלך בעקבות הקולגה מיקי חיימוביץ' (ולנוכח אקורד הסיום הצורם של הנ"ל, ניתן להבינה). השקדנות, החריצות והיסודיות יכולים להתאים לקריירה אקדמית, אבל אחרי שידורים חיים על בסיס יומיומי, היא עלולה למצוא עצמה משועממת במגדל השן. אולי תוכנית ראיונות אישית ויוקרתית א־לה דיוויד לטרמן, עם מרואיינים שנבחרים בפינצטה וגיחות מסביב לעולם, יכולה להיות מקום טוב להתחיל בו. בכל מקרה – אומר זאת כך יונית: הגיע הזמן לכבות את הטלפרומפטר ולגלות מה את באמת רוצה להיות כשתהיי גדולה.
