01 זיכרון ילדות תרבותי. יושב בפינת האַטֵלְיֶה של דודי הגדול, נחום גוטמן, ומתבונן בו כשהוא מצייר ומשוחח אתי בגובה העיניים. הולך עם סבי יעקב גוטמן להוצאת הספרים "יבנה" לראות איך מתקדמת הדפסת ספרו האחרון. מקשיב לאמי ריטה מנגנת שופן בפסנתר הישן בבית הוריה.
02 דמות שמעניקה לך השראה. וינסטון צ'רצ'יל, שכל כך הרבה פוליטיקאים אצלנו מנסים להתהדר בו, ולשווא. הוא הנהיג את בריטניה בשעה הקשה ביותר וידע לנסוך באזרחים את התובנה שזוהי גם שעתם היפה ביותר. שנינותו ומקוריותו עיצבו דורות של נואמים. הוא גם היה צייר מחונן והיסטוריון שכתיבתו מושכת את הלב.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אבשלום פיינברג, רומנטיקן, משורר ולוחם, וחברו של סבי המנוח ברוך בינה (איש המודיעין הבריטי במצרים במלחמת העולם הראשונה, ובהמשך סגן מושל חיפה והשומרון וחבר "מסדר האימפריה הבריטית"). אבי המנוח, אבשלום בינה, קרוי על שמו. אני זוכר את ההתרגשות כשנתגלתה ונחשפה גופתו באזור אל־עריש לפי הדקל שצמח מגלעיני התמרים שהיו בכיסו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "מעריך את מי שהשימוש שלהן במילה הכתובה הוא בניסיון לתיקון עולם"
– "הילדים שלי הם הדבר הכי מוצלח שעשיתי בחיי"
– "אמא שלי אחראית על קילומטרז׳ הצחוק הגדול ביותר בחיי"
04 ספר שקראת פעמיים. אני קורא כל ספר פעמיים, ושלוש וארבע וחמש פעמים. כל זאת בתנאי שאיני חדל מקריאתו לאחר עשרים העמודים הראשונים. אם אני צריך לציין ספר אחד הרי זה הספר "מרקיע שחקים" מאת פול בריקהיל. ספר על גבורת האדם: טייס קרב בריטי שאיבד את שתי רגליו בתאונה והתעקש לשוב לתא הטייס.
05 יוצר אהוב עליך במיוחד. הסופר נתן שחם, אשר בלשונו הצנומה, המאופקת והלא מתלהמת מעביר בנאמנות את הסיפורים שיש לו לספר. מספריו אציין את "עד המלך", "עצם אל עצמו" ו"הלוך ושוב". אבל קראתי את כל ספריו, כולל הקינה שלו על דור תש"ח בספר "שלום חברים", ואהבתי.
06 מה מצחיק אותך. סאטירה פוליטית שנונה: ב. מיכאל, ליאור שליין וכן ה־Capitol Steps בוושינגטון, מייסודם של כמה עוזרים קונגרסיונליים, שסיפרו כי רצו להעלות בגבעת הקפיטול מחזה לחג המולד, אך לא מצאו בכל רחבי וושינגטון המעטירה שלושה אנשים חכמים או בתולה אחת לרפואה, כנדרש על פי הנרטיב בברית החדשה, ולכן נאלצו לפנות לסאטירה. וכמובן מונטי פייתון שאינו פוליטי אך אינטליגנטי ומצחיק עד דמעות.
07 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. חומוס לא תעשייתי. אני חושב שחומוס זו בכלל המצאה יהודית כי, כזכור, בעז הזמין את רות לטבול את פיתה בקערת החומץ שלו. או, בקיצור, ניגוב ממושך שסופו מלכות בית דוד. יום אחד אמציא סושי חומוס ואאחד בכך את ההעדפות הקולינריות שלי ושל בנותיי.
08 עם מה אתה נרדם? אינני זוכר כי אני נרדם.
