צירופה של רגד באיר בת ה־22 לסגל קבוצת הנשים של בית"ר ירושלים היה עוד צעד קטן אך משמעותי במלחמה שמנהל המועדון נגד התדמית הגזענית שנוצרה לו לאורך השנים. באיר, שמשחקת כחלוצה, היא ערבייה ממוצא מוסלמי, והיא משחקת עכשיו בשותפות מלאה לצד שחקניות יהודיות, חילוניות ודתיות. "עבורי ועבור המשפחה שלי העובדה שאני בבית"ר זו הגשמת חלום. אני עושה כאן היסטוריה בכל מה שנוגע לשיתוף של שחקן ערבי במועדון", היא אומרת.
מאז אוגוסט 2018, משהפך לבעלים של בית"ר, מנסה משה חוגג לשנות את התדמית הבעייתית שדבקה במועדון ונוצרה בעיקר בשל פעילויות מחאה של הארגון הקיצוני "לה פמיליה", נגד החתמת שחקנים ערבים. אותה מחאה הגיעה לשיאה עם החתמת שני שחקנים צ'צ'נים ממוצא מוסלמי לפני מספר שנים ותועדה בסרט המטריד ומעורר המחשבה "טהורה לעד" של מאיה זינשטיין.
הקמת קבוצת הנשים הרבגונית הייתה אחת הדרכים של חוגג להצהיר – אנחנו מתחילים כאן משהו שונה, מפעל של אחדות וקירוב לבבות. באיר מספרת: "חוגג יצר איתי קשר אחרי שהצטרפתי, אמר לי כל הכבוד ואיחל לי בהצלחה. הוא הגיע לכמה משחקים שלנו והוא תומך בי ובקבוצת הנשים כולה. גם המנכ"ל אלי אוחנה תומך מאוד. ובכלל, מהרגע הראשון שהגעתי אני מקבלת את כל התמיכה והאהבה מהצוות ומהשחקניות האחרות".
איך הגעת לכדורגל?
"התחלתי לשחק בגיל שבע ובגלל שלא היו קבוצות של בנות באזור שלי, הצטרפתי ושיחקתי בקבוצת ילדים של בנים במכבי חיפה. לצערי על פי חוקי ההתאחדות, בגיל 14 הייתי צריכה לעזוב אותם, כי נערה צריכה למצוא מסגרת של נשים בלבד מהגיל הזה ולא היה לי לאן ללכת. היום לשמחתי כבר יש הרבה יותר קבוצות כדורגל לנשים במגזר, אבל הבעיה היא עדיין במודעות ובהבנה, שאפשר וצריך להתחיל לשחק כבר בגיל קטן. כשמתחילים לשחק בגיל 18, חסרה ההבנה של מה זו באמת קבוצה – אין משמעת ואין יסודות, וקל יותר להתפרק".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מלחמה פנים-ערבית: מאחורי ריאיון הלהט"ב של טיבי
– "יש לנו מאה אחוז הצלחה במעבר של אחוז החסימה"
– הקורונה אפשרה לנו לחזור למערכת החינוך היסודית: המשפחה
לירושלים הגיעה באיר כדי ללמוד באוניברסיטה העברית. "הצטרפתי לנבחרת הקטרגל של האוניברסיטה וברגע ששמעתי שפותחים קבוצת נשים בבית"ר הלכתי להיבחן", היא משחזרת, "השתתפתי ביום מיונים, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער החמיא לי על המהירות שלי ואחרי יומיים קיבלתי הודעה שהתקבלתי. לא חששתי לרגע מהבחינה המקצועית, כי ידעתי שאני מתאימה, אבל מאוד רציתי להתקבל, כדי שנתחיל יחד את השינוי במועדון הזה".
איך הייתה ההתאקלמות שלך בקבוצה?
"מהרגע שהצטרפתי, לא היה רגע אחד שסבלתי מיחס גזעני כלשהו. לא הייתי נשארת בסיטואציה כזו. אני אחת השחקניות המובילות של הקבוצה והיום אנחנו כמו משפחה. היו לי חברים יהודים גם לפני כן, אבל לא היו לי חברות דתיות, ובערבי הגיבוש שעשינו דיברנו בין השאר על כשרות. הן הסבירו לי על העולם שלהן ואני על שלי, והאמת שזה היה מאוד מעניין ונחמד".
איך הקשר שלך עם הקהל?
"מרגש אותי מאוד שהקהל שלנו מעודד אותי וקורא בשם שלי במשחקים, אני שמחה שהם יודעים שאני משחקת בשביל הסמל של הקבוצה".
באיר הייתה חלק בלתי נפרד מהצלחת הקבוצה בעונה החולפת עם שישה כיבושים, ועכשיו היא גם חלק מהמאבק שבו משתתפות השחקניות למען מיגור האלימות בארץ כלפי נשים. "מאחורי הסמל של המועדון שלנו כתובים השמות של הנשים שנרצחו בשנה שעברה, כולל במגזר הערבי, ובמשחק הגביע עלינו עם חולצות שתומכות במאבק הזה. זו מכת מדינה ותופעה שצריך להילחם בה באופן כולל. אנחנו שואפות לעולם שבו נשים יעשו מה שהן רוצות, בלי להרגיש איום כלשהו, כולל בעולם הספורט. יש לצערי עדיין הרבה נשים שמפחדות לעסוק בענף זה או אחר, בגלל חשש איך החברה או המשפחה תגיב. צריך גם שיהיו אפשרויות לבחירה ואני שמחה שאחרי שנים בלי כלום, יש היום שתי קבוצות כדורגל לנשים בוגרות בירושלים, שמאפשרות לצעירות שמסיימות את המסגרות הצעירות להמשיך ולשחק".
על מה את חולמת?
"אני רוצה לעשות דברים יפים עם בית"ר, שיכירו אותי דרך ההצלחות שלנו ושאזכה לשחק בליגה האמריקנית ובנבחרת ישראל".
אימוני כושר בזום
ענף כדורגל הנשים תופס תאוצה בשנים האחרונות ברחבי העולם, עם ליגות פופולריות באירופה וארצות הברית, שחקניות שהופכות לכוכבות, חברות מסחריות שמשקיעות כספים ומועדונים שמשלמים משכורות מכובדות. בטורניר גביע העולם האחרון, שהתקיים בצרפת ובו זכתה נבחרת ארצות הברית, צפו 1.1 מיליארד צופים ברחבי הגלובוס, פי שניים מהטורניר הקודם, שנערך ארבע שנים קודם לכן.
גם בישראל מתנהלות כבר שנים ליגות כדורגל לנשים, עד כה בקנה מידה קטן יותר והרחק מהרדאר התקשורתי. הליגה הבכירה, שמשנת 2016/7 נקראת "ליגת העל", הוקמה לראשונה ב־1998. משחקות בה תשע קבוצות והיא מדורגת במקום ה־36 בדירוג הליגות של פיפ"א. ב־2010 נוסדה הליגה הלאומית, השנייה בחשיבותה, ולפני כשש שנים נוסדה גם הליגה הארצית.
קבוצת הנשים של בית"ר ירושלים הוקמה לראשונה בשנת 1998, עם ייסוד ליגת הנשים בישראל, אבל התפרקה כבר ב־2007 בשל קשיים כלכליים. בשנים האחרונות החלו לפעול בירושלים כמה ליגות נשים מקומיות, בארמון הנציב ובשכונת קטמון, ועלה שוב הצורך בהקמת קבוצה מקצוענית.
"כדי להעלות את המודעות ואת הפופולריות של כדורגל הנשים בישראל, צריך לשדר יותר משחקים בטלוויזיה", טוענת עדי לביא, המגינה הימנית של בית"ר. "ברגע שתגדל המודעות לענף, ייכנסו נותני חסויות שיתמכו בקבוצות, יוזרם יותר כסף וייווצר יותר עניין. בנוסף, ההתאחדות לכדורגל חייבת להגדיל את התקציבים שהקבוצות מקבלות, שכרגע רחוקים שנות אור מהסכומים שמקבלים בקבוצות הגברים".
לביא, שעובדת כיועצת לקשרי ממשל ושותפויות, הייתה אחד הכוחות המניעים המשמעותיים בהקמת הקבוצה. "לפני שנתיים הצטרפתי לעמותת 'זזה', עמותה לקידום ספורט נשים, שמטרתה לחבר בין נשים שרוצות לעסוק בספורט ולמצוא עבורן מגרשים", היא משחזרת, "באותה תקופה פנו ל'זזה' שחקניות בבקשה שנסייע להן בהקמת קבוצת נשים מקצוענית, לאחר שהחלו באופן עצמאי את המגעים הראשוניים מול גורמים בבית"ר ובהפועל קטמון. בקטמון בדקו והחליטו שזה לא כדאי עבורם, מה שהשתנה כעבור שנה, וגם להם יש היום קבוצת נשים.
"בבית"ר רצו ללכת על זה אבל התלבטו לאיזו ליגה להיכנס. מחלקת הנשים בבית"ר היא חלק ממחלקת הנוער, ומי שעמד בראשה בזמנו ניהל מולנו את המשא ומתן. בשלב מסוים נראה שזה לא הולך לקרות, אבל אז הגברנו את הפעילות שלנו, התחלנו קמפיין תקשורתי ופנינו לכמה חברי כנסת ולמחזיק תיק הספורט בירושלים, שוער העבר איציק קורנפיין, שמשתף איתנו פעולה בפרויקטים שונים ומסייע לקידום ספורט נשים בעיר. הוא פנה לבית"ר, המליץ שיפתחו קבוצה בליגה הארצית, והבטיח שיסייע לנו עם מגרש, וזה מה שקרה".
המאמצים המרובים נשאו פרי ובאמצע אפריל 2019 הוקמה מחדש קבוצת הנשים של בית"ר, שהחלה לשחק בליגה הארצית. היא החלה את העונה בצורה חיובית, אבל במהלכה פרץ משבר הקורונה, שהוביל להשבתת הליגה וסיום העונה כבר באמצע השנה.
"כאשר פרץ המשבר היינו במקום השלישי, ובמשך זמן רב לא ידעו מה יקרה ומי יהיו הקבוצות שיעלו ליגה", מספרת לביא, "בסופו של דבר, בשל העובדה שקבוצת מעלה־אדומים התפרקה, הוקפצנו למקום השני ועלינו לליגה הלאומית. הייתה לנו פגרת קורונה ארוכה, ממרץ עד נובמבר של השנה שעברה, שלצערי הייתה ארוכה הרבה יותר מזו של הגברים. יצאנו למאבק לשנות את זה, באמצעות 'זזה' וכמה קבוצות בליגת העל. נלחמנו בהתאחדות והגענו עד לדיונים בכנסת ולהתערבות של שר הספורט חילי טרופר, מה שהוביל לבסוף לשינוי ההחלטה, ולחזרה שלנו לפעילות שוטפת. בסגרים האחרונים כבר פעלנו מראש ודאגו לזה שנזכה למעמד דומה לקבוצות הגברים".
למרות החזרה למגרשים, המשיכו בקבוצה להתמודד מול הקשיים שהקורונה מציבה. "לצערי בחודשים האחרונים נדבקו כמה מהשחקניות בקורונה, מה שהכניס את כולנו מיידית לבידוד, ולחזרה לאימוני כושר משותפים בזום, שעשינו יחד לאורך כל התקופה. במקביל גם נדחו כמה מהמשחקים שלנו. לשמחתי גם נוצר לנו גרעין של אוהדים וכולנו מחכות כבר שהמשבר יחלוף והם יחזרו לעודד אותנו ביציע".
המטרה: ניצחון
הקסם של קבוצת הנשים של נשות בית"ר כיום נובע מהסגל המגוון שמרכיב אותו, שכולל שחקניות חילוניות, דתיות, עולות חדשות וערביות, בטווח גילים רחב: החל משחקניות מתחת לגיל 20 ועד כאלו שעברו את גיל 40. לביא עצמה, בת 37, הצטרפה העונה לראשונה לקבוצה מקצוענית.
"אני אוהבת ספורט מאז שאני זוכרת את עצמי. הגעתי לירושלים כשהתחלתי את הלימודים לתואר שני ביחסים בינלאומיים בעברית, ומאז אני חיה כאן, פרט לשנתיים וחצי הפסקה, שבהן עבדתי בשגרירות ישראל בוושינגטון. אני משחקת טניס מגיל עשר, ולפני ארבע שנים, כשחזרתי מארצות־הברית, חברה סיפרה לי על קבוצת נשים שמשחקת כדורגל בארמון־הנציב באופן חובבני וזו הפעם הראשונה שהתחלתי לשחק בצורה מסודרת, פעם בשבוע.
"הקבוצות והליגות המקומיות שנוצרו בשנים האחרונות יצרו אחווה גדולה בין כדורגלניות ירושלמיות, בכל הגילים ובכל המגזרים ואפילו ממזרח העיר".
קבוצת הנשים מתאמנת כרגע שלוש פעמים בשבוע בנוסף למשחק ליגה. היא אינה משלמת משכורות לשחקניות, אך מעניקה להן מעטפת שכוללת מדי אימון, צוות מקצועי ורפואי, ביטוח והסעות למשחקים. בשנה הראשונה התקיימו אימוני הקבוצה במתחם האימונים בבית־וגן והמשחקים בהר־חומה. השנה בנתה הנהלת המועדון מגרש מקצועי עבור הקבוצה במתחם האימונים ושם הן גם מקיימות את משחקי הבית, לעיני יציע שיכול להכיל עד 350 צופים.
רובינסון: "ממש לא מסובך לשחק בכיסוי ראש ובחצאית. מה שכן חסר כרגע הוא האפשרות להדפיס את המספר שלנו על החצאיות, ואנחנו תופרות את זה לעצמנו"
העובדה שכל הפעילות מתנהלת בימי חול אפשרה גם לסמנתה רובינסון, דתייה לאומית בת 33 ואם לארבעה, להצטרף השנה לקבוצה. "גדלתי באנגליה והתחלתי לשחק כדורגל בתור ילדה בבית ספר בלונדון, כשבמקביל צפיתי בהרבה משחקים בליגה המקומית ועד היום אני אוהדת ארסנל", היא מספרת, "כשעליתי לארץ, לא התחברתי לכדורגל הישראלי, אני לא רואה משחקים וב־11 השנים הראשונות שלי כאן לא שיחקתי. באנגליה כדורגל הנשים מקצועני ומאוד מצליח, יש לי חברות ששיחקו בצ'לסי וארסנל וזה עולם אחר בהשוואה אלינו. בשנים האחרונות הצטרפתי לכמה נשים, שרצו לעשות ספורט יחד ומשם עברתי לשחק בליגת השכונות. אני עובדת בסוכנות היהודית, ועד משבר הקורונה טסתי הרבה כחלק מהפעילות שלי, אבל כל מה שקרה הפך את הערבים שלי לפנויים יותר ושמחתי מאוד להתחייב לקבוצה שלנו".
רובינסון מתפקדת כבלמית, ולמגרש היא עולה בכיסוי ראש ובחצאית. "ממש לא מסובך ולא מפריע בשום צורה לשחק כך. מה שכן חסר כרגע הוא האפשרות להדפיס את המספר שלנו על החצאיות, ואנחנו תופרות את זה לעצמנו. אם יש חברה שרוצה להיות הראשונה ופורצת הדרך, שתייצר חצאיות כמדי כדורגל, זה יהיה נהדר".
מה הסיכוי שתעלו לליגת העל?
"הלאומית היא ליגה חזקה יותר ואנחנו צריכות לעבוד חזק ולהתאמן ויש עוד דרך ארוכה לפנינו כדי להגיע לליגת העל. אני מקווה שהקורונה לא תמשיך לפגוע בעונה שלנו. בגלל שאנחנו לא מתפרנסות מהמשחק וחייבות לעבוד, אנחנו לא יכולות לסגור את עצמנו בבית בבידוד אחרי כל אימון או משחק, מה שמשאיר סיכויים רבים יותר שמישהי תחלה ושנצטרך שוב להיכנס לבידוד".
קליטה מהירה
אחרי המחזור השביעי בעונה הנוכחית, ממוקמת בית"ר במקום החמישי (מתוך עשר קבוצות, שתיים עולות לליגת העל) עם שני ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד (ושני משחקים חסרים) כאשר במשחק האחרון הביסו את בנות אילת, 0:6. מי שאחראי על הצד המקצועי של הקבוצה הוא המאמן הוותיק, סימן־טוב כהן, שמאמן כבר 20 שנה במחלקת הנוער של המועדון.
"בכל תחילת עונה יש פגישה עם ההנהלה, שבה מציעים לך את הקבוצה שתאמן בעונה הבאה. כשהציעו לי את אימון הנשים, הייתה לי הרגשה שחיכו לראות איך אקבל את זה, כי אולי היו כאלה שפחות התלהבו, אבל להפתעתם הרבה, שמחתי מאוד לקבל אותה.
"העבודה עם קבוצת הנשים התאימה לי מכמה סיבות. הראשונה היא שמעולם לא עבדתי עם נשים בעבר, ועבורי זה היה אתגר חדש שאני מאוד שמח שלקחתי. בנוסף, מדובר כאן גם בלימוד כדורגל ולא רק באימון, וגם התאים לי שהפעילות מתקיימת רק במהלך השבוע. בשנים האחרונות התחלתי לשמור שבת וזה הסתדר לי מצוין. גם היה לי ברור שזו תהיה קבוצה שתקבל הרבה תשומת לב מהתקשורת וגם בזה יש משהו נחמד".
עד כמה גדול ההבדל בעבודה עם גברים מול נשים?
"יש לנו בנות מאוד אינטליגנטיות בקבוצה וממש כיף לי לעבוד איתן. הן קולטות את הדברים מהר יותר מבנים שעבדתי איתם בעבר. גם מבחינת המשחק – הוא שונה מאוד, פחות אינטנסיבי מבחינה פיזית, יש פחות אגרסיביות ויותר כדורגל נטו. יש בזה משהו נקי יותר, שאני אוהב".
מה הסיכוי שתגיעו לליגה הבכירה בקרוב?
"העונה הראשונה שלנו הייתה טובה והשנה הצטרפו אלינו כמה שחקניות טובות, מה שנתן יותר עומק מקצועי לקבוצה ואפילו כיף יותר לעבוד. יש אווירה מיוחדת אצלנו, ממש הרמוניה שאתה לא רואה הרבה בקבוצות כדורגל. הבנות ממש אוהבות אחת את השנייה ובהחלט יש לנו סיכוי להעפיל לליגת העל".
אם עסקת דובאי תצא לפועל, אתה מאמין שהיא תעזור למנף גם את קבוצת הנשים?
"כבר עכשיו בהנהלת בית"ר משקיעים מאמצים בקבוצה אבל אין ספק שאם העסקה תצא לפועל, זה ייתן לנו עוד דחיפה תקציבית בדרך לליגת העל. זה גם תלוי הרבה בהצלחה של הקבוצה הבוגרת, שנותנת למערכת שקט תעשייתי".
