"מכירים את השדכנית עם הפנקס והעט? עשינו לה קאמבק"

מירב דוד מעולם לא חלמה להיות שדכנית. אבל כשהסגר הראשון הגיע, אי שם במרץ אשתקד, היא הייתה בין הראשונים להבין שאוכלוסיית הרווקים עומדת להיפגע מאוד מהמצב החדש. "אמרתי לכמה חברות שלי 'בואו נעשה פוסט שירוץ רק בינינו, יראו אותו רק חברים שלנו שגם רוצים לצאת עכשיו ולא יודעים איך ולאן, ובואו נחליט שבמקום לצאת לדייט בלייב נעשה את הפגישות הראשונות בזום ונראה איך זה עובד'. באותה תקופה הזום רק נכנס לשימוש, אנשים עוד לא לגמרי הבינו את הפוטנציאל השימושי שלו".

ב־18 במרץ פרסמה דוד פוסט פשוט וחביב בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה. "זמנים הזויים דורשים מאיתנו להיות יצירתיים", כתבה, "אני קוראת מפה לאמיצים/ות יפים/ות ובעיקר לאנשים עם פתיחות להצטרף אליי ולקחת חלק במיזם היכרויות קצת אחר שמתאים לתקופה…

אתם ממלאים שאלון הכי פשוט שבעולם וכל כמה ימים תקבלו ממני מספר ושם של מישהו/י שנראה לי שיכול לעניין אתכם.

את מה שקרה אחרי שלחצה על כפתור ה"פוסט" היא לא הצליחה לדמיין. מאות רווקים תייגו חברים, הפניות זרמו בזו אחר זו, ותוך זמן קצר נבנה מאגר של 4,000 שאלונים עם פנויים ופנויות פוטנציאליים.

"אנחנו בדור שהקמת משפחה ומציאת זוגיות חשובים לו. ברור שכולנו שואפים לשם, אבל יש לנו עוד יעדים כמו מימוש עצמי וצבירת חוויות. כן, יש מצב שהחיים שלנו קצת נראים אחרת משל ההורים שלנו, אבל אני לא חושבת שזו בעיה בשום צורה"

"הלכתי על שאלון ממש פשוט", משחזרת דוד, "חילקתי אותו לקטגוריות כמו שם, מגדר, גיל, הגדרה דתית, וקצת מילים על מה שהם מחפשים. זהו. אפילו מקום מגורים לא הכנסתי בהתחלה ורק מאוחר יותר זה התעדכן. התכנון המקורי היה שהמידע יעבור בין החברים שלי, ופתאום אני קולטת שיש לזה באזז מטורף. אנשים סיפרו לי שהם קיבלו לינק לפוסט דרך כמה קבוצות במקביל, היו לי שני ראיונות בתקשורת. הייתה ממש התלהבות, כי זה בעצם היה המיזם הראשון בתחום ההיכרויות שנפתח אחרי פרוץ הסגר".

אלפי שאלונים, 15 מתנדבות

מירב דוד (33), במקור ממושב אליקים וכיום מתגוררת בשכונת טלביה בירושלים, היא רווקה בעצמה, ובחורה די עסוקה מתוקף תפקידה כמנהלת מחלקת משלחות וקשרי חוץ של עיריית ירושלים. אבל ההיענות הבלתי צפויה הביאה אותה להבנה שצריך להרחיב את המיזם, שכבר זכה לכינוי "אהבה זה ריחוק", על שם הסלוגן שטבע נתניהו בתחילת ימי הסגר.

"הבנתי שאני כבר לא יכולה לשבת לבד על כל המאגר הזה, אז גייסתי צוות של 15 מתנדבות, שדכניות, כולן תכלס חברות שלי. פתחנו קבוצת ווטסאפ והתחלנו לחבר בין אנשים. הגיע מעצב גרפי שהסכים לעצב לנו לוגו בחינם, התחלקנו לפי טווחי גילים והתחלנו לעבוד בטירוף. היינו נפגשות פעמיים בשבוע לסבב לראות מה מתקדם".

המאמצים הצליחו להפתיע ונשאו פרי. עשרות זוגות כבר יוצאים בזכות המיזם הזה ושניים כבר הספיקו להתארס. איך את מסבירה את ההצלחה הזו?
"קודם כול, אני באופי שלי יזמית חברתית, ורגילה לקחת פרויקטים ולהתלבש עליהם. זה בא לי טבעי. אבל נראה לי שדווקא בגלל שאני רווקה יכולתי גם לבוא עם הרעיון ולהעיף אותו קדימה. אני מאמינה שהיו לנו שני יתרונות ממש חזקים – האחד נעוץ בעובדה שהמיזם נעשה דרך חברים. כלומר זה לא הגיע באמצעות איזה פופ־אפ שקופץ לך באתרים בפייסבוק. אנשים אמרו לעצמם, טוב – אני מכיר את הבחורה שיוזמת את זה, אז כנראה המאגר שלה לא יהיה מורכב מהזויים. לאנשים מראש היה יותר אמון במאגר.

"המרכיב השני שהיה לנו הוא שבעצם לא הסתמכנו על אלגוריתמים. לא היה מחשב שעשה את החיבורים. אשכרה ישבנו 15 בנות ועברנו שאלון־שאלון ועשינו חיבורים. מכירה את השדכנית עם הפנקס והעט? עשינו לה קאמבק, אבל ממקום ממש מגניב וכיפי. אנשים ממש אהבו את הרעיון שדמות אנושית מחברת ביניהם, ולא מחשב שרואה את ההוא שלא מעשן ומחבר אותו להיא שלא מעשנת".

ומצד שני היא מודה – "היתרון הוא גם סוג של חיסרון, כי אנחנו באמת צריכות להשקיע פה הרבה מהזמן האישי שלנו".

"ראינו שדווקא בתקופה הזו, כשהעולם סוגר עלינו, אנשים קיבלו אומץ. יאללה מציעים לי? בואו נהיה אמיצים להכיר בלי לשאול מה הגובה שלו קודם או לבקש תמונה. יכול להיות שזה היתרון כי אנחנו עייפים כבר מהסווייפים האלה ימינה ושמאלה"

אלישיב קלמנוביץ ומוריה וייס הם הזוג הראשון מהמיזם שהתארסו. אי אפשר היה בלי לפנות אליהם ולשאול איך דברים התגלגלו מהצד שלהם.

מוריה: "מה שהוביל אותי למיזם בעיניים עצומות זה ההיכרות עם מירב. האחים שלנו חברים ממש טובים, והמשפחות קשורות זו לזו. ממש לא חשבתי שייצא מזה משהו, אבל אמרתי נכיר מישהו לארוחות שבת, מישהו שאולי יתאים לחברה. הדבר השני שהוביל אותי להסכים לזה הוא התחושה שזה לא להשקיע יותר מדי אנרגיה. אני בבית, יושבת עם כוס תה ביד, אפילו במכנסי פיג'מה כי אף אחד בזום לא רואה עד לשם. ואין לי בעיה לפתח שיחה, אני יכולה לברבר עם מישהו בקלות.

אלישיב: "אני החלטתי לא לפסול עוד אופציה להיכרויות. עוד דרך לנסות להכיר. מבחינת הדייט, זה היה כמו שיחת טלפון פלוס. לא מעבר. נגיד משהו בין דייט לשיחת טלפון. זה היה נחמד מאוד, קצר וקליל. לדעתי זה היתרון הבולט במיזם, שמשהו בקונספט של הקצר, הלא מחייב  מאפשר להכיר בצורה משוחררת יותר, בלי כל המסביב והרשמיות של דייטים רגילים".

להקליל את הדייט

ואולי הסוד הוא באגביות שבה התגלגלו הדברים. בזמן שעולם ההיכרויות נעשה יותר ויותר ממוסד, יש מי שמצאו קסם דווקא ביוזמה בלי יומרות גדולות, ובלי התחושה שמישהו מנסה "לארגן אותם" באופן מאולץ.

"הרווקות היא חלק מאיתנו, ואנחנו לא זקוקים לרחמים. כל מה שאנחנו צריכים זה נטוורקינג טוב. כל מה שאנחנו זקוקים לו זה אנשים שאוהבים אותנו ושאכפת להם מאיתנו. עייפנו מהמסובך"

"אני מרגישה שהפתרון של לעלות בזום לדייט הראשון ממש דיבר לאנשים. נכון שבשיחה כזאת לא רואים את הבנאדם עד הסוף, אבל אפשר לקלוט דברים ראשוניים, וזה חוסך לנו את הדייט הראשון, את ה'בואו ותצאו עכשיו לטיול ותהיו תקועים ארבע שעות באיזה מקום'. וואלה, תן לי לעלות בזום בערב, עם כוס יין בראש טוב, תן לי לראות אם הבן אדם מתאים לי, ואם מתאים נתקדם. בואו נקליל את כל הדבר הזה".

דוד עצמה לא ששה לדבר על פוליטיקה, אבל מתברר שהפוליטיקה הדתית מאוד מוטרדת משאלת מיסוד הרווקות. כך קרה לאחרונה כאשר ח"כ סמוטריץ', יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בחר להציב את הטיפול ברווקות המאוחרת בראש רשימת היעדים שלו.

בלי קשר לסמוטריץ', איך את רואה את הסטטוס שלך, בתור בעיה שצריך לשנות או בתור עוד שלב רגיל בחיים?
"זו לא בעיה, חד־משמעית. אנחנו נמצאים בדור שהקמת משפחה ומציאת זוגיות חשובים לו. ברור שכולנו רוצים את זה ושואפים לשם, אבל יש לנו עוד יעדים בחיים – של מימוש עצמי וצבירת חוויות. אז כן, יש מצב שהחיים שלנו קצת נראים אחרת מהמסלול שההורים שלנו עברו, אבל אני לא חושבת שזו בעיה בשום צורה. אגיד לך יותר מזה – אני חושבת שאנחנו גם נגיע עם עושר של ניסיון וחוויות לתוך הזוגיות שלנו, ואני בטוחה שהיא גם תיראה אחרת. היא גם תהיה עם העושר הזה כי היא תביא משהו אחר, בשורה אחרת לעולם".

יש היום הרבה גופים שמתעסקים בשידוכים, איפה לדעתך הם טועים?
"אני מניחה שלכל יוזמה יש את ההצלחות שלה. אבל הכוח במיזם שלנו הוא שבאמת הוצאנו את המחשבים מהמערכת. אנשים לא הזיזו תמונות ימינה ושמאלה. באתי אליהם ואפילו לא אמרתי 'יש לי מישהו שאני חושבת שיתאים לך', אלא 'יש לי מישהו שיהיה לך נחמד להכיר'. אנשים הרגישו פחות בתוך הבופה הענק הזה שהרבה פעמים מאפיין אפליקציות של רווקים, התחושה הזאת שכל הזמן יש לי עוד מישהו שמחכה בקנה. לא, זה מה שמחכה לך.

"וראינו שדווקא בתקופה הזו, כשהעולם סוגר עלינו ויש תחושה קצת אפוקליפטית בחוץ, אנשים קיבלו אומץ. יאללה מציעים לי? בואו נהיה אמיצים להכיר בלי לשאול מה הגובה שלו קודם או לבקש תמונה. לא שלחנו תמונות אפילו, את מבינה שזה הגיע לרמה כזאת? יכול להיות שזה היתרון – כי אנחנו עייפים כבר מהסווייפים האלה ימינה ושמאלה".

"את לא צריכה לפגוש עוד רווקות בחוץ כדי להרגיש בסדר. יש לך אישור פנימי לגבי הרבה דברים שאת עושה בחיים, בהצלחות שלך ובחוויות שלך עם החברים והמשפחה. יש לך סל מלא שהוא שלך"

הקורונה, כך מודה דוד, ללא ספק הייתה קטליזטור מרכזי באפשרות לשנות לאנשים את התפיסה לגבי האופן שבו כדאי להכיר. "אני זוכרת שאמרתי לעצמי – הלוואי שמישהו פשוט יכתוב לי 'מירב, זה הבחור, בואי תכירי. בלי להגיד לי מה הגובה שלו. את כל הבלה־בלה הזה פשוט הורדנו, כי הרגשנו שהרווקים כבר עייפים. מן הסתם הקורונה נתנה לזה רוח גבית טובה, כי אנשים קיבלו אומץ. לעלות לזום עם מישהו שאת לא יודעת אפילו איך הוא נראה זה סוג של בליינד דייט, אבל מצד שני את לא מסכנת הרבה. במקרה הכי גרוע אחרי עשר דקות אם רואים שזה לא בכיוון אפשר לסיים את השיחה בנימוס, ואת לא תקועה איתו עכשיו שעתיים באיזה בית קפה. הרגשתי שאני לא שמה אנשים במצב של כישלון. זה דורש פינוי זמן אבל לא ברמה שיהיה להם מפח נפש".

יוצאים מהביצה

מאז ימי הביצות של "סרוגים", אי אז בתחילת שנות האלפיים, נדמה שרוחות חדשות נושבות בעולם הרווקים. הם עדיין גרים יחד, אבל הביצות התרבו, המבט פונה החוצה אל העולם והכול נעשה קצת פחות חונק.

ואולי כשיש כל כך הרבה רווקים בני שלושים פלוס, גם הסטריאוטיפים קצת נרגעו, כי זה כבר לא כל כך חריג בנוף?
"לא רק זה", משלימה דוד, "אני חושבת שזה גם בא ממקום שאת באמת מרגישה סבבה. את לא צריכה אישור חיצוני לסטטוס שלך. את לא צריכה לפגוש עוד רווקות בחוץ כדי להרגיש בסדר. יש לך אישור פנימי לגבי הרבה דברים שאת עושה בחיים, בהצלחות שלך ובחוויות שלך עם החברים והמשפחה. יש לך סל מלא שהוא שלך".

ועדיין, מדי פעם עולות בפייסבוק בקשות מצד רווקים, שיכירו להם. לפעמים אפילו אכזבה מסוימת מהחברים הנשואים שנטשו את סצנת ההיכרויות ואולי לא מספיק מתאמצים להכיר.
"אני ממש לא חושבת שזה עניין של נשואים או לא נשואים", מסתייגת דוד, "אני חושבת שזה יותר תלוי בשאלה האם יש לך חברים שרוצים בטובתך או לא. בואי נדבר דוגרי – כמה אנשים משיגים היום עבודה דרך שליחת קורות חיים וכמה אנשים משיגים דרך חברים? כמו כל יעד בחיים, צריך נטוורקינג חזק בשביל להגיע לנקודות הגבוהות. אני באמת חושבת שנטוורקינג הוא הדבר הכי חשוב בעולם. האנשים, והשם שלך, ומה שאנשים חושבים עליך, ומה שאנשים רואים ממך ומוצאים בך. זה הכוח שלנו, ואני לא יודעת אם זה קשור לחברים נשואים או לא נשואים.

"אני יכולה לומר לך שהחברים הנשואים שלי חושבים עליי לא פחות מהחברים הרווקים שלי, אם לא יותר, כי הם רק רוצים שאני אצטמצם אליהם ואתחיל להשתתף בשיחות הנאחס שלהם על הטיטולים. לגבי צורת המגורים, נראה לי פייר אינף. לא הייתי רוצה עכשיו לגור במושב, כי אנחנו במקום אחר ויש לי דרישות אחרות מהמציאות וזה בסדר. אין לי טענות בעניין הזה".

"אני מניחה שלכל יוזמה יש את ההצלחות שלה. אבל הכוח במיזם הזה הוא שבאמת הוצאנו את המחשבים מהמערכת. אנשים לא הזיזו תמונות ימינה ושמאלה. באתי אליהם ואפילו לא אמרתי 'יש לי מישהו שאני חושבת שיתאים לך', אלא 'יש לי מישהו שיהיה לך נחמד להכיר'"

ומה באמת עם זוגיות לעצמך דרך המיזם שלך?
"עד עכשיו הייתי רק בדייט אחד בזום", היא מודה, "מבחינתי אנחנו ממשיכים להניע את המיזם ואני פשוט שם. אם זה יקרה – זה יקרה. אני לא עובדת בזה נטו בשבילי, ממש לא. מחפשת לעצמי כמו שאני מחפשת לאחרים, לפי התאמה ועניין".

בינתיים, המיזם שנולד בטעות ממשיך להתגלגל ומביא תגובות מפתיעות. "מאוד הפתיע אותי למשל שגם על שיחות שלא היו טובות לשידוך הייתי מקבלת פידבקים בסגנון 'היה לי ממש נחמד להכיר'. למשל היה בחור אחד שדיבר עם בחורה מהדרום וממש סקרן אותו לשמוע מה הולך אצלה שם מבחינה הקורונה. אנשים התלהבו מעצם ההיכרות, הבנו שלפעמים הם גם סתם רוצים להרחיב את מעגל החברים שלהם, לאו דווקא להתחתן איתם. ומצד שני, היה לנו סיפור מצחיק של זוג שהתארס, כשגילה אחרי מפגש הזום הראשון שהם בעצם גרים בניין ליד בניין. בחור אחר, שהכיר בחורה שגרה רחוק ממנו, התחיל לשלוח לה פרחים ושוקולדים בסגר, והחיזור הזה היה להם ממש נעים, דווקא בגלל המרחק".

גם עכשיו, כמעט שנה אחרי כן, דוד מתעקשת להשאיר את המיזם פשוט. אולי כי הבינה שדברים מאבדים מקסמם כשהם מתחילים להתמסד. ל"אהבה זה ריחוק" אין אתר, אין אלגוריתם, אין אפליקציה ואין שאלונים באורך הגלות. נמצאות שם רק דוד וחברותיה, לב פועם, ראש חושב, והרבה כוונות טובות.

"הרווקות היא חלק מאיתנו", היא מסכמת, "אנחנו לא זקוקים לרחמים. כל מה שאנחנו צריכים זה נטוורקינג טוב. כל מה שאנחנו זקוקים לו זה אנשים שאוהבים אותנו ושאכפת להם מאיתנו. עייפנו מהמסובך. בואו נודה באמת – בסוף כשאת רואה מישהו, את רואה בן אדם. או שהוא בא לך בטוב או שלא. לא משנה אם הוא זגג, נגר או איש הייטק. בסוף השאלה היא אם יש כימיה ואם יש תשוקה. אז בואו נדבר על הדברים האמיתיים".