מההצגה סימני דרך, מחזמר המבוסס על יצירתה וחייה של נעמי שמר, יצאתי כמו הקהל הסובב אותי – מחויך ומזמזם. מדובר בהצגה מוצלחת ומשמחת, אבל במקרה הזה ההגדרה "מוצלחת" היא גם קצת מתסכלת. לנעמי שמר ולמכרה הזהב שהוא יצירתה הענפה, מגיעה הצגה מצוינת, לא מוצלחת.
היוצרים פעלו בחוכמה כשבחרו בקווי העלילה מתוך הביוגרפיה שלה שיובילו את המחזה, אבל חוסר האחידות ברמת הזמרה, השיבוץ הלא מדויק של השירים, האריזה החפוזה של המופע לקראת סופו והעיבוד המתחכם לחלק מהשירים (עוד לא אהבתי די, אני מדבר אליך), פשוט מרגיזים. ולמרות האמור עדיין מדובר בערב מהנה ביותר ובגל־עד חי ומכבד ליוצרת וליצירתה.
יוצרי ההצגה, אורן יעקבי וגיורא יהלום, בחרו ארבעה קווי עלילה מתקופות שונות בחייה של שמר וארגו אותם זה בזה. כל אחד מהם דרמטי בפני עצמו ומהווה נקודת מבט שונה ומעניינת לדמותה של המשוררת הלאומית. העבודה לא מטשטשת את הצדדים הקוצניים באישיותה ואת הרגעים הקשים שהיו מנת חלקה, ומחלקת אותם בין ארבע שחקניות – ארבע "נעמיות", שמצליחות להבליט את הצדדים השונים באופייה ובחייה של שמר.
העלילה נפתחת ערב מותה. שמר, בגילומה של גילה אלמגור שלרגעים דמיון פיזי בין שתי הנשים המוכרות עולה ומפתיע, מיוסרת בגלל מחלוקת שמתפתחת סביב דמיון בין השיר שלה בה"א הידיעה "ירושלים של זהב" לשיר עם בַּסקי. (סביב קו העלילה הזה בלבד אפשר היה לפתח מחזה שלם). משם היא חוזרת בדמיונה לימי כנרת, ומאותו רגע חורשת האקליפטוסים שלה ופסנתר כנף שמונח במרכז הבמה ילוו את העלילות כולן, כשני העוגנים בחייה של שמר (תפאורה יפה של שני טור). השיר חורשת האקליפטוס נעדר למצער, אך בנושא הזה אין מה לבוא בטענות ליוצרים. מתוך מאות שירים שהעניקה לנו שמר, במחזמר יש מקום רק לעשרים.
את נעמי בת הקיבוץ, שצריכה להילחם על מנת לממש את כישרונותיה מגלמת רוני דלומי, שעם כל הכבוד לקאסט המכובד, מזדהרת מעל כולם. ואפילו עמדה דלומי על במה ריקה במשך שעתיים ופשוט שרה מחרוזת משירי נעמי שמר הייתי יוצא מסופק ומרוצה. מלבד הקול הצלול והמדויק, היא ליהוק מושלם לשמר התמה מצד אחד והנחושה מצד שני.
נעמי הבאה היא גרושה + 1, אביטל לבני גילמה אותה בחן ושרה היטב. סיפור האהבה שמתפתח בינה לבין מרדכי הורוביץ הצעיר (נדיר אלדר המוצלח) מרגש, ומחלחל להמשך הסיפור שבו הורוביץ המבוגר (שמעון כהן) משמש ברגישות הסנגור הכי נלהב של שמר, כשהיא (נעמי 4 בגילומה של אלמגור) מעמידה עצמה לדין על ספק גניבה ספרותית והוא מעניק לה חנינה מול הקהל ומבהיר את ההבדלים בין השירים. נעמי מספר שלוש היא דפנה דקל המוצלחת גם היא, שמגלמת את שמר בתקופה שבה ספגה כתף קרה מחבריה בעקבות עמידתה על דעותיה הלאומיות, תוך קריצה אקטואלית לימינו, שבהם התהפכו היוצרות.
בקאסט הגדול (שימו לב שלחלק מהתפקידים יש ליהוקים כפולים) מופיעים גם טל מוסרי, ריקי בליך ותובל שפיר. עבודת הצוות שלהם לצד זו של היוצרים, אחראית לאפילוג המרגש שסוחף את הקהל בשירת רבים.
סימני דרך, הבימה
אבן בגליל
13 פסלים משמונה מדינות ישתתפו בפסטיבל פיסול באבן, שנערך זו השנה ה–27. חול המועד פסח, גדת אגם מונפורט, מעלות
בין קודש לחול
בכורה ירושלמית להצגה "ניקיטוש" של תיאטרון פנימה, המבקשת לשבור את הגבולות הברורים בין חילוניות לדתיות.
24.3, 21:00, תיאטרון החאן
סיפור מיתולוגי
הטרגדיה היוונית המפורסמת "מדיאה" תעלה בעיבוד מחודש של אנסמבל כאן, תוך שימוש בשני שחקנים ומצלמה.
24-26.3, תיאטרון הבית, יפו
