מסע בין יוצרים ש"אימג'ן" הוא חלק בלתי נפרד מפסקול חייהם

ספק אם ג'ון לנון ידע, כשהזמין אותנו לדמיין עולם של שלום ואחווה, שחמישים שנה אחרי שכתב את השיר "אימג'ן" הוא עדיין יהיה המנון עולמי של תקווה. מאיה פולק יצאה למסע בין יוצרים וכותבים שהשיר הוא חלק בלתי נפרד מפסקול חייהם.

"דמיינו שהעננים מטפטפים. חפרו בור בגינה שלכם, כדי להכניס אותם לתוכו". שורה זו לא נכתבה בידי ג'ון לנון, אלא בידי אשתו, האמנית הקונספטואלית היפנית יוקו אונו, בספרה "אשכולית". הספר יצא לאור בשנת 1964, כשנתיים לפני שפגשה את לנון. שורות אלה שימשו בסופו של דבר השראה לכתיבת השיר הידוע והמושמע ביותר בקריירת הסולו של לנון, "אימג'ן" ("דמיין"), שיצא ב־1971.

שנים לאחר כתיבת השיר, טען לנון כי היה אנוכי ולקח קרדיט רק לעצמו שלא בצדק, אבל רק בשנת 2017 הוחלט על הוספת שמה של אונו כאחת מיוצרות השיר.

השנה ימלאו חמישים שנה לשיר הזה, שזכה להצלחה פנומנלית והפך להמנון בינלאומי שעוסק באומץ לדמיין עולם שמושתת על שלום, אחווה ואהבה, תוך ביטול גבולות ורכוש. עם השנים, הפך אימג'ן לקונצנזוס. הוא דורג במקום השלישי ברשימת השירים הגדולים בכל הזמנים של עיתון המוזיקה "הרולינג סטון", ובשנת 2017 נבחר כשיר של המאה ה־20 על ידי האגודה הלאומית למפיקי מוזיקה. הוא משמש מעין המנון לארגון זכויות האדם אמנסטי ושולפים אותו מהמגירה להעלאת המורל בכל פעם שמתגלע משבר גדול.

לו לנון היה חי, הוא היה חוגג שמונים באוקטובר 2020. בדצמבר האחרון מלאו ארבעים שנה להירצחו בידי מארק דיוויד צ'פמן, מעריץ אובססיבי ולוקה בנפשו. בריאיון המשותף האחרון לג'ון וליוקו, שקטעים ממנו הובאו בעיתון "דבר" ב־16 בינואר 1981, אמר לנון: "לא אוכל להעיר אותך, אתה חייב להתעורר בעצמך, לא אוכל לרפא אותך, אתה יכול לרפא את עצמך".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "דחיית סיפוקים היא עינוי אמיתי, בטח כשאין דד־ליין ברור"
– קבוצה של תקווה: ליגת הנשים המגוונת של בית"ר ירושלים
– הקרבות האמיתיים של הג'ודוקאים האיראניים

אחד הפצעים הפעורים בחייו של לנון עצמו היה פירוקה של להקת ה"ביטלס", שלנון היה אחד מארבעת חבריה, בשנת 1970. יש מעריצים של הלהקה שטוענים עד היום כי אונו היא זו שאחראית לפירוק. לדבריהם היא נדחפה לכל חזרה של הלהקה והביאה להעמקת המתחים בין חבריה, שכבר הפסיקו באותה נקודה להופיע כי נמאס להם שצרחות האימים של המעריצות לא מאפשרות להם לשמוע את עצמם שרים, והתמקדו בהקלטת אלבומי אולפן בלבד. קולות אחרים טוענים כי ההתפרקות הייתה בלתי נמנעת בלי קשר לאונו.

שנה לפני הפירוק עזבו ג'ון ויוקו את לונדון התוססת והרועשת לטובת אחוזה אנגלית נידחת בטיטנהרסט פארק שבאסקוט. הם עבדו שם על האלבום "אימג'ן" באולפן מיוחד שנבנה במקום. על ההפקה הופקד המפיק המוזיקלי היהודי־אמריקני פיל ספקטור שהיה איש עם טמפרמנט בעייתי. באחד מאלבומיו הבאים של לנון הוא הסתגר עם אקדח באולפן כשלצידו חומרי ההקלטה, ולא אפשר לאיש להיכנס.

גם הקלטת האלבום לוותה במתחים, אבל לכל זה לא היה זכר ברגע שבו ניגן לנון על פסנתר לראשונה את אימג'ן. בסרט "ג'ון ויוקו: רק שמיים מעל" שיצא ב־2018, מספר נגן הבס באלבום קלאוס וורמן: "כולנו עמדנו מסביב והקשבנו לשיר והיה ברור שזה יהיה שיר מצליח. זה היה כל כך פשוט, כל כך יפה, ועד היום אני חושב שאם הוא היה מנגן רק בפסנתר, בלי בס, בלי תופים, בלי מיתרים, בלי כלום, זה היה מספיק. השיר היה מושלם". יוקו הוסיפה בדמעות: "אני מרגישה שבתמונה הגדולה ג'ון ואני נפגשנו כדי ליצור את השיר הזה".

"אני מרגישה שבתמונה הגדולה ג'ון ואני נפגשנו כדי ליצור את השיר הזה"

אימג'ן נכתב בתוך תקופה אלימה וטעונה במיוחד: שיאה של מלחמת וייטנאם וימי המלחמה הקרה. פרשנים שונים ניסו לאורך השנים לייחס לשיר מסרים פוליטיים מסוגים שונים. "השיר הוא אנטי־דתי, אנטי־לאומי, אנטי־שגרתי, ואנטי־קפיטליסטי. אך מכיוון שהוא מצופה סוכר, הוא מקובל", אמר עליו לנון בספר "לנון באמריקה" של ג'פרי ג'וליאנו.

יש הרואים באימג'ן שיר בעל מסרים קומוניסטיים מובהקים, לצד קריאת תיגר על הדת. לנון זכה לאורך השנים לתדמית של אתאיסט, גם בעקבות התבטאויות שלו וגם בעקבות שיריו. בימי הזוהר של הביטלס אמר כי "הביטלס פופולריים יותר מישו", מה שהכעיס נוצרים רבים ששרפו במחאה את תקליטי הלהקה. בשירו "א־לוהים" הדגיש שהוא לא מאמין בשום דבר. לא בביטלס, גם לא בא־ל, אלא רק ביוקו ובעצמו.

צ'פמן, רוצחו של לנון, נצפה בתקופה שבה יצא השיר כשהוא מנגן בגיטרה ושר את השורה המצמררת "דמיינו שג'ון לנון מת". כמעט עשור אחר כך, בדצמבר 1980, התייצב ליד בניין דקוטה בניו־יורק, שבו התגוררו בשלב זה לנון ואונו. שעות לפני הרצח, חתם לו לנון על תקליט, והשניים אף תועדו בתמונה. אחר כך חזר צ'פמן למקום – וירה בלנון את כדורי המוות. אחרי הרצח טען שלנון היה אדם מזויף וצבוע: ביקש מאיתנו לדמיין עולם ללא רכוש, אבל בפועל גר בארמון וחי חיי עושר.

בשנת 1988 פרסם העיתונאי אלברט גודמן ספר ביוגרפיה שערורייתי על לנון. לנון הוצג בו כאדם אלים כלפי סביבתו, פסיבי ונגרר בקלות. גם השימוש בסמים הוצג כפרקטיקה יומיומית בתקופות מסוימות בביתם של לנון ואונו, שאף נפרדו לתקופה הרסנית במיוחד. "לנון נרצח פעמיים" הכריזה כותרת בעיתון "חדשות" ב־11 באוגוסט 1988, לאחר פרסום הביוגרפיה. בסוף אותה שנה יצא הסרט "אימג'ן", שבו התראיינו בני משפחתו של לנון והוצגה מניפה רחבה של הקריירה המוזיקלית שלו.

לאורך השנים, קיבל אימג'ן אזכור בספרים ובסרטי קולנוע. המוכר בהם הוא כנראה "פורסט גאמפ" (1994). באחת הסצנות בסרט מתקיים ריאיון שהולבש בטכניקת עריכה על תוכנית האירוח של דיק קאבט, ובו נראה לנון יושב לצידו של פורסט גאמפ (טום הנקס). גאמפ, בחור בעל צרכים מיוחדים שהופך לגיבור מלחמת וייטנאם ולשחקן פינג פונג, עונה לשאלותיו של לנון בשורות שמופיעות באימג'ן, כך שמתקבל הרושם כאילו דבריו היוו השראה לשיר.

אימג'ן הונצח גם באתרים מפורסמים בעולם: בעיגול פסיפס בסנטרל פארק הסמוך לבניין דקוטה, ובשדה התעופה של ליברפול, שמאז שנת 2002 נקרא על שמו של לנון, ובו הוצב פסל ברונזה גדול של לנון שעליו מופיעה השורה מהשיר: "מעלינו רק שמיים".

היום השיר מקבל משמעות חדשה, כשכל העולם נלחם במגפה עולמית שאינה מבדילה בין דת, גזע, לאום או מצב כלכלי, ואנשים מחפשים שיר תקווה להיאחז בו. עם פרוץ המגפה, גייסה השחקנית גל גדות את חבריה השחקנים ההוליוודיים לשיר במשותף את אימג'ן במטרה להעלות את המורל העולמי.

יש משהו אך סמלי בכך שפיל ספקטור, מפיק האלבום "אימג'ן", מת בעצמו מקורונה בחודש שעבר והוא בן 81. האקדח שנשלף באולפן במערכה הראשונה, ירה במערכה השניה: ספקטור הורשע בשנת 2009 ברצח מדרגה שניה של שחקנית וריצה מאז עונש מאסר עולם. הוא מת בכלא.
מליברפול, העיר בה נולד לנון וממנה יצאו חברי הביטלס, יצאה קריאה למצוא שיר יורש ל"אימג'ן". השיר הזוכה יוכרז בספטמבר 2021 ויחד איתו יחגוג העולם את חמישים השנים שעברו מאז הושמעו לראשונה צלילים הקסומים של "אימג'ן".

"אני מקול ישראל, אני רוצה לראיין את מר לנון"
עקיבא נוף, הישראלי היחיד שראיין את הזוג
חבר הכנסת לשעבר והפזמונאי עקיבא נוף זכה להיות הישראלי היחיד שראיין את ג'ון ויוקו. זה קרה בשנת 1969, כשהשניים ישבו שבוע ב"שביתת מיטה" במלון הילטון באמסטרדם וקיבלו אנשים בפיג'מה, והכול כדי לקדם שלום עולמי. נוף, שלמד באותן שנים בלונדון ושימש כתב פרילנס של קול ישראל, חיכה במסדרון עד שכל הכתבים הרבים יעזבו את החדר, ורק אז הקיש על הדלת.

"אחד המנהלים שלהם פתח לי חריר ושאל: 'כן?'", הוא נזכר. "צעקתי: 'אני מקול ישראל, אני רוצה לראיין את מר לנון'. הוא התחיל להניד בראשו לשלילה וניסה לסגור את הדלת, ואז מבפנים לנון אנפף: 'תן לקול ישראל להיכנס'. נכנסתי, והאמת שלא היה לי מושג מה אני הולך לשאול אותם. הם ישבו על המיטה בטוגות לבנות ואני הייתי חנוט בחליפה ועניבה והרגשתי לא נוח, אז אמרתי: 'אפשר ללבוש משהו אחר ולהיכנס איתכם למיטה?'. הם נתנו לי פריט לבוש עליון וכך התקיים הריאיון: כשג'ון מימין, יוקו באמצע, אני משמאל, והגיטרה עלינו.

"אני חושב שאולי היום לא הייתי מעז לעשות את זה כי אני יודע עליו כל כך הרבה, אבל באותו יום אמרתי לעצמי: 'אוקיי, אני הולך לראיין עוד זמר'. בריאיון שלי איתו שאלתי את לנון האם הוא כותב שירים כדי שיהפכו ללהיטים והוא אמר: 'לא, אני כותב מה שבא לי מהבטן. כשאני כותב, אני לא יושב ומחליט ששיר מסוים יהיה שיר טוב, או יהיה להיט, מה שבא – בא'. אמרתי לו: 'אתה אומר לי פה דברים יפים ואני לא רואה את זה כל כך בשירים שלך, שהם די מסחריים'. הוא המשיך לומר כיצד הוא לא מחליט מראש שהוא הולך לכתוב שיר שיהיה להיט גדול או תזה לעולם, אבל מצד שני הוסיף ואמר: 'היצירות האלה, כמות שהן, גורמות לכך שאני מרשה לעצמי עכשיו לשכב בהילטון'".

נוף ולנון אף שרו יחד את השיר המוכר בעברית שחיבר נוף, ונקרא "השבועה לירושלים" ובו השורות: "ירושלים, נשבענו כולם / לא נפקירך עוד מכאן עד עולם".

ומה הרגשת כשהקשבת לראשונה לאימג'ן, שיצא שנתיים אחרי שנפגשתם?
"הרגשתי את התקווה, את הרחבת הלב. יציאה מהקיים, מהקונבנציה, לכיוון של משהו מרומם. הרגשתי שזה שיר שונה מהשירים האחרים של לנון או של הביטלס, אבל מהבחינה הזו אני קצת חצוי כי אני דווקא מאוד מחבב את השיר 'יסטרדיי' של פול מקרטני, וזה הקצה השני: יסטרדיי מבטא את הנוסטלגיה אל העבר, ואימג'ן זה המעוף אל העתיד. לנון מדבר בשיר על שלום באופן ערטילאי, על מצב נטול אלימות. חלק גדול מהריאיון שלנו התמקד בנושא זה והוא אמר לי דבר מעניין: 'אני לא רוצה אלימות אפילו למען קידום המטרות שלי'".

"כשלנון נרצח הממה בי שורה אחת מהדברים שהוא אמר לי: 'אני ממש מחכה כבר להיות איש זקן'. בריאיון איתי הוא גם תיאר כיצד הוא משתמש בהומור להפצת הדעות שלו ואמר שגם גנדי הטיף לאותם דברים, וכמוהו גם מרטין לותר קינג, אבל הם נרצחו כי לא היה להם הומור. הוא לא ידע מה מחכה לו מאחורי הדלת".

"אני חושב שאולי היום לא הייתי מעז לעשות את זה כי אני יודע עליו כל כך הרבה, אבל באותו יום אמרתי לעצמי: 'אוקיי, אני הולך לראיין עוד זמר'"

"אם זה עובר את הדמיון – נמשיך הלאה"
הסופרת שלומית כהן–אסיף
כשהאזנתי לשיר אימג'ן לראשונה, הרגשתי שגופי דרוך למילים ולצלילים ולשילוב הנדיר הזה. הייתה לי תחושה שזוהי תפילה, המנון המזמין את המאזין להצטרף לשיר ולהיות חלק בבניית עולם אוטופי. לנון אינו פונה בשירו בקריאת "בואו!" או "הבה", אלא מבקש דמיון.

הרבה דברים התרחשו קודם בדמיון ורק אחר כך המציאות אימצה או חיקתה אותם, וזה מה שרצה לנון. כצעד ראשון לעולם טוב של יחד נדמיין אותו תחילה, ואם זה עבר את הדמיון – נמשיך הלאה. השורה האהובה עליי ביותר בשיר היא above us only sky. אימצתי לי אותה. השמיים שמעלינו, רחוקים ככל שיהיו, הם של כולם, משקיפים מלמעלה על האדם ועל האדמה.

"זה נגד האופי האנושי"
הזמר דני רובס
לנון חשב שהשיר אימג'ן הוא מתנתו לעולם. הוא אמר שאם היה צריך לכתוב שיר אחד בחיים, הוא היה כותב את אימג'ן. אני חייב להגיד שאני לא מסכים איתו. השיר הזה מבטא תקופה פוליטית שלו, והכתיבה הפוליטית שלו קצת פלקטית בעיניי. לנון היה גאון כשכתב על דברים אחרים: על העולם שסביבו, על חייו, על פנימיותו, על אובדן הורים.

זהו שיר שבו מדמיינים עולם נפלא שכולם מחזיקים ידיים ושרים "'קומביה". עולם שבו כולם אוהבים זה את זה ואין בו מלחמות, לא היה בכל ההיסטוריה של המין האנושי וכנראה גם לא יהיה, זה נגד האופי האנושי, לצערי הרב, כשוחר שלום בעצמי. אני לא מאמין באוטופיה, אני מאמין בעשייה קטנה וסיזיפית של דברים קטנים: שפרו את הדברים הקטנים, העולם יהיה טוב יותר. אנשים שהעיניים שלהם גבוה מדי בשמיים – הרגליים שלהם לא נוגעות ברצפה. אימג'ן הוא שיר פרווה, ופרווה זה בדרך כלל החלק הפחות טעים בארוחה.

כשאתה בוחר ראש עירייה, למשל, אתה לא בוחר בו כדי שיתלה שלטים יפים בעיר אלא כדי שינקה את הביוב. זה מה שמדינות צריכות לעשות וזה מה שמוזיקאים צריכים לעשות: צריך להתעסק גם עם הג'יפה הפנימית, להוציא אותה החוצה בדרך מוזיקלית ולהראות לאנשים אחרים שאתה יכול להתמודד עם הדברים האלה בדרך אמיצה, ישרה ומרגשת. כשאנחנו מקשיבים לשיר שכתב מישהו שמבטא פגיעה קשה שעבר עקב אובדן או יתמות, זה מוצלח הרבה יותר ממישהו שכותב כמה העולם הזה נהדר, ומזמין את כולנו ללכת יחד אל עבר השמש העולה עם בגדים מתנפנפים ולשיר "עם אחד ולב אחד". זה לא יפתור כלום.

"אני לא מאמין באוטופיה, אני מאמין בעשייה קטנה וסיזיפית של דברים קטנים"

"כשלנון נרצח הרגשתי שקרוב משפחה נהרג"
העורך המוזיקלי יואב קוטנר
מעניין להשוות את אימג'ן ואת העובדה שהחליק לישראלים בקלות בגרון לעומת התרעומת שבה התקבל בשנת 1969 "שיר לשלום" של יעקב רוטבליט. הטענה הממסדית הייתה שבשיר יש מסרים תבוסתניים שעלולים לגרום לדה־מורליזציה, והוא נפסל להאזנה בתחנות רדיו שונות.
"ג'ון לנון אמר שהוא רוצה לשווק את השלום, כאילו השלום הוא מוצר. הוא אפילו קנה שלטי חוצות בכיכר טיימס בניו־יורק ובערים באירופה ועליהם הופיע הכיתוב: War is Over If you want to, והאמין שהפרסום יכול לגרום לשינוי. כשהוא הוציא את אימג'ן, אני מאמין שהוא עשה זאת מגישה תמימה שלפיה אם נדבר על אהבה ועל שלום תהיה לזה באמת ובתמים השפעה, ולו מסוימת.

"שיר לשלום הוא שיר 'שלנו' ולכן עורר בארץ הרבה יותר אמוציות, לטובה ולרעה. כתב אותו בחור שאיבד רגל ונפצע קשה במלחמת ששת הימים, ולא היפי אנגלי, ויש הבדל. אני חושב שאימג'ן התקבל מההתחלה בתור שיר של כמיהה לאחווה ולשלום ולא בתור שיר פוליטי.

"בשיר 'רכבות 88־80־68' של דני רובס מופיעה השורה 'קריין שנשבר כשהודיעו שלנון איננו'. זה אני. הרגשתי הלם כשלנון נרצח. כאילו קרוב משפחה נהרג. לנון סימל את רוח הסיקסטיז, את האמונה של הדור הזה שאפשר לשנות את העולם בעזרת מוזיקה ומסרים של אהבה, ואת זה צ'פמן הרג".

"לנון סימל את רוח הסיקסטיז במובן שהייתה אמונה של הדור הזה שאפשר לשנות את העולם בעזרת מוזיקה"

"משהו שמדבר לנשמה שלי"
הזמרת מיקה קרני
כשהייתי בת 12 אח שלי הביא את ג'ון לנון הביתה. הוא והחברים שלו היו מנגנים יחד, ואני חושבת שאז שמעתי את השיר הזה. הייתי עוד קטנה מכדי להבין את המשמעות שלו אבל אהבתי את הניגון של לנון, את כל המעטפת של המוזיקה שלו.

הקליפ של השיר אהוב עליי ממש: רואים את לנון ויוקו הולכים בלילה בחושך ביער. מצד אחד הם נראים אבודים, מצד שני, יש בזה מין "רוח חופשייה" שאני מאוד אוהבת. הם מגיעים לבית מדהים שהוא כמו בית חלום, ויוקו עושה את הפעולה הפשוטה הזו של לפתוח את החלונות ולתת לאור להיכנס. זה משהו שמדבר לנשמה שלי מיד: יש בזה אמירה מאוד חזקה ויזואלית, וגם הרעיון שבעצם הם הלכו בחושך אבל מהרגע שהוא מתחיל לשיר נכנס האור. והוא אהב אותה. בקליפ הזה רואים את זה. אי אפשר להתעלם מהנוכחות החזקה של יוקו ומהאישיות שלה.

"מצווה לדמיין ומצווה להאמין"
המשורר אליעז כהן
מי שמנסה לשים את אימג'ן במגירה כשיר קומוניסטי מפספס בעיניי את ההזדמנות לקחת מהשיר השראה וקריאת כיוון. השיר בעצם אומר "דמיין", "דמיינו" – כל אחד ידמיין מה שהוא רוצה.

הצו שאומר לנו לדמיין הוא לא רק הזמנה, אלא מצווה. מצווה לדמיין ומצווה להאמין שהמציאות כרגע היא מציאות לא מתוקנת ויכול להיות הרבה יותר טוב, ובעיניי התפיסה הזו היא מאוד יהודית: האמונה היהודית היא ספירלית ומאמינה שיש מחזור שהולך בעולם, אבל בכל פעם פוגשים בנקודה אחרת, אפשר להתעלות.

לפעמים כוח הדמיון מצליח גם להתגבר על האידיאולוגיה: אני למשל גדלתי על האידיאולוגיה של גוש אמונים וכיום אני נמצא במקום אחר. אני לא מאמץ את השיר הזה כפי שהוא. יש בעיניי הרבה דרכים לשלום, לרווחה ולשוויון גם בלי מחיקה של דת, לאום, משפחה, של הגדרות זהותיות מאוד חזקות ומשמעותיות, ואפילו בלי מחיקה של אידיאולוגיה או עידון שלה.

אני לוקח את השיר כמקור השראה מתוך מציאות מאוד קשה ומקוטבת ושפיכות דמים והבדלי מעמדות קשים. באוטופיה שאני מצייר, הדברים לא מתנגשים. כל מעגלי הזהות למיניהם נשארים והם חלק חשוב בעיניי ולא סותרים או מתנצחים ביניהם.

הם לא כובשים זה את זה ומאיינים זה את זה, אלא משלימים איש את רעהו.

"התרגשתי מאוד מהשיר כשיצא, ועדיין בכל פעם שאני שומעת אותו אני דומעת בתוכי כי אני כל כך כמהה לדבר הזה"

"אל תחפש אלא פשוט תעצום עיניים"
הפזמונאית חנה גולדברג
ג'ון לנון עשה את מה שאני הרבה פעמים מנסה לעשות בשירים שלי: לתת לעולם מין חיסון נגד התהליכים שקורים, של השפע והטירוף והגבולות. לנון מנסה לתת מין קונטרה לדבר הזה ולהגיד: "בואו יחד, לא לחוד". התרגשתי מאוד מהשיר כשיצא, ועדיין בכל פעם שאני שומעת אותו אני דומעת בתוכי, כי אני כל כך כמהה לדבר הזה. בסאבטקסט אני מנסה לרכך את הגבולות האלה בין מדינות ולהגיד: אל תחפש שם, אלא פשוט תעצום עיניים, תהיה בפנים ואז תוכל להרגיש את האמת בתוכך. אם כולנו נעשה את זה, כמו שגם ג'ון לנון אומר: "בואו נדמיין את זה ביחד", כמו ניסיון לעשות איזה דמיון מודרך, אז הכוח של היחד אולי יעשה שינוי, ולו קטן.

כשג'ון לנון כותב על זה, הוא יודע שהוא נאיבי, וגם אני יודעת שאני נאיבית. אין לי בכתיבה שלי את הכוח לעשות שינוי עצום בעולם. אבל כולנו, האנשים הכותבים, מנסים באופן סיזיפי ונאיבי כל הזמן לשפר את העולם.

אני לא מסכימה עם הטענה שלפיה לנון היה צבוע כי חי בעושר וקרא בשיר לעולם ללא רכוש. אני חושבת שהוא כתב את השיר מתוך רצון להשתנות גם בעצמו.

אנחנו נוטים לייצר בראש סטיגמות על אנשים, להתנשא על האחר או להרגיש לידו נחותים. התכונות הלא טובות האלה הן בתוך כל אחד מאיתנו, כולל האנשים הכי נעלים, ועלינו לנסות להשתחרר מכך.

"השיר הזה מלא אמונה"
הזמר גלעד שגב
יש אנשים שמפרשים את השיר כקומוניסטי. אני לא מאשים אנשים שהגנים שלהם צועקים להם לפחד מכל דבר. אבל אם אתה מצליח להתעלות מעל זה, אתה מקבל מהשיר הזה את הדרך שבה צריך לחיות. זאת ההישרדות האמיתית.

אני גם חושב שלפרש אותו כשיר אנטי אמונה זו הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות. השיר הזה מלא אמונה, ומה שהוא מתכוון להגיד, אולי, זה שאנחנו לא צריכים לקרוא לה בשם אלא פשוט להרגיש אותה באופן ישיר. אין בזה שום דבר שסותר את הדת בעיניי, אלא משהו פשוט שאומר – אנחנו אחד, עם א־לוהים, והכול טוב. לא מדובר פה בעיניי בשיר אתאיסטי. בכל כך הרבה דברים שאנחנו עושים יש דבר שמוּנע מהפחד מהמוות, ויש משהו בשיר שהוא נטול אנרגיה מהפחד למות.