לוח התוצאות במשחק חצי גמר הפלייאוף בשנה שעברה בין מכבי ראשון־לציון להפועל ירושלים הראה על שוויון 97 בין הקבוצות, כאשר לסיום הזמן החוקי נותרו רק 1.1 שניות וכולם כבר היו מוכנים להיכנס לשלב הארכה של חמש דקות נוספות. כולם, חוץ מאדם אריאל, אז שחקן ראשון־לציון, שקיבל את הכדור בפינה הימנית הרחוקה ועל רגל אחת, תוך כדי קפיצה לאחור כמעט בלי לראות את הסל, צלף שלשת ניצחון מדהימה, שהעלתה את קבוצתו לגמר והשאירה את הירושלמים המומים ומאוכזבים פעם נוספת. "מהרגע שקיבלתי את הכדור לא חשבתי על כלום, אלא פעלתי על אוטומט והתפללתי שהכדור ייכנס וזה מה שקרה. ברגע הזה אפשר היה להרגיש את ההבדל בין לשחק מול קהל ובין אולם ריק, כי לשמוע שקט אחרי סל ניצחון כזה היה קצת מוזר", משחזר אריאל את רגע השיא בקריירה שלו. "כשהכדור נכנס פשוט לא הבנתי מה קורה וכולם היו קצת בהלם. ברגע שאישרו את הסל כחוקי, זה היה רגע מדהים עבורי, כזה שלא אשכח לעולם". הסל המכריע הזה לא היה הראשון בקריירה של אריאל, שמשחק בתפקיד הקלע. לפני שתי עונות, שלשה שלו הכריעה את סדרת הפלייאוף מול הפועל חולון, שהעלתה את ראשון לחצי גמר הפלייאוף, ועוד קודם לכן קלע שלשה מטורפת נוספת, שהכריעה בנובמבר 2019 משחק מול הפועל תל־אביב, שוב בשנייה האחרונה. "אני אוהב את הרגעים האלה ומבקש את הכדורים כי אני מאמין בקליעה שלי", הוא מסביר, "אחרי שנים של עבודה קשה והרבה מאוד אימונים וזריקות, הגעתי למצב שבשבילי הדבר הנוח והבטוח זה לזרוק לסל. זו העבודה שלי ומה שנכון מבחינתי לעשות כקלעי, ולא משנה לי אם זה ברבע השני או בשנייה האחרונה של המשחק. יש כאן המון פסיכולוגיה ויש תקופות רעות יותר, שבהן הכדור לא נכנס, אבל אתה צריך להמשיך להאמין ולזרוק, כי קלעי זורק עד שהוא קולע ואז קולע עד שהוא מחטיא וחוזר חלילה. אתה תמיד מאמין שהכדור הבא ייכנס, ועם הזמן אתה מתחסן מנטלית ולא נותן לשום דבר להפריע לך".
סטירה מצלצלת
שבועיים אחרי שלשת הניצחון שהעלתה את ראשון־לציון לגמר הפלייאוף, שם הפסידה את האליפות למכבי תל־אביב, חתם אריאל בלא אחרת מאשר אותה ירושלים, קבוצת נעוריו, וזו שממנה מנע זמן קצר לפני כן להעפיל לקרב על התואר. "כשעזבתי את ירושלים בפעם הראשונה אחרי שלוש שנים כשחקן בקבוצה הבוגרת קיוויתי והאמנתי שאחזור לשם, הפעם מהדלת הראשית כשחקן בשל, מוביל ומרכזי בקבוצה. היה חשוב עבורי שהרגע הזה יקרה, וכשההצעה הגיעה, מבחינתי הגשמתי מטרה וחלום", הוא מספר. "ועדיין, ההתאקלמות שלי הייתה קצת קשה. הגעתי לשם זמן קצר אחרי הסל שקלעתי מולם, אז זה היה מוזר לרגע, וגם הגעתי לקבוצה שרצה הרבה זמן ביחד והייתי צריך למצוא את המקום שלי מבחינה חברתית ומקצועית. לעודד קטש, שאימן אז את ירושלים, יש שיטה מאוד ספציפית, מיוחדת משאר המאמנים, שצריך ללמוד להשתלב בה ולהבין איך אתה יכול לתרום בה את המיטב שלך. לקח לי זמן למצוא את המקום שלי, אבל למזלי יש בקבוצה שלנו אנשים נהדרים, שקיבלו אותי באהבה, ולאט־לאט השתלבתי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "משקל אדיר עליי": מנכ"לית ועדת הבחירות חשה סיפוק
– הרגעים האחרונים במערכה על הקול הערבי
– בחנו את עצמכם: מה אתם זוכרים מהקמפיינים?
אריאל וירושלים החלו את העונה מוקדם מהרגיל, בשל העובדה שהמועדון ערך הכנות לטורניר ההכרעה בליגת האלופות, שנעצרה בחודש מרץ בשל משבר הקורונה, וחזרה בספטמבר לטורניר מכריע של שמונה הבכירות במפעל. הטורניר עצמו הסתיים באכזבה ענקית לאדומים, שהובסו כבר במשחק הראשון 92:65 בידי סן פבלו בורגוס הספרדית, והודחו מהטורניר שנערך באתונה. "הגענו ליוון עם ציפייה גבוהה, המועדון השקיע המון ובמשחק הזה פשוט קיבלנו סטירה רצינית", מתאר אריאל. "הרבה דברים לא עבדו בשבילנו שם, אבל כנראה העובדה שלא היה לנו מספיק זמן לעבוד יחד ולבנות אופי לקבוצה, יחד עם הפציעה של ג'ייקובן בראון, שהייתה מכה מקצועית קשה עבורנו, הובילו להופעה הרעה שלנו". גם המשך העונה של ירושלים עד כה מלווה באכזבות רבות. היא הודחה בחצי גמר גביע ווינר, לא הצליחה לעבור שלב בליגת האלופות, וגם הודחה בחצי גמר גביע המדינה, שוב בידי ראשון לציון. "אין ספק שמבחינה מקצועית אנחנו מאוד לא מרוצים מהתוצאות השנה", מודה אריאל, "לזכותה של ההנהלה שלנו אני חייב להגיד שגם אם יש אכזבה, ואני בטוח שיש כי גם אנחנו השחקנים מאוכזבים מכל מה שקרה, התחושה לא מחלחלת אלינו פנימה ואין לחץ מוגבר כתוצאה מהדברים שקרו. ההפך הוא הנכון, הדברים ממשיכים להתנהל במקצועיות, אין כאן איזה איבוד תקווה, נותנים לנו הרבה ביטחון וגם את התחושה שהעונה רחוקה מלהסתיים ושיש לנו עוד הרבה על מה להילחם. זה סממן של הנהלה בריאה, שמבינה שגם בימים פחות טובים חייבים להמשיך הלאה בכל הכוח".
כשהכדור נכנס פשוט לא הבנתי מה קורה וכולם היו קצת בהלם. כשאישרו את הסל כחוקי, זה היה רגע מדהים עבורי, כזה שלא אשכח לעולם
בין לבין, ספגו האדומים זעזוע מקצועי, לאחר שבחודש ינואר עזב המאמן עודד קטש לטובת משרה יוקרתית בפנאתינייקוס היוונית, ומי שהחליף אותו על הקווים הוא המאמן הליטאי דאיניוס אדומייטיס. "לא קל להחליף מאמן באמצע עונה, בטח לא מאמן כמו קטש, שמעבר לעובדה שהפך לסמל בקבוצה ובנה סגל עם שחקנים שמחוברים אליו רגשית, הוא גם מאמן עם שיטת כדורסל מיוחדת, שקשה להחליף ברגע", מסביר אריאל. "העזיבה שלו השפיעה מאוד על חלק מהשחקנים ולקח לנו זמן להתרגל לסגנון השונה של אדומייטיס. לא פשוט להתאקלם לשינוי כזה תוך כדי תנועה, בזמן שיש עומס משחקים וצריך עדיין להיות טוב ולנצח. זה תהליך שעדיין נמשך, בכל יום אנחנו מנסים ללמוד אחד את השני טוב יותר ואני מקווה ומאמין שנמשיך ונשתפר בתור קבוצה. לי יש תקשורת טובה עם אדומייטיס, אני עושה הכול כדי שננצח במשחקים ואני שמח שהוא אוהב את זה". מבחינה אישית, עוברת על אריאל עונה טובה, והוא מציג בה מספרי שיא בקריירה. הוא קולע 10.3 נקודות בממוצע באחוזים טובים, ומוריד 2.4 ריבאונדים ב־22.1 דקות בממוצע לערב, כאשר בחלק מהמשחקים הוא עולה בחמישייה. "יש הבדל משמעותי בין הקדנציה הראשונה שלי בקבוצה, אז עוד הייתי שחקן מאוד צעיר, שרק רוצה לצבור עוד ידע ולהתפתח, לבין השנה, כשאני מרגיש חלק מרכזי ודומיננטי, שצריך לספק את הסחורה ולעזור לה לנצח. אני מרגיש הרבה יותר מוכן לעמוד ביעדים ובמטרות של ירושלים ויודע שבכל סיטואציה הקבוצה מכוונת הכי גבוה שאפשר. מבחינה אישית, אני מרגיש טוב בקבוצה, שמח שהאחוזים שלי גבוהים, וכל כולי מרוכז בהצלחת המועדון".
השנה אני חלק מרכזי ודומיננטי בקבוצה, שצריך לספק את הסחורה ולעזור לה לנצח. ואני מרגיש הרבה יותר מוכן
איך ההרגשה לשחק שוב מול קהל באולם?
"אחד הדברים הכי מדהימים בירושלים זה הקהל, וקשה להאמין שהעונה לא זכיתי ליהנות ממנו עד עכשיו. במשחק האחרון היו 300 אנשים, שנתנו אווירה מדהימה ונתנו הרגשה כאילו הם 5,000 והיה גם מרגש לראות את ההורים שלי ביציע. הקהל נותן דחיפה ענקית וכמה שזה עצוב, כבר התרגלתי לשחק בלעדיו ולמדתי למצוא אנרגיות ממקומות אחרים, אבל הלוואי שכל הסיפור הזה עומד להסתיים. עברנו שנה קשה מאוד עם הרבה חוסר ודאות, שבה השתדלתי להתרכז בכל יום בנפרד ולעבוד קשה".
אתה מאמין שהיית חוזר לירושלים גם בלי הסל המשוגע שקלעת מולם?
"אני מאמין שכן. יש עוד הרבה דברים שעשיתי בדרך בשנים האחרונות, שנתנו לי את ההזדמנות הזו".
המאמן ששינה הכול
אדם אריאל, 26, סמול פורוורד בגובה 1.95 מטר, נולד וגדל בירושלים. "למרות שהייתי קצת שמנמן לאורך כל הילדות שלי, הייתי ילד מאוד ספורטיבי – שיחקתי טניס, שחיתי, הייתי שוער בכדורגל ושיחקתי כל הזמן עם החברים בבית הספר", מספר אריאל. "בגיל שבע הצטרפתי לחוג כדורסל באס"א זיו, מאוד אהבתי את זה, הייתי לא רע והחלטתי להמשיך. עם הזמן התחלתי לגבוה והרגשתי שיש לי סיכוי לעשות עם זה משהו יפה בעתיד". בכיתה ח' עבר אריאל למחלקת הנוער של הפועל ירושלים, שם שיחק תחת יונתן אלון, היום עוזר המאמן בקבוצה הבוגרת. "הרגשתי אז שהכדורסל הופך לחלק גדול מהחיים שלי והשקעתי הרבה מאוד כדי שזה יהפוך למקצוע ולמה שאעסוק בו בחיים. זה הצריך ממני המון ויתורים בדרך. כבר לבית הספר לקחתי תיק לאימון, עם אוכל ובגדים, נסעתי בהרבה אוטובוסים וחזרתי בערב בידיעה שמחר הכול יחזור על עצמו, בזמן שהחברים נפגשים או יוצאים ומבלים ועושים מה שבא להם". במקביל, הפך אריאל באותן שנים לאוהד שרוף של הפועל ירושלים. "כבר מגיל עשר היה לי מנוי במלחה ביציע אמיר, שנחשב ליציע הרגוע יותר מבחינת קבוצות האוהדים. הלכתי להמון משחקים והחלום שלי היה להגיע לקבוצת הבוגרים של המועדון ולנבחרות ישראל".
מבחינה מקצועית אולי לא היה לי חלק מאוד מרכזי באליפות של ירושלים ב־2015, אבל בתור ילד שגדל כאוהד של המועדון זה היה רגע מרגש מאוד והרגשתי שותף לו
בשנים הראשונות במחלקת הנוער לא סומן אריאל כמי שצפוי לפרוץ לרמות הגבוהות. "לאורך השנים עבדתי במועדון עם אנשי מקצוע מדהימים, שנתנו לי הרבה כלים ובנו אותי כשחקן, אבל זה תהליך שלקח זמן, כי בשנים הראשונות עדיין הייתי חלש פיזית ולא מספיק טוב מקצועית. למרות זאת, בירושלים האמינו בי, טיפחו אותי ועם הזמן התקדמתי". ההתפתחות המקצועית הובילה את אריאל לנבחרת הנוער ומשם לשנתיים בנבחרת העתודה, תחת שרון דרוקר. "בשנה השנייה בעתודה, שבה הייתי דומיננטי יותר כשחקן, הגענו לרבע הגמר באליפות אירופה בסרביה, ובמקביל המשכתי לשחק בירושלים וזכיתי בגביעים עם קבוצות הילדים והנוער". ב־2012, כשהוא בן 18, עלה אריאל לראשונה לקבוצה הבוגרת של האדומים. "המעבר מהנוער לבוגרים היה מאוד קשה עבורי, ואת העונה הראשונה העברתי בעיקר באימונים ובניסיון להבין ולהפנים מה זה אומר לשחק ברמה הזו, ואילו התאמות אני צריך לעשות כדי להתאים למערכת".
בעונה הראשונה שלו שותף אריאל רק בשבעה משחקים, כשהוא מבלה סך הכול 28 דקות על המגרש. בעונה השנייה, תחת המאמן בראד גרינברג, כבר שיחק ב־23 משחקים, וזכה ל־8.8 דקות בממוצע לערב, שבהן תרם 3.4 נקודות. אורן עמיאל, ששימש עוזרו של גרינברג באותה עונה, הפך מאז לדמות דומיננטית מאוד בקריירה שלו. "קשה לי להסביר עד כמה אני חייב לעמיאל את הקריירה שלי", הוא קובע, "הוא פגש אותי כשחקן מסוים ולקח אותי למקום אחר לחלוטין. עבדנו על הזריקה שלי במשך שעות על גבי שעות, על המגרש ומחוצה לו, המשכנו לעבוד יחד בכל קיץ, ועד היום הוא מלווה אותי והפך למנטור שלי. מבחינתי, כל שלשה שאני קולע היום היא בזכותו". בעונה השלישית באדום, תחת דני פרנקו, שותף אריאל ב־27 משחקים, זכה בליגה ל־12.2 דקות ושוב קלע 3.4 נקודות בממוצע. בסיומה של העונה חגג עם האדומים זכייה היסטורית באליפות המדינה. "זו הייתה עונה מיוחדת, עם שנה ראשונה בארנה, קבוצה איכותית במיוחד וזכייה בתואר ראשון. מבחינה מקצועית אולי לא היה לי חלק מאוד מרכזי בהישג הזה, אבל בתור ילד שגדל כאוהד של המועדון זה היה רגע מרגש מאוד והרגשתי שותף לו. משלוש השנים הראשונות בהפועל אני לוקח בעיקר את ההתפתחות האישית שלי, ושמח על כל שנייה שקיבלתי על המגרש בניסיון לעזור ולתרום".
בקיץ 2015 החליט אריאל להמשיך הלאה. מולי קצורין מונה למאמן ברמרהאבן הגרמנית, ואריאל, שמחזיק בדרכון גרמני, קיבל ממנו הצעה להצטרף ולקח אותה בשתי ידיים. "מאוד רציתי לעבור את החוויה האירופית הזו, אבל לצערי הדברים פחות הסתדרו שם. סבלתי מפציעה בשלב ההכנות, מה שהקשה עליי להשתלב, ואחרי פתיחה לא טובה של העונה קצורין עזב, ובאמצע העונה גם אני. אלו דברים שקורים בקריירה של שחקן וצריך לדעת ללמוד ולצאת מחוזקים ממצב כזה", הוא מסביר. "בפגרה האחרונה שוב היו דיבורים עם כמה קבוצות באירופה, בעיקר מגרמניה, אבל ברגע שהגיעה ההצעה מירושלים לא היה לי ספק לרגע. ידעתי בדיוק איפה אני רוצה להיות ואני שמח שזה הבשיל. כרגע זה המקום שאני רוצה להישאר בו, טוב לי בירושלים, והמטרה היא לעשות דברים יפים עם המועדון הזה. אירופה תמיד תהיה אופציה ואני שמח שישראלים עושים השנה חיל בספרד ובצרפת, מה שבטח יעלה את הדרישה לעוד שחקנים כחול־לבן".
הישראלים מוכיחים שהם טובים ומביאים תוצאות, אני מאמין שצריך לבנות את הכדורסל שלנו בעיקר על השחקן הישראלי
אחרי שעזב את גרמניה, השלים אריאל את העונה בהפועל חולון. ממנה עבר לשנתיים באשדוד, שם חזר לשחק תחת בראד גרינברג, מאמנו בירושלים. "האימונים של גרינברג מאוד אינטנסיביים, הוא דורש ממך הרבה כשחקן, אבל אם הוא רואה שאתה נותן את הלב והנשמה הוא גם מחזיר לך הרבה ונותן לך את הבמה ואת החופש על המגרש. הוא מאמן מצוין, עד היום אנחנו בקשר ואני שמח שבחרתי ללכת לקבוצה שלו". אריאל השתלב היטב באשדוד, אבל פציעה לא פשוטה בירך קטעה עבורו את העונה הראשונה. "לקח לי כמעט חמישה חודשים מחוץ למגרש להתאושש ולחזור לעניינים. עבדתי קשה כדי להחלים, עם אמונה שלמה שאני יכול לחזור לשחק ברמות הגבוהות. בסופו של דבר התהליך שעברתי מאוד חיזק אותי. למדתי הרבה ופיתחתי את המודעות איך לעבוד נכון ואיך לדאוג לגוף שלי בצורה נכונה. קריירה זה מרתון ואתה רוצה למשוך אותה כמה שיותר זמן, והפציעה בסופו של דבר הפכה אותי אפילו ליותר מקצוען. אני שמח שידעתי איך להוציא מכל זה את הטוב". אריאל חזר לעונה שנייה באשדוד, שבה הציג את יכולת השיא בקריירה, עם 7.1 נקודות בממוצע, בנוסף ל־2.9 ריבאונדים ואסיסט ב־19.6 דקות לערב. "זו הייתה עונה מצוינת לקבוצה, שגם קידמה אותי מקצועית ועזרה לדחוף אותי קדימה. אני חושב שבכל שנה אני נמצא בתהליך של השתפרות. אני עובד קשה כל הזמן, כולל בפגרות, וכשאתה מקבל אמון ודקות משחק, אתה צריך לתת בחזרה משהו בתמורה".
מאשדוד עבר אריאל לשנתיים טובות מאוד בראשון־לציון, שבהן התרבו דקות המשחק שלו והתרומה שלו לקבוצה גברה. יחד עם ראשון זכה בגביע ווינר, ובנוסף העפיל לגמר גביע המדינה ולשני מעמדי גמר הפיינל פור הישראלי, שבהם הפסיד עם הקבוצה מעיר היין. "אלו היו שנתיים מדהימות עם שתי קבוצות שונות אבל מיוחדות, שהגיעו למקומות שאף אחד לא באמת האמין שנגיע. ראשון זה מועדון בריא ומוצלח עם אנשים נהדרים, שתמיד יהיה בלב שלי". ביוני 2018 זכה אריאל לראשונה לזימון יוקרתי לנבחרת ישראל הבוגרת, שסיימה לאחרונה קמפיין מרשים שבו העפילה שוב לטורניר אליפות אירופה, שיתקיים בקיץ הבא. "אין גאווה גדולה יותר מבחינתי מלהיות חלק מהנבחרת הזו", קובע אריאל. "יש לנו נבחרת שעברה תהליך מוצלח של הצערה בשנים האחרונות, עם חומר אנושי נהדר שנהנה מאוד לבלות ולשחק יחד. אני מאמין מאוד בדור הזה, שמתפתח ומתקדם כל הזמן ומציג כדורסל מלהיב ויפה שכיף לראות. אני חושב שכל ישראלי מתרגש לראות נבחרת כזאת".
מה דעתך על הכדורסל הישראלי?
"אני חושב שיש לנו כדורסל מעולה, עם ליגה טובה ותחרותית, ולראיה הרבה שחקנים זרים רוצים להגיע לפה. אחרי שנים שדיברו על החוק הרוסי וגם אחרי שביטלו אותו, הישראלים מוכיחים שהם עדיין טובים, ומביאים תוצאות. בכל שנה יש שחקנים חדשים שמתקדמים, מה שמקרין גם על הנבחרת, ואני מאמין שצריך לבנות את הכדורסל שלנו כמה שיותר על השחקן הישראלי. זה מתחיל מבנייה נכונה במחלקות הנוער השונות וממשיך בקבלת קרדיט מאנשי המקצוע, ואני מאמין שיש לנו עתיד ורוד".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"רציתי שיהיו לנו תוצאות טובות יותר מבחינה קבוצתית העונה אבל אני מאושר מהמקום שאני נמצא בו, אני אוהב את המועדון ומרוצה מהחיים שאני חי, למרות שאני תמיד רוצה ושואף ליותר. אני בחמש".
