ההתחלה של "מציאה" מאת גרהם נורטון יכולה הייתה להיות גם הפתיחה של סרט חג מולד בערוץ הולמארק – ולא רק בגלל התקופה בשנה שבה הוא מתרחש: אליזבת קין היא גרושה בשנות הארבעים לחייה, שחיה בניו־יורק עם בנה בן ה־17. היא פרופסור לשירה רומנטית, אך חייה שלה נעדרי רומנטיקה כמעט לחלוטין. לאחר מות אמה פטרישיה, גם היא אם חד־הורית, אליזבת שבה לעיירה הקטנה באירלנד שבה גדלה כדי לטפל במכירת בית ילדותה. כשהיא מוצאת קובץ מכתבי אהבה שקיבלה אמה, אלה שולחים אותה למסע חיפוש אחרי אביה שעליו מעולם לא שמעה דבר.
לכאורה, הכיוון מכאן והלאה ברור: חשיפתו של סיפור אהבה גדול מהחיים, ואולי מפגש עם גבר יפה תואר שיסייע להפשיר את ליבה של אליזבת ולחדש את אמונתה באהבת אמת. אלא ש"מציאה" הולך למקום שונה בתכלית: במקום סיפור אהבה, מה שאליזבת חושפת הוא סיפור של חטיפה ושבי, של אנשים נואשים שמצאו את עצמם עושים מעשים נוראיים מתוך תחושת אובדן וחוסר ברירה.
הסיפור נגלל בשני זמנים, "אז" ו"עכשיו", ומתאר במקביל את יחסיה של פטרישיה בת השלושים עם אדוארד, איכר בגיל העמידה שנדמה שיש בו יותר ממה שנראה לעין; ואת סיפורה של אליזבת שעוקבת אחר שורה של רמזים כדי לשחזר את מה שאירע ביניהם. בשני הסיפורים המבנה נע על הגבול שבין מתח לסיפור בלשי, עם חידה גדולה אחת ששתי הנשים מתאמצות לפתור, כל אחת בזמנה שלה, חידה שמוקדה בבית האחוזה הקודר שבו מתגורר אדוארד עם אמו הקשישה ועזת הנפש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דע מה שתשיב: האם המפלגות יתמכו בפיצול תפקיד היועמ"ש?
– דע מה שתשיב: כיצד יפעלו המפלגות בשטחי C?
– האם ירון זליכה יקבל 8 מיליון שקל מ"מענק נתב"ג"?
הסיפור נקרא בעניין, למרות הנטייה המעייפת מעט של נורטון לא לסמוך על קוראיו ולתאר בפירוט כל מחשבה ומניע של הדמויות. עם זאת, לא ברור באיזה אופן ציר הזמן הכפול משרת את הסיפור: לעיתים קרובות הקורא נחשף לאותם פרטי מידע פעמיים, בלי שנקודת המבט של הדמויות תאיר את העובדות באור חדש. זה יכול היה להיות מוצדק אילו הסיפור של אליזבת היה משמש סוג של תיקון לאירועים הקשים שחוותה אמה, או אילו העובדות שהיא מגלה היו משנות את התמונה באופן משמעותי כלשהו. אבל שני הדברים לא ממש קורים. יש אמנם ניסיון לקשור בין סיפורה של פטרישיה ובין עלילת צד שעוסקת ביחסיה של אליזבת עם בנה המתבגר, אבל השזירה של השניים יחד היא מאולצת למדי. בסופה של הקריאה עולה במידה רבה השאלה לשם מה היה כל מסע הגילוי ומה קראנו כאן, בעצם.
בעיה נוספת היא ששתי הדמויות הראשיות בספר למעשה לא מאופיינות בדבר שאינו מערכות יחסים או טיפול באחרים. פטרישיה בילתה למעלה מעשור בטיפול באמה הקשישה, לאחר מותה נחפזה לחפש לעצמה בן־זוג, ואת שארית חייה בילתה בטיפול בבתה; קתרין היא אמנם פרופסורית באוניברסיטה, אבל ההיבט הזה של חייה נראה זניח לחלוטין וכמעט אינו מוזכר – ודאי לא בקשר ליחסיה עם בן־זוגה ועם בנה. בספר שלכאורה עוסק בנושאים של עצמאות נשית זו לכל הפחות בחירה משונה. בסיכומו של דבר, למרות הרבה חומר עלילתי מעניין, מדובר בספר שלא ממש מקיים את הבטחותיו לקוראים.
מציאה
גרהם נורטון,
תרגום: שי סנדיק.
הוצאת לסה
