בשבוע שעבר פרסמה פאולה רוזנברג פוסט אמיץ. תמונה שלה, בלי פילטרים ובלי פוטושופ, שחושפת גוף של אישה אמיתית אחרי לידות. אישה שהתזונה שלה בריאה ומאוזנת, שמקפידה על כושר, ובכל זאת נראית שונה ממודל היופי שהתרגלנו לראות. לתמונה צירפה מלל אישי, שבו היא מבקשת שנפסיק לראות את הפגמים שלנו ושל הסובבים אותנו, שנרגיל את העין למראה של נשים אמיתיות, שלא מרעיבות את עצמן, שלא עברו ליטוש, שנפסיק להתבייש באיך שאנחנו נראים.
רוזנברג, למי שקרא את הריאיון בעיתון זה החודש, עוסקת בנושא של דימוי גוף חיובי כבר לא מעט זמן, אבל הבשורה שהיא הביאה איתה בפוסט הזה הייתה התמונה האישית שלה, כפי שהיא נראית באמת, עם כיתוב שחור על חלקי הגוף הספציפיים שהיא לומדת לקבל כמו "זרועות מידלדלות" ו"ירכיים רחבות".
זה דבר אחד להעלות מודעות לנושא, לדבר על אהבה עצמית וקבלה, ודבר שני להציג את זה ויזואלית, ללא ריטוש. התגובות היו אוהדות ומלאות הזדהות, אבל אם נודה על האמת, כל כך התרגלנו לראות את המודל הדקיק והלא־ריאלי על המסכים ובשלטי חוצות, שהתמונה הזו מעוררת משהו אחר, משהו אוטומטי ובלתי נשלט שמופיע רגע לפני האמפתיה: הלם. אפילו שמדובר במראה שככל הנראה קרוב יותר למה שרובנו רואים במראה בכל בוקר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בג"ץ: העברת פרטי לא־מחוסנים זו שחיקת הזכות לפרטיות
– ההכנסות ממיסים נשחקו: פחות דלק, יותר סיגריות
– "מי שמגמגמים בנושא הכיבוש, שלא יטיפו לעמדות 'ליברליות'"
ואולי זה המקום שלנו כצרכני פרסום ורשתות חברתיות, להיות מסוגלים להביט בתמונה הזו בלי להירתע. להרגיל את העין לראות את האמת הלא מלוטשת. ומתוך כך יגיע השינוי העמוק יותר והמתבקש כל כך: בתחילה לקבל את האחר ולשנות את מודל היופי הבלתי־אפשרי שהתרגלנו אליו, ואחר כך לאהוב את עצמנו ואת גופנו, בלי ציפיות לא ריאליות ובלי תנאים.
בארה"ב התנועה הזו כבר הספיקה לצבור תאוצה, ואף זכתה להמשגה מוכרת: body positivity. ביטוי שמדבר לא רק על איך אנחנו תופסים את הגוף, אלא גם איך אנחנו מתנהגים אליו. סלבריטאיות רבות עוסקות בנושא הזה בעמודי האינסטגרם שלהן. הזמרת ליזו, למשל, סיפרה לעוקביה בחודש שעבר שהיא התחילה לדבר אל הבטן שלה השנה, כחלק מתהליך שהיא מקווה שיסתיים באהבה מוחלטת לכל חלק בגופה. צפייה בסרטון שלה ובתכנים מהסוג הזה דורשת להסיר מעצמנו טון ציניות וביקורת, אבל מהווה פתח לתהליך הארוך והחשוב שנקרא אהבה עצמית. דוגמה נוספת היא הדוגמנית למידות גדולות אשלי גרהאם, שמעלה תמונות של הגוף שלה בלי ריטושים, ואפילו יצרה פודקאסט בנושא.
החדשות הטובות הן שהשיח הזה מתחיל לחלחל גם פה, בארץ. אפשר רק לקוות שבשנת 2021 אנחנו נמצאים בתחילתו של שינוי תודעתי עמוק, שעשוי לשנות את היחס של החברה כלפי הגוף. יום האישה שצוין השבוע הוא הזדמנות נהדרת להתחיל ליישם את זה בעצמנו.
איך להתחיל לאהוב את עצמנו?
Naama_pd > 4,512
אקטיביסטית ויוצרת תוכן. סרטון ויראלי שיצרה הנגיש את המונח "דיבור שמן" – שיחות שליליות על גוף, אוכל או משקל, כמו "אני חייבת לרדת במשקל, ממש לא הייתי צריכה את הקרואסון הזה". הנגשת המונח והפיצוח התוכני שלה הוכיח לכולנו כמה אנחנו חוטאים בזה. תרבות שיחה בלתי מזיקה לכאורה, שבה אנחנו בעצם מאשרים זה לזה שזה בסדר לשנוא את הגוף שלנו. בסרטון היא מבקשת להבהיר ש"דיבור שמן" אינו מרזה, יכול לגרום להפרעות אכילה, לפעילות גופנית מוגזמת ולבידוד חברתי, ואסור לתת לו מקום.
Daathaguf_nondiet > 612
תזונאית שמתמחה בשיטת "נון–דיאט" – שיטה שמטפלת באכילה רגשית, הפרעות אכילה ובעיות משקל מתוך ראייה הוליסטית, ולא רק דרך נקודת המבט של תזונה בלבד. היא מבקשת למחוק את השאלה "איך נכון להיראות" מתוך הבנה שאנחנו נולדים בגדלים ובצורות שונות, ולכן אין משקל וגזרה אידיאליים. היא קוראת לנו לבנות בחזרה את הקשר עם הגוף שלנו ולתת בו אמון, בלי התכתיבים החיצוניים והגבולות הנוקשים שהורגלנו אליהם.
Gil.kaufman > 2,439
בלוגרית בנושא דימוי גוף חיובי ואהבה עצמית. העמוד שלה מלא בתובנות על תהליך הקבלה והאהבה העצמית, ואפילו עצות מעשיות על איך להתחיל בתהליך. קאופמן נותנת לנו פתח לעבור איתה את המסע הזה, בעזרת עבודה עצמית עקבית וסיזיפית: לא לתת למחשבות המקטינות מקום, ולהכניס במקומן מילים טובות ומחזקות.
