בחולצה משובצת, בציציות מתנפנפות ובנעלי הרים גבוהות, אבי מעוז – מספר שש ברשימת הציונות הדתית בבחירות לכנסת ה־24, ויו"ר מפלגת "נעם" – יושב מולי במשרדי תנועת דרור בשכונת גבעת־שאול בירושלים. לצידו כמה ופלים וקפה שחור, ולו הייתה על השולחן שלפניו גמרא פתוחה ולא מחשב נייד, הוא היה עומד בכל הדרישות מדמות ייצוגית של חרדי לאומי. לפני תחילת הריאיון, הטלפון הנייד הפשוט שברשותו מצלצל את הניגון "ויהיו רחמיך מתגוללים" מתוך הפיוט לשבת "י־ה אכסוף". זהו הריאיון הראשון שלו בתקשורת, וניכר שאינו מורגל בעיתונאים ובמצלמות שנכנסו לחייו.
תגית הומופובית וחשוכה הוצמדה למפלגת נעם, שמנהיגה הרוחני הוא הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור. מייסדי המפלגה, ביולי 2019, היו ברובם בוגרי הישיבה. בשנים האחרונות הם פעלו בארגונים אזרחיים מגוונים (חזון, חותם, ליב"ה ועוד) שמדגישים את המאבק למען ערכי המשפחה – קרי, נגד הכרה במשפחות חד־מיניות. מסע הפרסום של המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה־22 הציג את הסיסמה "ישראל בוחרת להיות נורמלית", במחאה על ההכרה במשפחות להט"ב. בעיתון הארץ תקפו את המפלגה בעקבות הקמפיין הזה, חברות פרסום הודיעו שיסרבו להעלות את השילוט, וגינויים פוליטיים נשמעו מימין ומשמאל. עיתונאית ידיעות אחרונות סימה קדמון, בטורה בשבוע שעבר, ציינה כי במקום השישי ברשימת הציונות הדתית נמצא שליחו של הרב טאו, והסבירה לקוראים כי "טאו הוא זה שטען בעבר שמטרת החילונים היא להחדיר פדופיליה וסקס עם חיות לגני הילדים".
אי אפשר לצמצם את מעוז ומפלגתו למשפט כזה. אדם רציני, כך מגדירים אותו אנשים שעבדו איתו בעת שכיהן כמנכ"ל משרד השיכון וכמנכ"ל משרד הפנים. מעוז מראה לי מסרון שקיבל ביום חמישי שעבר: "זה מחבר טוב, ששירתי איתו שלושים שנה במילואים בצנחנים. הוא לא חרד"לי, לא חובש כיפה. הוא כותב לי ככה: 'אם אתה זקוק לרֶתֶק, רק תגיד'. מי שמכיר אותי באמת, יודע מי אני ויודע שיש פער אדיר ביני ובין איך שמנסים להציג אותי". הוא מצביע על הכפתור השלישי בחולצתו: "כל הדברים האלה לא חודרים פנימה. ברמה האישית אני לא מתרגש מהדברים שנאמרים ולא מודאג מהם. איך אומרים? כל ההתקפות משמאל רק מחזקות אותי".
חבר חילוני תומך בך, אבל בתקשורת מכנים אותך הומופוב, חשוך, קיצוני, גזען, שוביניסט וחרד"לי. איך אתה מסביר את הפער?
"אני צריך להסביר את הפער?", מתקומם מעוז. "זו רעה חולה של התקשורת, שמתייגת את כולנו ונותנת לכל אחד ציונים. זה לא התפקיד שלה. חשבתי שהתקשורת אובייקטיבית, אבל כל אחד מדבר לפי העמדות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות שלו. מי שמסתכל במשקפיים חשוכים, כהים, כל האנשים נראים לו חשוכים. מי שמסתכל במשקפיים בהירים רואה את האמת – אנשים מאירים.
"עיתון שכותב עליי מה שהוא כותב בלי רצון אמיתי להכיר אותי – מחזק אותי. נעם באה לפוליטיקה בדיוק בגלל התופעה הזאת, שאסור לי להביע את העמדה שלי. יש ניסיון להנדס לנו את התודעה, לשנות לנו את המושגים. גדלנו במשפחה, דבר פשוט מאוד. עד לפני עשור היית שואלת כל ילד: מה זה משפחה? הוא היה אומר לך: אבא, אמא, ילדים. היית שואלת אותו: מה זה עם ישראל? כל ילד היה יודע, מה זה יהודי ומה זה גוי".
מה השתנה?
"יש מלחמה תודעתית־תרבותית־רוחנית. הפוסט־מודרנה אומרת שמה היה נכון עד לפני כמה שנים – שיש אמת ושקר, יש טוב ורע, יש ציונות ולא ציונות, יש יהדות ולא יהדות, יש משפחה ולא משפחה, יש לאומיות ולא לאומיות, יש איש ויש אישה – היום לא קיים. רק מה שאתה מחליט. זה טוב בעיניך? מצוין. כל המושגים האלו מיטשטשים. מה שתגיד היום, הכול אמת".
הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי במוסף "דיוקן" של מקור ראשון
