בין ג'נין להוליווד: כוכב "פאודה" לא שוכח היכן הכול התחיל

ליאור רז, האיש שמאחורי סדרת הלהיט "פאודה", עבד כשומר הראש של כוכבי ענק כמו ארנולד שוורצנגר לאחר שחרורו מצה"ל. היום, לאחר שהסדרה שלו נמכרה ליותר ממאתיים מדינות, הוא נזקק לשומרי ראש משלו. "יש סיטואציות מאוד מסוימות, במקומות עם הרבה אנשים, שבהן אני צריך ליווי כדי שאוכל לצאת מהמקום שבו אני נמצא בשלום".

כאשר כתב רז את "פאודה" עם חברו אבי יששכרוף, לא האמין גם בחלומותיו הוורודים ביותר שהסדרה תהיה הצלחה כל כך מסחררת. העונה השנייה, ששידוריה הסתיימו לאחרונה, זכתה ב־11 פרסים בטקס פרסי הטלוויזיה, כולל סדרת הדרמה הטובה ביותר. "כשהתחלנו לכתוב חשבנו שהיא תהפוך לסדרת נישה ושלא הרבה יצפו או יתעניינו בה, בגלל הנושא של ערבים ויהודים. הופתענו מאוד מההצלחה שלה, אנחנו עדיין מופתעים.

"לאבי ולי היה חלום לכתוב על יחידת מסתערבים, אבל מעולם לא כתבנו משהו כזה לפני כן", נזכר רז, "התחברנו לחברת הפקה ופנינו לכל גופי השידור הגדולים בארץ, אבל כולם נתנו לנו תשובה שלילית. בסוף, ב'יס' החליטו ללכת על זה".

רז לקח על עצמו גם את התפקיד הראשי – וההפקה יצאה לדרך. "התהליך של העונה הראשונה היה מדהים. מהכתיבה דרך ההפקה ועד הצילומים. היה מרתק לראות את הכול פתאום קם לחיים, עם שחקנים וטקסט שלפעמים לא מסתדר להם בפה וצריך לשנות. 90 אחוז מהפעלולנים בעונה הראשונה היו חברים ששירתו איתי בצבא. זו הייתה חוויה מאוד מעשירה עבור כולנו וכיף מאוד גדול".

אחד הפרקים בעונה הראשונה הוקדש לאהבת נעוריו של ליאור, איריס אזולאי ז"ל, שנרצחה בידי מחבלים. בסדרה מוצאת בת דמותה את מותה בפיגוע בבר. "היו שם הרבה מאוד דברים שהיו קשורים אליה – מהשרשרת שהיא ענדה, הטקסטים שלנו שנאמרו לפני כן – ועד הדרך שבה הגבתי לכל מה שקרה. זה אחד הפצעים והמקומות החשוכים שנגעתי בהם בתהליך הכתיבה. מה שמדהים הוא שברגע שאתה נוגע בזה ומבין את זה, אתה חי אחר כך יותר בשלום עם עצמך".

עד כמה הכתיבה של הסדרה הציפה בך זיכרונות קשים מהעבר?
"חלק ממה שיפה בתהליך יצירה הוא שדברים שעברת מתעוררים בך ואתה מתעמת עם עצמך במהלך הכתיבה. לא סתם אומרים שיצירה מגיעה גם ממקום של סבל – למרות שרוב הזמן אנחנו מאוד נהנים – אבל פאודה היא סדרת דרמה דמיונית, שנכתבת כדי לגרום לצופים הנאה והתרגשות, גם אם אנשים לפעמים מתבלבלים וחושבים שהיא דוקומנטרית. הדמויות חיות בעולם שכל מי שהיה בשטחים מכיר, אבל הרבה מהדברים לא באמת קרו במציאות. לדוגמה, אף חייל לא חטף אף פעם שייח' כדי לעשות משא ומתן לשחרור חבר שלו שנחטף".

אתם לא חוששים לחשוף מידע או שיטות פעולה של הצבא?
"דיברנו עם הצנזור הצבאי, אבל מעולם לא חשפנו שיטות לחימה. יחידות המסתערבים נחשפו ב־1991 על ידי אהוד ברק, בסדרת כתבות בטלוויזיה ובעיתונות. כל יחידות המסתערבים הן גלויות, ורואים מדי פעם קטעים מפעולות שלהם גם בטלוויזיה ובאינטרנט".

ההצלחה הבינלאומית של "פאודה" לא פסחה גם על מדינות ערב. "שולחים לי מיילים מכל מדינות ערב וכותבים שהם נהנים מהסדרה. חלקם אפילו מפתחים הסתכלות אמפתית יותר על הצד שלנו. זה משהו שקורה גם בארץ, לגבי הצד הפלסטיני. לא התכוונו לזה מראש, אבל אני שמח שהסדרה הזו עוזרת לצדדים לגלות הזדהות עם הצד השני. מדהים אותי לראות כמה תגובות של יהודים נשלחות לעמוד של פאודה שמבקשות שלא נהרוג את אל־מקדסי, הגיבור הרע של העונה השנייה. זה מוזר מצד אחד ומרתק מצד שני".

יש גם משהו מייאש בסדרה, מעגל דמים בלתי נגמר. אתה מאמין שיהיה לזה סוף?
"אני קצת פסימי לגבי הסיכוי שיהיה יום אחד סוף טוב לכל זה, אני מקווה שנזכה ליום הזה, כי אפשר לחיות על החרב לנצח".

רחוק מהבית

ליאור רז, 46, נולד וגדל במעלה־אדומים, לזוג הורים מהגרים מעיראק ומאלג'יריה. לאחר השירות ביחידה מובחרת נסע לארצות־הברית שם עבד כאמור כשומר ראש. עם שובו לארץ למד למשחק בניסן נתיב, והחל לשחק בתיאטרון ובטלוויזיה. במקביל, הקים חברת הפקות משלו.

בעקבות ההצלחה הגדולה, הוא מטפח בימים אלה קריירה בינלאומית. "אנחנו עובדים עכשיו על שתי סדרות חדשות לנטפליקס", הוא מגלה, "וכרגע אני חי את החלום, אבל הוא מורכב ממשימות יומיומיות שצריך לעשות, וצריך להמשיך לעבוד קשה.

"זה נעים וכיף שכולם מכירים אותך, אבל גם מורכב לפעמים. היום לכולם יש טלפונים חכמים, וכל מי שרוצה אני מצטלם איתו באהבה, אבל לפעמים יש סיטואציות לא נעימות. עשיתי לא מזמן בדיקה בבית חולים, ופתאום אני רואה מהצד מישהי מצלמת אותי ללא רשותי בכיסא גלגלים. זה היה לא לעניין".

כחלק מההצלחה הבינלאומית, חי רז בשנים האחרונות על הקו בין ישראל לארצות־הברית, הרחק מאשתו ושלושת ילדיו. "זה מאוד מורכב, אבל כולנו זוכרים את המטרה, ושהכול נעשה למען המשפחה. אני מנסה להביא אותם איתי כמה שאני יכול. לאחרונה צילמתי חודשיים סרט בארגנטינה והם היו איתי, והם גם יגיעו לארצות־הברית. למרות הקושי, הם תומכים בי".

בעקבות כל מה שעברת, עדיין תמליץ לנער על שירות קרבי?
"אני ממליץ לכל אחד שיש לו היכולת והחוסן הנפשי, לשרת ביחידה מובחרת. זה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיי. זה מקום שמעצב אותך, מלמד אותך על חברות וגורם לך להבין שתוכל לעשות כל מה שתרצה, אם באמת תעבוד קשה בשביל זה. אנחנו חלק ממדינת ישראל, צריך לתת את מה שאפשר וציונות זו לא מילה גסה".

ועדיין, יש כאלה שמשלמים על זה מחיר מאוד כבד.
"נכון, אבל לא כולם, וזה הסיכון שאתה לוקח שאתה הולך למקום כזה. אנחנו צריכים שמישהו יעשה את התפקידים האלה, וחשוב שביחידות המובחרות יהיו אנשים טובים".

מה אתה יכול להגיד לנער או נערה, שהחלום שלהם מרגיש בלתי אפשרי להשגה?
"שלא יפחדו לחלום. חלומות מתגשמים, גם אם זה לוקח הרבה מאוד שנים כמו במקרה שלי. אסור לוותר, צריך ללכת עד הסוף, למרות שהרבה פעמים סופגים מכות בדרך. בסוף, אם אתה מאמין בעצמך וברעיון שלך ולא מקשיב לרעשי רקע מסביב, אתה תצליח להגשים את עצמך. זה בכל דבר, לא רק במשחק או יצירה. אני גם ממליץ ללכת עם מה שאתה אוהב, ולנסות להפוך אותו למקצוע ולא רק לתחביב, כי זה נהדר לעבוד במשהו שאתה באמת רוצה".

שנה בקרוואן

מאז הצלחת הסדרה, החלו רז ושותפו לסדרה אבי יששכרוף, שהוא גם הפרשן הצבאי של אתר וואלה, להעביר הרצאות בארץ ובעולם. "בין היתר אני פוגש הרבה בני נוער והם שונים היום מהתקופה שלי. למרות שאני מאמין שהרבה מהערכים לא השתנו וילדים גדלים עם אלו שהם מקבלים מההורים. כשהייתי בצבא הייתי מתכתב עם החברה שלי במכתבים אמיתיים שהייתי שולח, והיום לכולם יש טלפונים חכמים והמידע מאוד זמין, לטוב ולרע. אני לא אוהב לראות צעירים עם הראש כל הזמן במסך, במקום לשחק כדורגל בחוץ, ואני מחנך אחרת את הילדים שלי. הבת שלי אמרה לי לא מזמן, שהיא לא רוצה טלפון, כי מי שיש לו, לא מתייחס אליה בכלל והיא לא רוצה להפוך לכזו".

אילו עוד חלומות יש לך?
"להצליח בקריירה הבינלאומית שלי, מבחינת משחק וכתיבה, והחלום הכי גדול הוא לקחת קרוואן, ולטייל עם המשפחה במשך שנה בעולם. אני מקווה שזה יקרה בקרוב".

יש לך זמן לעיסוקים אחרים, תחביבים?
"למזלי אני עובד בתחביב שלי. אני אוהב לעשות כושר, לכתוב, לשחק, וזו מתנה מאוד גדולה".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אושר זה דבר שמורכב מהיומיום. אני יכול להיות מאושר בבוקר, כשאני רואה את הילד שלי צוחק, וברגעים ספציפיים במשך היום, אבל אי אפשר להיות מאושר כל הזמן. טוב לי, אני עושה את מה שאני אוהב, אני מודה על מה שקורה לי, מנסה להישאר צנוע ומי שהייתי ולא לשכוח את זה אף פעם, כי רק ככה אתה יכול להעריך את מה שקורה לך. אין לי מספר לזה".